שבוע 31 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. מפגש סיום – פרידה ממחזור ה' ביום ראשון תמה ונשלמה שנת הלימוד בבית חינוך אורנים. זו היתה שנה רבת תהפוכות ומלחמות, אבל הכיתות שלנו עברו גם דרך עשירה ויפה של קריאה וכתיבה ושיחה. אחרי מפגשי סיום בכיתות, התכנסנו יחד כולנו והעלנו זיכרונות ומחשבות מהדרך הזאת יחד. נפרדנו מבוגרי ובוגרות כיתה י"ב, מחזור ה' – שקיבלו את תעודות הסיום, ונזכור עוד זמן רב את דבר הבוגרות שכתבו לירי ואביהו, ובו מחשבות על חינוך הנוער: על כך של

שבוע 30 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המפגש הוקדש כולו להקראת המסות של התלמידות, למעט ההתחלה שלו, שבה היתה לנו אורחת, כרמל, תלמידת יב׳ מדרך רוח אורנים, שסיפרה על עבודת הגמר שלה, וסימנה אופק מסויים שאליו יכולות להתפתח המסות הראשונות של כיתה י׳. כרמל ענתה בנדיבות ובתבונה לשאלות שעלו מכל עבר, על תהליכי העבודה וגילוייה. נגה לביא הצטרפה אלינו לכל אורכו של המפגש, עזרה לנו להיווכח שגם כשיש שלושה מבוגרים בחדר כל אחת מביאה

שבוע 29 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו בכמה מילים על תפקידו של המשוב שנתנו על הטיוטות של המסה האישית: על ההערות שנועדו לדחוף לעבר מה שהמסה עוד יכולה להיות. סיפרנו קצת על ניסיונותנו כמקבלי משוב (מתנה יקרה מפז כשהיא ניתנת ברצינות). כמות ההערות על גבי הדף – הבהרנו לא במילים האלה – אינה מעידה על חסרונה של המסה, אלא על האופן שבו מצטייר בעיני רוחנו השלב הבא של הכתיבה. אחר כך דיברנו על העקרון של Show, don’t tell והשת

שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון יש מחוות יומיומיות־חגיגיות כאלה: להגיע לכיתה עם שקיות של פופקורן (תודה לנגה!). כל שקית תובעת המתנה דרוכה של שלוש דקות ליד המיקרו, להשגיח שלא יישרף. מתי זה היה שביקשנו לכתוב במשך שלוש דקות ברצף זיכרון שעולה בנו? ריח של שקית פופקורן קנויה לא מזכיר שום דבר חוץ מריח של שקית פופקורן קנויה, אבל איזו התרגשות והכרת תודה שהיא מעוררת. צפינו יחד ב"שמש נצחית בראש צלול" שסלל לנו עוד נתיב לע

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון חלקו הראשון של המפגש שלנו הפעם הוקדש לביקור בספרייה של מכללת אורנים. התזמון התאים מאד – מזג האוויר המתבהר והתחושה שהנה יוצאים החוצה, גם אם כדי להתכנס בסוף במבנה סגור. הספרייה מצדה עוברת סידור מחדש, מה שהפך את רוב הספרים ללא נגישים, ואת השיטוט למוגבל ביותר. אבל (!) פגשנו את מריה שהדריכה והסבירה, הכרנו את ספריית הילדים הנהדרת על שם מרים רות (שאיננה כלולה בסידור מחדש), והתלמידות ש

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון מהסיבה הישנה והטובה יחסית (מחלות, לא מלחמות), נאלצנו ברגע האחרון להיפגש – קשה אפילו לכתוב את זה – בזום. אבל, בפורמט שעיקרו שילוב של עבודה עצמאית ושיחות אישיות נכונה לנו בכל זאת הפתעה משמעותית לטובה. פתחנו במצגת ההולכת ומתארכת שלנו שמלווה את העבודה על המסות. המצגת מזכירה את השלבים שכבר עברנו בכל פעם שאנחנו מספיקות לשכוח, ובכל פעם שהיא נפתחת מתווספים לה שקפים חדשים. המפגש הנוכחי

