שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון יש מחוות יומיומיות־חגיגיות כאלה: להגיע לכיתה עם שקיות של פופקורן (תודה לנגה!). כל שקית תובעת המתנה דרוכה של שלוש דקות ליד המיקרו, להשגיח שלא יישרף. מתי זה היה שביקשנו לכתוב במשך שלוש דקות ברצף זיכרון שעולה בנו? ריח של שקית פופקורן קנויה לא מזכיר שום דבר חוץ מריח של שקית פופקורן קנויה, אבל איזו התרגשות והכרת תודה שהיא מעוררת. צפינו יחד ב"שמש נצחית בראש צלול" שסלל לנו עוד נתיב לע

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון חלקו הראשון של המפגש שלנו הפעם הוקדש לביקור בספרייה של מכללת אורנים. התזמון התאים מאד – מזג האוויר המתבהר והתחושה שהנה יוצאים החוצה, גם אם כדי להתכנס בסוף במבנה סגור. הספרייה מצדה עוברת סידור מחדש, מה שהפך את רוב הספרים ללא נגישים, ואת השיטוט למוגבל ביותר. אבל (!) פגשנו את מריה שהדריכה והסבירה, הכרנו את ספריית הילדים הנהדרת על שם מרים רות (שאיננה כלולה בסידור מחדש), והתלמידות ש

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון מהסיבה הישנה והטובה יחסית (מחלות, לא מלחמות), נאלצנו ברגע האחרון להיפגש – קשה אפילו לכתוב את זה – בזום. אבל, בפורמט שעיקרו שילוב של עבודה עצמאית ושיחות אישיות נכונה לנו בכל זאת הפתעה משמעותית לטובה. פתחנו במצגת ההולכת ומתארכת שלנו שמלווה את העבודה על המסות. המצגת מזכירה את השלבים שכבר עברנו בכל פעם שאנחנו מספיקות לשכוח, ובכל פעם שהיא נפתחת מתווספים לה שקפים חדשים. המפגש הנוכחי

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בתחילת המפגש חזרנו לקרוא במונטיין, הפעם במסה קצרה שכותרתה ״כיצד אנו בוכים וצוחקים מאותו דבר עצמו״. מונטיין התארח כעת בשיעור לא כמבטא של עמדה ביחס לנושא פילוסופי שעליו אנחנו דנים, אלא כאבי המסות, כמי שהמסה שלו יכולה להיות דוגמה ובתקווה אולי השראה לאיך כותבים מסה קצרה. מהסיבה הזו הקדשנו תשומת לב מיוחדת למבנה של המסה. פסקת הפתיחה של המסה בנויה כמו משפט אחד ארוך – ״כאשר אנו קוראים

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון ״מהי יכולתה של פורטונה בענייני אנוש, ובאיזה אופן אפשר להתנגד לה״ – ככה ניסח מחדש ניקולו מקיאוולי, בספרו ״הנסיך״, את השאלה היוונית העתיקה על היחס בין ה״ארטה״ (הסגולה הטובה, ההצטיינות האנושית) לבין כוחו של הגורל או המזל. מקיאוולי היה מדינאי בפירנצה, שבגיל 43, עקב תהפוכות פוליטיות וחשדות שגרמו להגלייה שלו מארצו וממקצועו, החל בקריירה שנייה, של כתיבה, כפילוסוף וכמחזאי. מקיאוולי חשב

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתרגשות מהולה בחשש שמזכיר את תחילת השנה – חזרנו לקמפוס. החשש התפוגג מהר. מה נאמר? היה כיף לחזור. עכשיו נותר לקוות שימשיך. פתחנו בסבב: 1. מישהו.י שביליתי איתה הרבה יותר זמן מהרגיל בתקופת המלחמה. 2. מישהו.י שלא יכולתי להיפגש איתה. חזרות ותזכורות: בין היתר הזכרנו שקף שעוסק בזיכרון עצמו. המוזות במיתולוגיה היוונית הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה (ע”פ התאוגוניה של הסיודוס, בתרגומו של ש

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ. לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריא

