שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס שיעור לימודי כמעט אחרון. אנחנו מודיעים לתלמידים על לוחות הזמנים. הם שומעים שהשנה מסתיימת ומביעים צר אמיתי. הם רוצים עוד כמה שיעורים. ובכלל, הקשר שנוצר השנה טוב וחם ועמוק ועצבני ולימודי וחברי והכיתה חיונית ולמדנית, וקצת מפריענית ומאוד חברית וקולגיאלית. אני לא אובייקטיבי? אבל זה גם מלמד על משהו חיובי. אני מלמד את משל המערה מתוך מטרה ללמד את תורת האידיאות של אפלטון. אנחנו מספרים את

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס השיעור שלנו היום מחולק לשלושה חלקים: חלק ראשון: בונים חומר לבד חלק שני: חווים חומר חלק שלישי: מדברים מעט על החומר ומדברים הרבה על עבודות גמר. אנחנו מתחילים בשאלה: למה אתם מדברים ולמה בלגן בכיתה? הרי אור ואני כאן. לא רואים? התשובות צפויות, משמחות ומרימות לנו להנחתה. "אנחנו לא מפחדים מכם". היא התשובה הבולטת. "אין דיסטנס" אם היה כאן כמו בית ספר היינו פוחדים ושותקים. מכאן אנחנו מגי

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר והדר הירש: פילוסופיה: לקראת ביקורו של הפילוסוף יהודה עתי בבית־החינוך שלנו בשבוע הבא, קראנו את אחד משיריו שנקרא ״זה כמו לבחור בין שמחה לעצב״, מתוך ספרו ״מה לך רוח?״. השאלות שנשאלו: למה צריך להבין שאין בחירה בין עצב או שמחה? למה קיים הדופק כשיש עצב ושמחה? למה רק החום דופק ופועם, האם הלב לא אמור לפעום גם? מה משמעות ״הדופק הפועם״ בהקשר של שאר השיר? עם מה הוא דיבר - על קושי בחיים? כשהוא אומר ״איפה אתה״ למה הוא מתכוון