שבוע 31 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. מפגש סיום – פרידה ממחזור ה' ביום ראשון תמה ונשלמה שנת הלימוד בבית חינוך אורנים. זו היתה שנה רבת תהפוכות ומלחמות, אבל הכיתות שלנו עברו גם דרך עשירה ויפה של קריאה וכתיבה ושיחה. אחרי מפגשי סיום בכיתות, התכנסנו יחד כולנו והעלנו זיכרונות ומחשבות מהדרך הזאת יחד. נפרדנו מבוגרי ובוגרות כיתה י"ב, מחזור ה' – שקיבלו את תעודות הסיום, ונזכור עוד זמן רב את דבר הבוגרות שכתבו לירי ואביהו, ובו מחשבות על חינוך הנוער: על כך של

שבוע 30 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המפגש הוקדש כולו להקראת המסות של התלמידות, למעט ההתחלה שלו, שבה היתה לנו אורחת, כרמל, תלמידת יב׳ מדרך רוח אורנים, שסיפרה על עבודת הגמר שלה, וסימנה אופק מסויים שאליו יכולות להתפתח המסות הראשונות של כיתה י׳. כרמל ענתה בנדיבות ובתבונה לשאלות שעלו מכל עבר, על תהליכי העבודה וגילוייה. נגה לביא הצטרפה אלינו לכל אורכו של המפגש, עזרה לנו להיווכח שגם כשיש שלושה מבוגרים בחדר כל אחת מביאה

שבוע 29 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול זכינו לביקורים מעוררי השראה ונדיבים עד מאוד. בחלקו הראשון של השיעור פגשנו את סיגל שלנו - כמשוררת, וגם כמסאית וחוקרת ספרות. אחרי היכרות בסימן של אוספים של כל אחת מאיתנו (וכה רבים הם! בדיקות קורונה, מדבקות, פותחנים/לשוניות של פחיות משקה, תקליטים, סימניות, ועוד ועוד). סיגל פתחה בקריאת השיר "מיומנה של מנהלת בית ספר", על המנהלת החתרנית שעושה מעשים שלא ייעשו, ומציבה מראה על הפחד ה

שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול פתחנו עם עוד קצת פסואה, נכנסנו יותר לעומק הביוגרפיה והיצירה של שלושה מההטרונימים שלו: אלווארו דה קמפוס, ריקרדו רייס ואלברטו קאיירו. קראנו גם מתוך ראיון של פסואה בו הוא מסביר שהמנגנון הנפשי שהוא מקור ההטרונימיות שלו מבוסס על עקרונות של דה-פרסונאליזציה וסימולציה שאינם מתבטאים בחייו של פסואה עצמו כלפי חוץ. דנו בהבחנה בין פיצול אישיות כאיזושהי הפרעה נפשית, לבין הטרונימיות שהיא ב

שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון יש מחוות יומיומיות־חגיגיות כאלה: להגיע לכיתה עם שקיות של פופקורן (תודה לנגה!). כל שקית תובעת המתנה דרוכה של שלוש דקות ליד המיקרו, להשגיח שלא יישרף. מתי זה היה שביקשנו לכתוב במשך שלוש דקות ברצף זיכרון שעולה בנו? ריח של שקית פופקורן קנויה לא מזכיר שום דבר חוץ מריח של שקית פופקורן קנויה, אבל איזו התרגשות והכרת תודה שהיא מעוררת. צפינו יחד ב"שמש נצחית בראש צלול" שסלל לנו עוד נתיב לע

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי הגענו לחלק האחרון בתוכנית השנתית שלנו - פוליפוניה, רב־קוליות. קראנו את ההגדרה של באחטין כפי שמנוסחת ומצוטטת באנציקלופדיה של הרעיונות, חזרנו לדיאלוג תאיטיטוס, שם סוקרטס מספק את ההגדרה שהשפיעה על המשך הפילוסופיה, על שיחה שהנשמה סחה בינה לבין עצמה, וראינו גם קטע קצר מתוך הסרט "הקול שבראש", שם השיחה הפנימית היא בין מספר קולות שמצויים בקונפליקט - פוליפוניה פנימית. המשכנו עם חנה ארנדט,

