שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. מפאת שיירי המלחמה נפגשנו שוב במליאה, באופן מקוון, מה שאפשר לנו לארח את ד״ר ננה אריאל בהרצאה שעסקה בקלישאות: אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן. ניסינו יחד לבדוק מה יש במשפטים כמו: מה שלא הורג מחשל, אין כמו בבית, החיים זה לא פיקניק שלמרות רתיעה אוטומטית מהם, אולי התנשאות על השימוש בהם, ממשיך לפעול גם כשהם שחוקים? עמדנו יחד על תפקידן של קלישאות בחיינו, ובעיקר על נקודת המבט, אולי מעמדית, כלפיהן: בין ריקות למשמעות, בין אוט

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר השבוע עסקנו באיחוי שברים ופעילות שיקומית לקראת הישורת האחרונה של השנה שעוד לפנינו. התחלנו בסבב קצר של שיתוף לשמוע את התחושות ביחס למלחמה, וביחס לחזרה לשגרה ובפרט לשגרת לימודים. באופן שהוא אולי לא מפתיע אבל כן מתמיה, לא מעט מהתלמידות כבר מתגעגעות לתקופת המלחמה, שהיא עבורן אינה אלא שובר שגרה ארוך. יש משהו מופרע ומכמיר לב בה בעת בכך שהסיטואציה שבה יש לתלמידות פנאי לקרוא, לצפות בסרטי

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתרגשות מהולה בחשש שמזכיר את תחילת השנה – חזרנו לקמפוס. החשש התפוגג מהר. מה נאמר? היה כיף לחזור. עכשיו נותר לקוות שימשיך. פתחנו בסבב: 1. מישהו.י שביליתי איתה הרבה יותר זמן מהרגיל בתקופת המלחמה. 2. מישהו.י שלא יכולתי להיפגש איתה. חזרות ותזכורות: בין היתר הזכרנו שקף שעוסק בזיכרון עצמו. המוזות במיתולוגיה היוונית הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה (ע”פ התאוגוניה של הסיודוס, בתרגומו של ש