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בתחילת המפגש חזרנו לקרוא במונטיין, הפעם במסה קצרה שכותרתה ״כיצד אנו בוכים וצוחקים מאותו דבר עצמו״. מונטיין התארח כעת בשיעור לא כמבטא של עמדה ביחס לנושא פילוסופי שעליו אנחנו דנים, אלא כאבי המסות, כמי שהמסה שלו יכולה להיות דוגמה ובתקווה אולי השראה לאיך כותבים מסה קצרה. מהסיבה הזו הקדשנו תשומת לב מיוחדת למבנה של המסה. פסקת הפתיחה של המסה בנויה כמו משפט אחד ארוך – ״כאשר אנו קוראים

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון ״מהי יכולתה של פורטונה בענייני אנוש, ובאיזה אופן אפשר להתנגד לה״ – ככה ניסח מחדש ניקולו מקיאוולי, בספרו ״הנסיך״, את השאלה היוונית העתיקה על היחס בין ה״ארטה״ (הסגולה הטובה, ההצטיינות האנושית) לבין כוחו של הגורל או המזל. מקיאוולי היה מדינאי בפירנצה, שבגיל 43, עקב תהפוכות פוליטיות וחשדות שגרמו להגלייה שלו מארצו וממקצועו, החל בקריירה שנייה, של כתיבה, כפילוסוף וכמחזאי. מקיאוולי חשב

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתרגשות מהולה בחשש שמזכיר את תחילת השנה – חזרנו לקמפוס. החשש התפוגג מהר. מה נאמר? היה כיף לחזור. עכשיו נותר לקוות שימשיך. פתחנו בסבב: 1. מישהו.י שביליתי איתה הרבה יותר זמן מהרגיל בתקופת המלחמה. 2. מישהו.י שלא יכולתי להיפגש איתה. חזרות ותזכורות: בין היתר הזכרנו שקף שעוסק בזיכרון עצמו. המוזות במיתולוגיה היוונית הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה (ע”פ התאוגוניה של הסיודוס, בתרגומו של ש

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ. לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריא

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בין אזעקה לאזעקה, הצלחנו, לקיים מפגשי זום מיוחדים ורלוונטיים עם האוצרת החיפאית ולריה גסלב. היתה זו גם ההזדמנות הראשונה מאז שנת 2019 לכנס במשותף את כל בתי החינוך שלנו הפועלים ברחבי הארץ. ולריה סיפרה לנו על מה אמנים יכולים לעשות במצבי חירום? ואיך אמנות יכולה לסייע לציבור שנמצא בחרדה? הצלחנו לצאת לשעה קלה מגבולות המדינה ולקבל שיעור מרומם נפש מיפן, על האמן Koki Tanaka שבעקבות אסון פוקושימה שהתרחש ביפן ב 2011 עש

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המפגש מרחוק עמד הפעם בסימן ״המדיום הוא המסר״. לאורכו ליוו אותנו שאלות וחוקים טכנולוגיים, שהשפיעו על המתרחש, ובהיותם גם קשורים לחלק מהנושאים שלמדנו, אולי באו ללמד אותנו משהו. נכנסנו לזום שלוש פעמים בתוך רבע השעה הראשונה, בשלושה לינקים שונים, כל פעם מישהו אחר נותר מחוץ לאפשרות השיחה, ולא וויתרנו, לבסוף הצלחנו להתכנס יחד! שמענו מהתלמידים על חזרות לשגרות מתונות, ועל שמחה בהן, בתוך

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון השיעור שהתקיים בזום, היה קודם כל הזדמנות להיפגש, לשמוע ולשאול לשלום התלמידות. אחרי התעדכנות ושיתוף, למדנו בתיחום זמנים קצוב במיוחד, מתוך התחשבות באילוצים שונים, על התבודדות מרצון. הנושא לא קשור למה שלמדנו ולא למה שנלמד, אבל כן קשור למצב שבו אנחנו נמצאים, שבו נכפית עלינו התבודדות יחסית ממעגלים של אנשים שאנחנו רגילים ו/או רוצים בקרבתם. קראנו מכתב של סנקה, פילוסוף סטואי מהמאה הראש