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המפגש מרחוק עמד הפעם בסימן ״המדיום הוא המסר״. לאורכו ליוו אותנו שאלות וחוקים טכנולוגיים, שהשפיעו על המתרחש, ובהיותם גם קשורים לחלק מהנושאים שלמדנו, אולי באו ללמד אותנו משהו. נכנסנו לזום שלוש פעמים בתוך רבע השעה הראשונה, בשלושה לינקים שונים, כל פעם מישהו אחר נותר מחוץ לאפשרות השיחה, ולא וויתרנו, לבסוף הצלחנו להתכנס יחד! שמענו מהתלמידים על חזרות לשגרות מתונות, ועל שמחה בהן, בתוך

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון השיעור שהתקיים בזום, היה קודם כל הזדמנות להיפגש, לשמוע ולשאול לשלום התלמידות. אחרי התעדכנות ושיתוף, למדנו בתיחום זמנים קצוב במיוחד, מתוך התחשבות באילוצים שונים, על התבודדות מרצון. הנושא לא קשור למה שלמדנו ולא למה שנלמד, אבל כן קשור למצב שבו אנחנו נמצאים, שבו נכפית עלינו התבודדות יחסית ממעגלים של אנשים שאנחנו רגילים ו/או רוצים בקרבתם. קראנו מכתב של סנקה, פילוסוף סטואי מהמאה הראש

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התכנסנו להמשיך את שהתחלנו לפני מספר מפגשים בסדנת הכתיבה שלנו. עמוס חסר לנו וישוב בשבוע הבא. כתיבת המסה עשויה מקוביות קטנות, בשלבים, ונחוץ כרגיל לעשות סדר. הזכרתי במצגת מה היו השלבים עד כה בידיעה שלא כולן נמצאות באותו המקום, למשל: "התבוננו במה שכתבתן. האם ישנה שם גם סיטואציה קונקרטית?" או "בחרו שתיים-שלוש שאלות מתוך מטר השאלות. המשיכו לכתוב את המסה איתה יצאתם לדרך בעזרת השאלות ה

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון לפי שפינוזה, קנאה היא רגש שאנחנו נוטים אליו מטבעינו. המהלך הלוגי הוא כזה – אנחנו מנסים/ חותרים להרגיש את היכולת שלנו (עיקרון הקונטוס). אנחנו מעריכים את היכולת שלנו ביחס ליכולת של אחרים. ככל שאחרים מסביבינו יכולים יותר, דירוג היכולת שלנו נהיה קטן יותר. תוצאה לוגית של i-iii: אנחנו נוטים מטבעינו לקנאה. פתחנו את השיעור לא במהלך הלוגי, אלא בשיחה חופשית יותר ופתוחה. שאלנו "האם קנאה ה

שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם המשכים חשובים משבוע שעבר: שתי תלמידות הקריאו את מה שכתבו והקבוצה הגיבה במטר של שאלות. היה יפה לראות. מהירות התגובה לא באה על חשבון רצינות המחשבה. הורגש רצון לשאול היטב, מתוך קשב. בעקבות אלוהים או הטבע של שפינוזה, וזה שהציץ אלינו מבעד לשאלות של שתי תלמידות בסדנת הכתיבה – קראנו יחד שיר של אלמוג בהר, "עד שהגיע לגיל שלוש לא סיפרתי לבני על אלהים". זו גם הכותרת וגם השורה הרא

שבוע 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון הקדשנו את המפגש שלנו לסדנת הכתיבה שעד כה התכוננו אליה בדרכים עקיפות. חזרנו בקצרה על עקרונות מרכזיים של המסה האישית (כתיבה בגוף ראשון, נובעת מהתנסות אישית, בתנועה מהפרטי לכללי). בשבוע שעבר ביקשנו מהתלמידות.ים לחשוב על שאלה שמעסיקה אותן ושירצו לברר אותה במהלך הכתיבה. התלמידות שיתפו שתי דוגמאות לשאלות במליאה, ובשאלות הבאות דנו בשתי קבוצות נפרדות. היה יפה לראות את האופן שבו הם מקשי

