שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס הכיתה שלנו חברותית מאוד ומגובשת (כמו שאומרים) מהחודש הראשון. הם יושבים יחד בארומה ובספריה, מדברים הרבה בווטסאפ הקבוצתי והאווירה בכיתה טובה ומכילה. החלק הראשון בעבודה על המסות חיזק את המגמה הזו. ישבנו, זה שבוע שני, מול שולחן אחד. כמו בליל סדר עמוס תלמידים (ושני מורים), והמשכנו בהקראה של הסיפורים האישיים. על גזענות שנתקלה בה תלמידה; גזענות מעליבה, על תחושות של בדידות, על התלבטויות

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי סיימנו את החלק הראשון של הנושא השנתי שלנו - המונולוג, עם קאנט כנקודה משמעותית במחשבה המונולוגית. חזרנו על המהפכה הקופרניקאית השנייה שלו, שמחזירה את האדם למרכז דרך השכל האנושי שמכונן את התופעות. בין עולם התופעות, שבמסגרתו יש סובייקט תופס ואובייקט נתפס, לדברים שנמצאים מעבר לתחום הניסיון ואפשרות החקירה שלנו - התעורר דיון על צורות ההסתכלות שלנו. ליהי תהתה, אם אי אפשר להגיע לדברים כשלעצ

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתחלת השיעור שחזרנו את הסיום של השבוע שעבר. השחזור היה דרך מילה חדשה "הנעה". מה מניע את הכוכבים? לא הטלוס (התכלית) להידמות לאל ולחקות את אי ההשתנות שלו בתנועה סיבובית, כפי שסברו לפני קופרניקוס, גליליאו, קפלר וניוטון, אלא כוח המשיכה, סיבה. ומה מניע אותנו? עם השאלה הזאת, יצאנו לחברותות לקרוא באתיקה של שפינוזה, במשפטים 6-9 בחלק השלישי, שמכוננים את עקרון הקונטוס שלו.  המשפט הפותח

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. שיעור משותף לכיתה י' (ענבל ודניאל ) ולכיתה יא' (גל ועופר) פתחנו את השיעור בהדרכה משותפת עם כיתות י' בספריה על כיצד צדים מקורות, מהם מקורות ראשוניים ומשניים, ועל אופן השימוש בכותר, מפתח חיפה, וכו'. הם שרדו יפה את הפלוריסנטים וההדרכה, ובשעה השנייה עברנו לשיעור משותף שהועבר בעיקרו על ידי דניאל פלדי ובסיועי הצנוע, בנושא קאנט והחידוש הסינטתי אפריורי שלו. כיתות י''א סיימו בדיוק ללמוד על יום, כאמפריציסט וכשעון המעורר לדו

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמי

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור פתחנו בקריאת המסה של אורי שגב, "הרחק ממסדר הדגל - על 'עלטה' מאת דוד פרישמן", שזכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת מסות.  ההנחיה לקראת הקריאה הייתה לשים לב לשאלות שאורי שגב מעלה ומבקשת לחקור ולתובנות שהיא מגיעה אליהן. ומאחר שגם אנחנו בתהליכי כתיבת המסות שלנו, וליתר דיוק בשלב של הוספת טקסט חיצוני לסיפור האישי (כמו שיר, ציטוט מסיפור, רומן, סדרה, ציור...), עקבנו בקריאה צמודה אחר ה

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם מסה של בכל סרלואי – "מתי גיליתי שאני שמנה". הזדמנות טובה להתחיל לספר מהי מסה, על היותה לא בדיונית, על חיוניותה של סובייקטיביות, על הניסיון. התלמידות נדרכו כבר בכותרת. אמרנו – גם כדי להשהות מעט את הדיון המתפרץ – שאלה מן הסימנים לאפקטיביות של המסה הזו: האופן שבו היא מעוררת דיון ומחשבה, שפע של אסוציאציות, נותנת מילים לדבר שהרגשנו בו אבל לא שמנו עליו את האצבע באופן הזה. בע

