שבוע מס׳ 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר)   אירחנו את אליאסף, המורה המלווה שלנו. קראנו טקסט נוסף מג'ואנג-דזה, "שמחת הדגים". (קראנו בהתחלה חלק אחד שלו. באמצע הדיון חילקתי את ההמשך שלו.) השאלות שנכתבו: מה הקשר "זו שמחה של דגים"? הטקסט נכתב בסינית, איך זה שהוא בעברית? למה השמות [של אנשים] ארוכים ולא-מובנים? למה ג'ואנג-דזה חושב על דגים? האם דגים יכולים לשמוח? השאלה האחרונה נבחרה. אמה – דגים יכולים לשמוח אבל לא רואים שהם שמחים. כל אחד יכול לש

שבוע שישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. יצאנו השבוע בתחושות מעורבות. זמן טוב להרהר בדברים : הדר הירש: פילוסופיה: המפגש הפעם היה מצומצם. הגיעו רק כמחצית מספר הילדים. התחלנו בפילוסופיה. דיברתי על מחבר הטקסט, צואנג טסה. הם מאוד התפלאו: "אבל לפני 2400 שנה לא היה עולם" היה מי שאמר... דייקתי. בני אדם קיימים מאות אלפי שנים. עשרות אלפי שנים הם מדברים בשפות כמו שאנחנו מדברים היום. לפני כעשרת אלפי שנים המציאו כתב. החלקים העתיקים בתנך נכתבו לפני אלפיים חמש מאות שנה. קראנו את הטקסט. בארנו

שבוע חמישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. זה מה שהתרחש אצלנו אתמול: הדר הירש: פילוסופיה: התחלנו בפילוסופיה. חרגתי מההתנהלות הרגילה והשמעתי את השיר "רק אתה" שכתב אהוד מנור ומתי כספי הלחין, בלי שהטקסט יהיה מול העיניים. ביקשתי שינסו להקשיב למילים. שיש בסוף משהו מפתיע. כשהשיר הסתיים שאלתי על מה השיר. הילדים אמרו שזה מישהו שמתפלל לאלוהים. חילקתי את הטקסט. קראנו את השיר בסבב. השיר פונה לאדם. הילדים כתבו שאלות. רוב השאלות שאלו מי מדבר בשיר, לאיזה אדם הוא מדבר? אור: הוא מדבר אל בנאדם.