שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו מהנקודה שבה עצרנו בשבוע שעבר עם 'אתה בודאי זוכר' של דליה רביקוביץ'. התלמידים.ות שיתפו לפי סדר הישיבה בשורה אחת מתוך השיר שנראתה להם מרכזית או מצאה חן בעיניהם, וסיפרו – אם רצו – עם מה הם.ן נשארות.ים כשהלב מכאיב, "אחרי שכולם הולכים". היה מעניין ויפה לראות עם איזו שורה כל אחת מתמקמת בעולם שקם לעינינו בשיר. יש מי שנמשכו ל"צבעים העזים", למטפחת הכחולה ש"הופכת לעומק באר", וי

המפגש התחיל בדיון מרתק קופצני ואסוציאטיבי שסיגל הנחתה כשעל הלוח היה ציטוט מספר שמות, מעמד מתן תורה. הילדים שמחו ללמוד מונחים חדשים (זמן פרטקטי, דגרסיה) ודיברו באופן לא מסודר על מה שהטקסט מעלה במחשבות שלהם . אני לא יודעת איך סיגל עושה את זה, זה היה דיון כל כך כאוטי מצד אחד ומאידך היה גם מלמד, מעורר מחשבה ומעניין מאוד. היו בקבוצה ילדים שהיה להם פחות נוח בגלל העיסוק באמונה מול מדע וחשיבה לוגית. כדאי לדעתי לחשוב על התחושה הזאת יחד. הסטודנטים לפילוסופיה סינית הביאו איתם הפעם טקסט