אוניברסיטת בר אילן 07.06.2026

שבוע 30 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

מעמד סיום

המפגש השלושים בכיתה י"ב, בית חינוך בר אילן. מפגש? ובכן, זהו אירוע הסיום שלנו. האירוע שבו אנחנו נפרדים מכיתה י"ב המופלאה שהלכנו איתה בדרכי הרוח בשלוש השנים האחרונות. בדברי הפרידה שלי, ציטטתי בפרפרזה את בורחס, שמדבר על הריחוק שכופה הדיבור העקיף על הסיפור. זה בדיוק מה שעומד לקרות בדברים הבאים שבהם אנסה, ללא הצלחה, לספר על חוויותינו ותחושותינו מהערב שעברנו.

ראשית, נקדים ונודה לכל הצוות המורחב ביותר של דרך רוח, שהגיע לציין איתנו את הסיום. נראה שגם התלמידות חשו בחגיגיות המיוחדת כתוצאה מכך. שנית, הורים. הורים של כ-15 תלמידות הגיעו לאירוע הסיום, ביוזמת התלמידות. שמחנו על כך במיוחד, שכן לאורך השנים הללו, חלק מהדמויות שסוף סוף פגשנו, הופיעו בחיבורים השונים ואפילו בדיונים מעת לעת.

שלישית, האירוע עצמו. בשני המפגשים שחלפו מאז הבגרות, הקדשנו זמן לאירוע הסיום. שוחחנו על האופי הרצוי של האירוע. על התדר שנבקש לייצר. על הקשר בין התכנים הצפויים לבין הקהל. על מה חשוב לנו להביא במיוחד. הבנו שפרידה ואירוע פרידה הם עניינים שצריך להתייחס אליהם ברצינות, כדי שהמשמעות שנפיק מהם תהיה רבה ומדויקת עבורנו ככל שניתן. מכאן, זה היה של התלמידות והתלמידים עצמם: החלק האמנותי הורכב משלושה חלקים עיקריים, שחוברו והותכו יחדיו על-ידי כמה תלמידות שהנחו את האירוע עם טקסט שכתבו מראש. לאחר דברי הפתיחה המשעשעים והמרגשים, הן עברו למעגל תמיכה בפילוסופים (לא) אנונימיים. לאחר מכן הן הקרינו סרטון מוצלח במיוחד שלכד לא מעט מהמסע המשותף שלנו, דרך ראיונות קצרים. לבסוף עלו כל התלמידות לשיר (בקולות!) שיר שעוסק – איך לא – באפלטון ובמשל המערה.

לאחר הצהלות ומחיאות הכפיים, עברנו לחלק הרשמי. ליאור וסיגל דיברו בנדיבות, שיבחו והתרגשו. אמנון אמר דברים שהפילו אותי מהרגליים שרעדו גם כך. אני כתבתי משהו שמנסה להתגבר על החולשה של הדיבור העקיף. התלמידות עטפו את כולנו בהודיה ובאהבה. ואור הזמינה את כולנו להעניק תעודות ומכתבים ותשורות נדיבות לתלמידות ולתלמיד (!) הכיתה.

אחרי הפסקת הפיצה, הייתה תחושה שהזמן לרעתנו. כלומר, לא נשאר עוד מה לומר – פרט לאמנון שהפתיע אותי במתנה ורודה ויוצאת מן הכלל (שמלת בוקר כהומאז' לדקארט, עם כיתוב שמצטט אמירה חוזרת שלי בשיעורים) – כל מה שנשאר הוא לשיר (קריוקי) ולדבר על המפגש של השבוע הבא. כי הכי כיף להיפרד, אבל לא באמת. או להיפגש אחרי שנפרדים.

תם ולא נשלם. אף פעם לא נשלם. ואיזו זכות גדולה זו הייתה.

כל הדרכים והרוחות

                                                                   "אַךְ הַכֹּל אֶפְשָׁר לָשֵׂאת, כִּי..." (ספפו)

כָּל הַדְּרָכִים וְהָרוּחוֹת, הַשְּׁבִילִים שֶׁלֹּא מוֹבִילִים לְאוּלָם, הָאוּלָמוֹת,

הַחֲדָרִים, הַמֶּרְחָבִים הַמּוּגַנִּים, הַמְּלִיאָה, הַמְּעָרָה וְהַסּוֹד.

כָּל הַמִּשְׁבְּצוֹת הַמְּהַבְהֲבוֹת עַל הַמָּסַכִּים, הַחֲדָרִים הַפְּרָטִיִּים הַנִּפְלָשִׁים,

כָּל כַּדּוּרֵי הַשֶּׁלֶג הַמּוּטָחִים, הַמִּשְׂחָק, הַתַּחֲרוּת, הַתְּבוּסָה.

כָּל הַהַפְגָּנוֹת עַל כְּבִישׁ אַרְבַּע, הַמִּקְרָאוֹת הֶעָבוֹת וְהַתִּיקִים הַמִּתְפַּקְּעִים,

הָאוֹטוֹבּוּסִים הַמִּזְדַּחֲלִים וְ"לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת תְּעוּדַת הַזֶּהוּת".