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון חלקו הראשון של המפגש שלנו הפעם הוקדש לביקור בספרייה של מכללת אורנים. התזמון התאים מאד – מזג האוויר המתבהר והתחושה שהנה יוצאים החוצה, גם אם כדי להתכנס בסוף במבנה סגור. הספרייה מצדה עוברת סידור מחדש, מה שהפך את רוב הספרים ללא נגישים, ואת השיטוט למוגבל ביותר. אבל (!) פגשנו את מריה שהדריכה והסבירה, הכרנו את ספריית הילדים הנהדרת על שם מרים רות (שאיננה כלולה בסידור מחדש), והתלמידות ש

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע ניסינו להתחיל בצעידה חזרה לתלם ממנו יצאנו בזמן הסבב האחרון עם איראן, חזרה לנושא השנתי שלנו - מונולוג, דיאלוג ופוליפוניה. מטרת השיעור הייתה לעגן את הנושא דרך דיון בגבולות העצמי, כלומר לראות במונולוג-דיאלוג-פוליפוניה לא רק צורות של שיח אלא צורות של זהות והזדהות. פתחנו בחזרה לשלוש המשוררות עליהן כותב שמעון אדף במסה "וראיציות גולדברג" ומבנה הזהות שהן מציגות: לאה גולדברג והזהות ה

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון מהסיבה הישנה והטובה יחסית (מחלות, לא מלחמות), נאלצנו ברגע האחרון להיפגש – קשה אפילו לכתוב את זה – בזום. אבל, בפורמט שעיקרו שילוב של עבודה עצמאית ושיחות אישיות נכונה לנו בכל זאת הפתעה משמעותית לטובה. פתחנו במצגת ההולכת ומתארכת שלנו שמלווה את העבודה על המסות. המצגת מזכירה את השלבים שכבר עברנו בכל פעם שאנחנו מספיקות לשכוח, ובכל פעם שהיא נפתחת מתווספים לה שקפים חדשים. המפגש הנוכחי

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אופנים של יחס לזהות עמדו בבסיס השיעור שלנו, והתחלנו עם תרגיל כתיבה בשלושה שלבים (שהגתה ליאת קפלן): 1. כתיבת טקסט שמתחיל במשפט - "צלצול בדלת. אני מביט.ה בעינית. זר עומד מאחורי הדלת". 2. "רגע... אני מזהה את הזר. הוא מישהו מוכר..." 3. וטקסט שמתחיל במשפט - "יש איש זר בבית" ומסתיים במשפט "והזר הזה הוא אני". נעה יצרה עלילה שתחילתה בתעלומה בלשית והמשכה במסע פנימי (סוכן FBI מגיע אל ביתה כד

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בתחילת המפגש חזרנו לקרוא במונטיין, הפעם במסה קצרה שכותרתה ״כיצד אנו בוכים וצוחקים מאותו דבר עצמו״. מונטיין התארח כעת בשיעור לא כמבטא של עמדה ביחס לנושא פילוסופי שעליו אנחנו דנים, אלא כאבי המסות, כמי שהמסה שלו יכולה להיות דוגמה ובתקווה אולי השראה לאיך כותבים מסה קצרה. מהסיבה הזו הקדשנו תשומת לב מיוחדת למבנה של המסה. פסקת הפתיחה של המסה בנויה כמו משפט אחד ארוך – ״כאשר אנו קוראים

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי היה משמח מאוד להיפגש סופסוף ולהרגיש את הביחד הקבוצתי, או כמו שכמה מאיתנו אמרו "זום זה קשה". התחלנו עם סבב מה נשמע, וגם היכרות כי הצטרפה אלינו תלמידה חדשה, ומילה שאהובה על כל אחת מאיתנו כרגע (עלו: חיפושית, שבלול, קיפוד, שמש, סולם, מזלג...), ואז התחלקנו לשלוש קבוצות. כל קבוצה קיבלה "פזל" של מילים מפוזרות וניסתה להרכיב מהן שיר או טקסט שיש לו היגיון כלשהו. השיר השלם הוא "אותך בחלומי רא