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור השבוע פתחנו בחזרה קצרצרה על הרעיונות המרכזיים של "מות המחבר", בו עסקנו בשבוע שעבר. ראינו אלמנטים בארתיאניים בשיר "מבוא לשירה" של בילי קולינס, המעביר את הרעיון שהטקסט פתוח "לשוטטות אך לא לחדירה". לאחר מכן המשכנו עם בארת דרך המחשבות שלו על הצילום והתעכבנו על מושגי הסטודיום והפונקטום בצילום. בעוד הסטודיום הוא הידע הכללי, התרבותי, המשותף; הפונקטום הוא הדבר שדוקר אותי (ודווקא

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. את השבוע ה 11 בקמפוס שלנו באורנים פתחנו במליאה שהוקדשה לחדוה הרכבי . אחרי הבשורה הכואבת על לכתה, הרגשנו צורך להכיר לתלמידות והתלמידים את דמותה ויצירתה. זאת היתה גם הזדמנות עבורנו לצלול לגוף הכתיבה שלה ולכתיבה עליה. את המפגש פתחה יעל תמיר שמלמדת את כיתה י', שסיפרה על הרכבי וגם יצרה שביל גישה לקריאה של השירה שלה, דרך השיר "י"ג הסברים". אלישע הילד שואל שאלה גדולה שמרחפת במוטו מעל השיר, והשיר מנסה להשיב, 13 הסברי

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי האם תיתכן שפה פרטית? התחלנו בניסיון כזה - בתרגיל כתיבה שקנדריק לאמאר (הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר, ומי שנחשב לממשיכה של טוני מוריסון) סיפר שקיבל בשיעור בחט"ב והשפיע על יצירתו בהמשך - כל אחת כתבה טקסט קצר שמובן רק לה ונתנה למי שלידה לקרוא. ליהי, למשל, כתבה על משחק מילים עם חברות, שבמסגרתו השימוש במילה "בית" היא קוד שמשמעותו מצב רוח טוב. הלל בחרה במשפט מסדרה, יערה כתבה שיבוש לשו

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון "גדול נפש", לפי המינוח וההגדרה של אריסטו, הוא מי ש"חושב את עצמו זכאי לגדולות, והוא אמנם זכאי לאלה." הזכאות היא הן למעשים גדולים, במובן של יכולת ומיומנות שמאפשרות לאדם לבצע אותן, והן זכאות לכבוד שניתן על המעשים האלה אחרי שנעשו. לעומתו מעמיד אריסטו את "שפל הרוח", מי שזכאי לגדולות אולי לא פחות מגדול הנפש, אך מבטל את עצמו ונמנע או מעשיית המעשים הגדולים או מהכבוד שניתן עליהם או מ

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השיעור השבוע נפתח בתרגיל כתיבה קצר בהשראת המפנה הלשוני. התלמידים והתלמידות התבקשו לתאר רגש ללא שימוש בשמו ולאחר מכן השאר ניסו לנחש על מה מדובר. המטרה הייתה להראות כיצד השפה חורגת מהמודל של ייצוג ישיר. מאחר ובשבוע שעבר היינו בהרכב חלקי-מאוד, התחלנו עם חזרה על המהלך של שבוע שעבר, המעבר מהודאות הקרטזיאנית של האני החושב (שקודמת לוודאות של קיום האל) לרעיון של מות האלוהים, האובדן של א

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התחלנו את השיעור בהחלטה נחושה לסיים לעת עתה את הקריאה ב"כה אמר זרתוסטרא" על אהבה עצמית כדי שהפילוסופיה לא תפגר אחרי הספרות, שבה סיימנו כבר מזמן את העיסוק בנרקיס ואכו. ניגשנו לשני הקטעים שנותרו, בניסיון למלא אחר ההנחיה של פרנץ רוזנצווייג לקריאה בספרו "כוכב הגאולה" – לפרוץ קדימה, ולא להתעקש להבין הכול לפני שמתקדמים. אספנו התרשמויות ודברים שצדו את העין – האנליזה הפשוטה של הציוו

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי מהי הנקודה הארכימדית שלי? (או: מה אני עושה כדי למצוא את ה-center שלי?), עם תרגיל הכתיבה האישי הזה התחלנו את השיעור. איילת כתבה על טקסים קטנים שעיקרם - "ברגע שאת לא חושבת, את נרגעת", שחר כתבה לצייר, לשמוע מוזיקה... וכך, עם הפתיחות שנוצרה, חזרנו לדקארט - לספק כמקום המלא בחרדה, לחיפוש אחר הבסיס הוודאי שהוא רגעי. קראנו קריאה צמודה את ההיגיון השני. תהינו מה אומרת הנכונות להכיר בכך שא