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התכנסנו להמשיך את שהתחלנו לפני מספר מפגשים בסדנת הכתיבה שלנו. עמוס חסר לנו וישוב בשבוע הבא. כתיבת המסה עשויה מקוביות קטנות, בשלבים, ונחוץ כרגיל לעשות סדר. הזכרתי במצגת מה היו השלבים עד כה בידיעה שלא כולן נמצאות באותו המקום, למשל: "התבוננו במה שכתבתן. האם ישנה שם גם סיטואציה קונקרטית?" או "בחרו שתיים-שלוש שאלות מתוך מטר השאלות. המשיכו לכתוב את המסה איתה יצאתם לדרך בעזרת השאלות ה

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון לפי שפינוזה, קנאה היא רגש שאנחנו נוטים אליו מטבעינו. המהלך הלוגי הוא כזה – אנחנו מנסים/ חותרים להרגיש את היכולת שלנו (עיקרון הקונטוס). אנחנו מעריכים את היכולת שלנו ביחס ליכולת של אחרים. ככל שאחרים מסביבינו יכולים יותר, דירוג היכולת שלנו נהיה קטן יותר. תוצאה לוגית של i-iii: אנחנו נוטים מטבעינו לקנאה. פתחנו את השיעור לא במהלך הלוגי, אלא בשיחה חופשית יותר ופתוחה. שאלנו "האם קנאה ה

שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם המשכים חשובים משבוע שעבר: שתי תלמידות הקריאו את מה שכתבו והקבוצה הגיבה במטר של שאלות. היה יפה לראות. מהירות התגובה לא באה על חשבון רצינות המחשבה. הורגש רצון לשאול היטב, מתוך קשב. בעקבות אלוהים או הטבע של שפינוזה, וזה שהציץ אלינו מבעד לשאלות של שתי תלמידות בסדנת הכתיבה – קראנו יחד שיר של אלמוג בהר, "עד שהגיע לגיל שלוש לא סיפרתי לבני על אלהים". זו גם הכותרת וגם השורה הרא

שבוע 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון הקדשנו את המפגש שלנו לסדנת הכתיבה שעד כה התכוננו אליה בדרכים עקיפות. חזרנו בקצרה על עקרונות מרכזיים של המסה האישית (כתיבה בגוף ראשון, נובעת מהתנסות אישית, בתנועה מהפרטי לכללי). בשבוע שעבר ביקשנו מהתלמידות.ים לחשוב על שאלה שמעסיקה אותן ושירצו לברר אותה במהלך הכתיבה. התלמידות שיתפו שתי דוגמאות לשאלות במליאה, ובשאלות הבאות דנו בשתי קבוצות נפרדות. היה יפה לראות את האופן שבו הם מקשי

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתחלת השיעור שחזרנו את הסיום של השבוע שעבר. השחזור היה דרך מילה חדשה "הנעה". מה מניע את הכוכבים? לא הטלוס (התכלית) להידמות לאל ולחקות את אי ההשתנות שלו בתנועה סיבובית, כפי שסברו לפני קופרניקוס, גליליאו, קפלר וניוטון, אלא כוח המשיכה, סיבה. ומה מניע אותנו? עם השאלה הזאת, יצאנו לחברותות לקרוא באתיקה של שפינוזה, במשפטים 6-9 בחלק השלישי, שמכוננים את עקרון הקונטוס שלו. המשפט הפותח

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמי

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם מסה של בכל סרלואי – "מתי גיליתי שאני שמנה". הזדמנות טובה להתחיל לספר מהי מסה, על היותה לא בדיונית, על חיוניותה של סובייקטיביות, על הניסיון. התלמידות נדרכו כבר בכותרת. אמרנו – גם כדי להשהות מעט את הדיון המתפרץ – שאלה מן הסימנים לאפקטיביות של המסה הזו: האופן שבו היא מעוררת דיון ומחשבה, שפע של אסוציאציות, נותנת מילים לדבר שהרגשנו בו אבל לא שמנו עליו את האצבע באופן הזה. בע