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון ״מהי יכולתה של פורטונה בענייני אנוש, ובאיזה אופן אפשר להתנגד לה״ – ככה ניסח מחדש ניקולו מקיאוולי, בספרו ״הנסיך״, את השאלה היוונית העתיקה על היחס בין ה״ארטה״ (הסגולה הטובה, ההצטיינות האנושית) לבין כוחו של הגורל או המזל. מקיאוולי היה מדינאי בפירנצה, שבגיל 43, עקב תהפוכות פוליטיות וחשדות שגרמו להגלייה שלו מארצו וממקצועו, החל בקריירה שנייה, של כתיבה, כפילוסוף וכמחזאי. מקיאוולי חשב

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. מפאת שיירי המלחמה נפגשנו שוב במליאה, באופן מקוון, מה שאפשר לנו לארח את ד״ר ננה אריאל בהרצאה שעסקה בקלישאות: אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן. ניסינו יחד לבדוק מה יש במשפטים כמו: מה שלא הורג מחשל, אין כמו בבית, החיים זה לא פיקניק שלמרות רתיעה אוטומטית מהם, אולי התנשאות על השימוש בהם, ממשיך לפעול גם כשהם שחוקים? עמדנו יחד על תפקידן של קלישאות בחיינו, ובעיקר על נקודת המבט, אולי מעמדית, כלפיהן: בין ריקות למשמעות, בין אוט

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתרגשות מהולה בחשש שמזכיר את תחילת השנה – חזרנו לקמפוס. החשש התפוגג מהר. מה נאמר? היה כיף לחזור. עכשיו נותר לקוות שימשיך. פתחנו בסבב: 1. מישהו.י שביליתי איתה הרבה יותר זמן מהרגיל בתקופת המלחמה. 2. מישהו.י שלא יכולתי להיפגש איתה. חזרות ותזכורות: בין היתר הזכרנו שקף שעוסק בזיכרון עצמו. המוזות במיתולוגיה היוונית הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה (ע”פ התאוגוניה של הסיודוס, בתרגומו של ש

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ. לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריאות בו

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ. לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריא

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי היום (לאחר סבב של "אם היית מכשיר חשמלי איזה מכשיר חשמלי היית) פתחנו את השיעור בהסתכלות על מימז שמצמצמים עלילות של סרטים לתקצירים שנונים. ואז יצרנו תקצירים כאלה בעצמנו לסרטים, סדרות וספרים. למשל: ליהי - "חבורה של אנשים מתנהגים רע אחד לשני ומישהו באינטרנט מלשין עליהם" (הסדרה: גוסיפ גירל/אחת שיודעת) עומר - טייס מגלה שילד קטן עם פרח מכיר את כדה"א יותר מהמבוגרים (הנסיך הקטן). לאחר מכן,

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המפגש מרחוק עמד הפעם בסימן ״המדיום הוא המסר״. לאורכו ליוו אותנו שאלות וחוקים טכנולוגיים, שהשפיעו על המתרחש, ובהיותם גם קשורים לחלק מהנושאים שלמדנו, אולי באו ללמד אותנו משהו. נכנסנו לזום שלוש פעמים בתוך רבע השעה הראשונה, בשלושה לינקים שונים, כל פעם מישהו אחר נותר מחוץ לאפשרות השיחה, ולא וויתרנו, לבסוף הצלחנו להתכנס יחד! שמענו מהתלמידים על חזרות לשגרות מתונות, ועל שמחה בהן, בתוך

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי עם נוכחות קצת מצומצמת ורצף התרעות לחלקנו, פתחנו בסבב מה נשמע (מסובך, רוצה לישון, מסתדרים, עייף - מלא אזעקות, מסובך וגם קצת חופש...), ויצאנו לתרגיל התבוננות מבעד לחלון החדר - דברים שרואים, ששומעים, מחשבות/שאלות שמתעוררות, וגם כתיבת פיסקה שמחברת בין אחד או יותר מהאלמנטים שבכל רשימה. מי שרצו קראו, וקראנו גם שיר איראני - "חלון" של פרוע' פרח'זאד - וקטע קצר מריאיון איתה שבה תיארה את השיר