כָּל הַמְּחַמִּים הַמִּתְמַלְּאִים מֵעַצְמָם, הַהַמְתָּנוֹת מוֹרְטוֹת הָעֲצַבִּים לַמַּיִם

הָרוֹתְחִים, חֲבִילוֹת הַוַּפְלִים הַגְּנוּבוֹת, הַכְּרִיכִים, הַקָּפֶה, הַסֻּכָּר.

כָּל הַדְּפִיקוֹת הַתְּמוּהוֹת עַל הַדְּלָתוֹת, כָּל הַסְּטוּדֶנְטִים הָעִקְּשִׁים,

עֲקִיצוֹת הַיַּתּוּשִׁים וְ"אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אֶת הַמַּזְגָן?"

כָּל הַמַּפְתְּחוֹת הַסְּמוּיִים שֶׁעָבְרוּ מִיָּד לְיָד, כָּל

שִׁירֵי הָאַהֲבָה הַיָּפִים בְּיוֹתֵר שֶׁנִּכְתְּבוּ אֵי פַּעַם,

כָּל הַקַּרְנַפִּים, כָּל הַגִּבּוֹרִים בַּעֲלֵי הַזִּכָּרוֹן הַמֻּשְׁלָם,

וְהָרוֹצְחִים אֶת אֲבִיהֶם וְשׁוֹכְבִים עִם אִמָּם,

כָּל הַמְּעִזִּים לַהֲפֹךְ אֶת עָרְפָּם

וְאוֹמֵלָאס.

כָּל הָעַכְבָּרִים הַמִּשְׁתּוֹקְקִים, הַמְּשׁוֹרְרִים הַמִּשְׁתַּתְּקִים,

הַפִילוֹסוֹפִים הַנֶּאֱשָׁמִים בְּהַשְׁחָתַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַנְּעָרִים,

כָּל הַדִּיּוּנִים הַמִּתְלַהֲטִים עַל הַיֹּפִי שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר,

הַסְּפִינוֹת שֶׁנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַגִּבּוֹרִים וְ"נִרְאֶה לִי שָׁוֶה לָאֵלִים"

וְ"אֲנִי אוֹמֶרֶת אַהֲבָה".  

            כָּל הַדִּילֵמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת, הַקְּרוֹנִיּוֹת הַמּוּסָטוֹת מִדַּרְכָּן,

הֶחָלָב, הַטִּעוּן, הַדִּיבֵֶּיְיט, הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית.

כָּל הַדֵּמוֹקְרַטְיוֹת הַמּוּקָמוֹת כְּנֵס וְנֶחֱרָבוֹת כְּעֻבְדָּה,

כָּל הָאֶזְרָחִים הַזְּקוּקִים לַתֵּאַטְרוֹן,

הַקּוֹמֶדְיָה, הַטְּרָגֶדְיָה וְהַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה.

כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁמּוֹפִיעוֹת בַּחֲלוֹם, הַמּוֹרֶה, הַתַּלְמִיד,

הַקְּפִיצָה. כָּל הַהֲכָנוֹת הַסּוֹעֲרוֹת לַמְּלִיאָה, כָּל עֲלֵי הַדַּפְנָה,

וְ"הֵיי אַפְּלָטוֹן!" וְהַטּוֹגָה וְהַמַּסֵּכָה. כָּל הַתַּלְמִידוֹת

הַמִּתְנַסּוֹת בְּהוֹרָאָה, כָּל הַחֲזָרוֹת לַשִּׁיר וְלַמְּעָרָה,

וְהַמּוֹרֶה שֶׁמַּזְכִּיר שׁוּב וָשׁוּב – אַהֲבָה

וְהַיְּלָדִים יְתַקְּנוּ אֶת הָעוֹלָם. 

כָּל הָעֲנָנִים הַמִּתְעַבִּים כְּגַעְגּוּעַ,

הַגְּשָׁמִים הַמַּמְטִירִים בְּהַפְתָּעָה

בִּזְמַן קְרִיאַת שִׁיר (אוֹ דְּבָרִים שֶׁל פְּרֵדָה),

הַבְּרָקִים שֶׁבַּלֵּב, הָרְעָמִים שֶׁבָּעֵינַיִם,

כָּל הַחוּשִׁים הַמִּתְעַרְבְּבִים, הַסִּינִיסְטֶזְיָה,

הַמֵּטָפוֹרָה, הַדִּמּוּיִים, הַכְּמוֹ.

כָּל הָרְגָעִים בְּסוֹפֵי הַשִּׁעוּרִים שֶׁלֹּא נִתָּנִים לְדִמּוּי,

הַהִשְׁתַּהוּיוֹת הַקְּצָרוֹת לְיַד הַדֶּלֶת (אַהֲבָה)

הָעֵינַיִם הַנִּפְגָּשׁוֹת לְרֶגַע

הַ״לְהִתְרָאוֹת בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא!״

וְהַדִּבּוּר הַמְּשֻׁנֶּה הַזֶּה

עַל סוֹפִים.