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתחלת השיעור שחזרנו את הסיום של השבוע שעבר. השחזור היה דרך מילה חדשה "הנעה". מה מניע את הכוכבים? לא הטלוס (התכלית) להידמות לאל ולחקות את אי ההשתנות שלו בתנועה סיבובית, כפי שסברו לפני קופרניקוס, גליליאו, קפלר וניוטון, אלא כוח המשיכה, סיבה. ומה מניע אותנו? עם השאלה הזאת, יצאנו לחברותות לקרוא באתיקה של שפינוזה, במשפטים 6-9 בחלק השלישי, שמכוננים את עקרון הקונטוס שלו. המשפט הפותח

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמי

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם מסה של בכל סרלואי – "מתי גיליתי שאני שמנה". הזדמנות טובה להתחיל לספר מהי מסה, על היותה לא בדיונית, על חיוניותה של סובייקטיביות, על הניסיון. התלמידות נדרכו כבר בכותרת. אמרנו – גם כדי להשהות מעט את הדיון המתפרץ – שאלה מן הסימנים לאפקטיביות של המסה הזו: האופן שבו היא מעוררת דיון ומחשבה, שפע של אסוציאציות, נותנת מילים לדבר שהרגשנו בו אבל לא שמנו עליו את האצבע באופן הזה. בע

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. את השבוע ה 11 בקמפוס שלנו באורנים פתחנו במליאה שהוקדשה לחדוה הרכבי . אחרי הבשורה הכואבת על לכתה, הרגשנו צורך להכיר לתלמידות והתלמידים את דמותה ויצירתה. זאת היתה גם הזדמנות עבורנו לצלול לגוף הכתיבה שלה ולכתיבה עליה. את המפגש פתחה יעל תמיר שמלמדת את כיתה י', שסיפרה על הרכבי וגם יצרה שביל גישה לקריאה של השירה שלה, דרך השיר "י"ג הסברים". אלישע הילד שואל שאלה גדולה שמרחפת במוטו מעל השיר, והשיר מנסה להשיב, 13 הסברי

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון "גדול נפש", לפי המינוח וההגדרה של אריסטו, הוא מי ש"חושב את עצמו זכאי לגדולות, והוא אמנם זכאי לאלה." הזכאות היא הן למעשים גדולים, במובן של יכולת ומיומנות שמאפשרות לאדם לבצע אותן, והן זכאות לכבוד שניתן על המעשים האלה אחרי שנעשו. לעומתו מעמיד אריסטו את "שפל הרוח", מי שזכאי לגדולות אולי לא פחות מגדול הנפש, אך מבטל את עצמו ונמנע או מעשיית המעשים הגדולים או מהכבוד שניתן עליהם או מ

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התחלנו את השיעור בהחלטה נחושה לסיים לעת עתה את הקריאה ב"כה אמר זרתוסטרא" על אהבה עצמית כדי שהפילוסופיה לא תפגר אחרי הספרות, שבה סיימנו כבר מזמן את העיסוק בנרקיס ואכו. ניגשנו לשני הקטעים שנותרו, בניסיון למלא אחר ההנחיה של פרנץ רוזנצווייג לקריאה בספרו "כוכב הגאולה" – לפרוץ קדימה, ולא להתעקש להבין הכול לפני שמתקדמים. אספנו התרשמויות ודברים שצדו את העין – האנליזה הפשוטה של הציוו

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו באיסוף של קצוות פתוחים משבוע שעבר. נזכרנו בשיחה על הטעויות שלא יוצאות מהראש. אחר כך בציורים: דיברנו על ההבדל בין העמידה מול "נוף עם נפילת איקרוס" של ברויגל ובין מגדל בבל שלו, בין מרכז שנדחק לשוליים ובין התחושה שהמרכז הוא מלכתחילה טעות, שיש רק אוסף עצום של פרטים. והזכרנו מחשבות שעלו במפגש הקודם, ושנחוץ היה להעמיד ולו לרגע במרכז: על החיים הבלתי אפשריים בשנתיים שחלפו, ועל