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו באיסוף של קצוות פתוחים משבוע שעבר. נזכרנו בשיחה על הטעויות שלא יוצאות מהראש. אחר כך בציורים: דיברנו על ההבדל בין העמידה מול "נוף עם נפילת איקרוס" של ברויגל ובין מגדל בבל שלו, בין מרכז שנדחק לשוליים ובין התחושה שהמרכז הוא מלכתחילה טעות, שיש רק אוסף עצום של פרטים. והזכרנו מחשבות שעלו במפגש הקודם, ושנחוץ היה להעמיד ולו לרגע במרכז: על החיים הבלתי אפשריים בשנתיים שחלפו, ועל

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע התחלנו לעבוד על הכתיבה המסאית באופן יותר ממוקד. עשינו זאת דרך המחשבה על איך פותחים מסה. תחילה, כדי לחשוב על נושאים לכתיבת המסה כל אחד כתב רשימה של 5-6 דברים שמעצבנים אותו בעולם ואז פירט והתמקד באחד מהם (בין התשובות: אנשים שמדברים כמו תינוקות, בורות, אי-סובלנות, שעון מעורר, אנשים ששופטים על פי רושם ראשוני).   כמחצית מהשיעור הוקדשה לקריאה בארבע פתיחות של מסות אהובות עלינו במ

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התחלנו את השיעור בניסיון לקרוא מחדש את הטקסט של אריסטו על אהבה עצמית משבוע שעבר, ולתת לו, בעזרת מצגת, צורה של טיעון לוגי, שבו טענה אחת מובילה בהכרח לטענה אחרת. מכל הטענות, של אריסטו ומתנגדיו, עוררו הכי הרבה מחשבה או שאלה צמד הטענות, שבמילים שלנו אפשר לנסח כך – A - "מה שאדם עושה מתוך שליטה עצמית משוייך באופן הכי ברור לעצמי שלו" B – "מה שאדם עושה מתוך חוסר שליטה עצמית משוייך פ

שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי התחלנו עם תקציר הפרקים הקודמים בדקארט, הפילוסוף הבודד שחווה משבר בעקבות הגילוי שחלק מהדעות שהחזיק בהן התגלו כלא נכונות, ובדרך שלו - של הטלת ספק רדיקלי, בכול, בלי לקבל כל דבר המוטל בספק. המשכנו בקריאה צמודה בהיגיון הראשון, כל אחד מהטיעונים - החלום, הדמיון, אלגוריית הציירים, האל הרמאי, השד המתעתע - עוררו הרבה שאלות (איילת, למשל, שאלה אם דקארט מטיל ספק גם בהכרה עצמה, רוני שאלה אם אפ

שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון היה קשה יותר להתחיל הפעם – אולי זאת השפעת (כמה וכמה חסרו לנו), ונחוץ היה להתמקם על מגדל גבוה, עם איקרוס ודדלוס אביו, שהוגלה לכרתים מאתונה. פתחנו בסרטון של חמש דקות שמגולל במהירות את עלילות דדלוס הממציא הגאון שהסתבך ללא הרף. קראנו את המיתוס כפי שכתב אותו אובידיוס במטמורפוזות, ותרגם שלמה דיקמן מלטינית לעברית מליצית ויפה, שתרגמה יעל לעברית של עכשיו תוך כדי קריאה. בשיאה של התעופה

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול חזרנו ל"שאלת המרק" של פרלוב - האם לתעד את המרק או לאכול אותו, הפעם דרך מושגי הסובייקט והאובייקט. ברגע שהוצגו המושגים של סובייקט (מלטינית:מונח-מתחת) ואובייקט (מונח-לפני) ויחסי ההכרה שביניהם, לתלמידים והתלמידות כבר צצו המון שאלות מעולות בראש. כמו: האם בן אדם אחר ממני הוא אובייקט או סובייקט, האם אני יכול להיות בו זמנית סובייקט ואובייקט (של תפיסה מסוימת), איך אני יודע שהאובייק