יסודי בת ים 07.03.2024

שבוע מס׳ 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

(אופק נגאר) אירחנו את אליאסף, המורה המלווה שלנו. קראנו טקסט נוסף מג'ואנג-דזה, "שמחת הדגים". (קראנו בהתחלה חלק אחד שלו. באמצע הדיון חילקתי את ההמשך שלו.) השאלות שנכתבו: מה הקשר "זו שמחה של דגים"? הטקסט נכתב בסינית, איך זה שהוא בעברית? למה השמות [של אנשים] ארוכים ולא-מובנים? למה ג'ואנג-דזה חושב על דגים? האם דגים יכולים לשמוח? השאלה האחרונה נבחרה.

אמה – דגים יכולים לשמוח אבל לא רואים שהם שמחים. כל אחד יכול לשמוח.

עדי – דגים יכולים לשמוח, זה כמו בני-אדם. זה טבעי. אין בן-אדם אחד שלא שמח. הם חיים, זה מגיע איתם כשהם נולדים. גם אנשים יכולים להיות שמחים כשהם לבד [ולא רואים אותם].

אדם – תמיד רואים כשבני אדם שמחים. דגים יש להם פה אבל הם לא מחייכים.

אמה – לא ראינו את כל הדגים בעולם אז אי אפשר להוכיח את זה מדעית.

אליאסף – אפשר להוכיח את זה מדעית כי לדגים יש הורמונים. בטקסט הזה השמחה היא מתוך החופש של הדגים, הם שוחים כרצונם.

עדי – אליאסף צודק, שמחה זה רגש, כל אחד שמח או עצוב. זה מגיע מהחיים.

אמה – אני התכוונתי שאי אפשר להוכיח שדגים לא מחייכים כי לא ראינו את כל הדגים [לא שאי אפשר להוכיח שהדגים שמחים].

אדם – אני אמרתי שאולי דגים מחייכים, אני לא ראיתי. אולי הם עושים בועות או שוחים מהר [כשהם שמחים?].

אליאסף – יש דגים שמחייכים, לא יודע אם הם מחייכים כשהם שמחים. אבל גם כלבים לא מחייכים ואנחנו בכל זאת יודעים שהם שמחים לפי הזנב. אז גם כאן אנחנו רואים שהדגים שמחים לא לפי החיוך, אלא לפי זה שהם חופשיים.

אופק – אז איך הוא יודע שהם חופשיים?

עלמה – לפי החופש, יש להם מקום. למשל אם הם היו באקווריום קטן, ושחררו אותם לים אז עכשיו הם חופשיים.

ירין – דגים חופשיים, הם שוחים כרצונם.

אמה – הם חופשיים אם אין איזה דייג שרודף אחריהם. הם שוחים בלי שמנסים לדוג אותם. אם דייג רודף אחריהם הם פחות חופשיים, כי כל רגע הם יכולים למות.

אליאסף – הוא אומר שהם שוחים אנה ואנה, שזה גם לשם וגם לשם. אז יש להם בחירה חופשית. אולי הוא טועה.

אופק – אבל למה מזה שהם שוחים אנה ואנה נובע שהם חופשיים?

אליאסף – [מדבר על היכולת לבחור בין אפשרויות שונות, "באופן חופשי"...]

עדי – אליאסף, יש לך אמנם הרבה ידע ואתה בדרך כלל צודק, אבל אני חושבת שהם שמחים לא כי הם חופשיים אלא מסיבות אחרות.

אופק – את לא חושבת שחופש זה משמח? או שאת חושבת שהוא משמח אבל הם לא חופשיים?

עדי – לא, [חופש הוא לא משמח], אני לא שמחה בחופש שלנו. [כשיש חופש] אני לא יודעת מה לעשות.

אדם – חופש זה הכי כיף, למשל חופש מהשיעור.

אליאסף – [מדבר על "חופש מ" לעומת "חופש ל" (במילים אחרות...)] למשל בבית-ספר יש לכם הרבה חופש, אתם בוחרים הרבה דברים. כמו משחק בהפסקה, וגם להיות ב"דרך רוח".

עדי – אני לא בחרתי למשל מה לשחק בהפסקה.

[אופק מחלק את המשך הטקסט.]

אליסף – [מדבר על דו-משמעות שעולה אולי מהטקסט, או לפחות מהתרגום שלו לעברית. מדבר על השימוש של אחד מהדמויות בלוגיקה (במילים אחרות), מחבר את זה לדקארט "אני חושב משמע אני קיים"].

עלמה – למה כתוב "הווי-שה" אבל אתה אומר "חווי-שה"?

אופק – [עונה ומסביר בקצרה על תעתיק של סינית לעברית].

עדי – ג'ואנג-דזה אומר לו [להווי-שה] שהוא לא יודע איך הוא [ג'ונג-דזה] מרגיש ברגע זה.

[שתיקה ארוכה...]

אופק – מה לגבי התשובה של ג'ואנג-דזה בסוף?

עדי – רואים על הדג שהוא שמח. אולי הוא עושה פרצוף.

אמה – יש לי חידה: למה הים כחול? כי הדגים עושים "בלו בלו בלו" (blue).

[שתיקה ארוכה, שוב...]

אופק – קורה לכם לפעמים שאתם לא יודעים להסביר משהו במילים? כמו שקרה כאן לג'ואנג-דזה? מה אתם עושים אם זה קורה?

עדי – אומרים את מה שחושבים ומסבירים למי שרוצה לדעת. או שפונים למורה והיא מנסה להסביר את זה, מישהו שיבין להסביר.

[שתיקה]

אופק – ואם לא נצליח להסביר את זה? [שתיקה] איזה דברים יש לכם בראש שאתן לא יודעות להסביר במילים?

עדי – המשפט הזה שאני רושמת כשאני כותבת את השאלה בשיעורים ["אפשר להתמודד עם זה"] – לא יודעת להסביר למה אני רושמת את זה תמיד.

אמה – "אלוהים גדול" אמא שלי אומרת בלי להסביר.

ירין – גם אמא שלי.

עלמה – מתמטיקה. אמרו לי במבחן לכתוב [לפתור] את התרגיל ולהסביר איך פתרתי. אבל אני לא יכולה להסביר את זה.

אופק – אז איך את יודעת בוודאות שזה נכון?

ירין – פשוט מעתיקים את התרגיל עצמו.

עלמה – צריך להסביר במילים.

אמה – אפשר לרשופ את התרגיל במילים.

עלמה – לא, צריך להסביר. אבל חישבתי בראש ואני לא יודעת איך להסביר את הדרך.

אופק – זה באמת נותן הסבר, הפתרון שהבנות מציעות לך?

עלמה – לא, זה לא מסביר את הדרך.

אמה – במספרים יותר קל להסביר מאשר במילים. [בכיתה ה' אתם תשתמשו במספרים כדי להסביר].

כאן נגמר הדיון, שהיה מקרטע במיוחד. החלק האחרון שלו היה מרתק, בייחוד הדוגמה של עלמה והדיון שהתפתח כתוצאה מכך. היה מיותר אולי לחלק את המשך הטקסט, מצד שני הוא הוביל אותנו למחוזות מרתקים. כדאי לנסות לתת לתלמידים כמה דקות לשבת בשקט ולחשוב, לפני שמתחילים את הדיון.

(הדר הירש) את המפגש התחלנו בקבוצה קטנטנה של חמש בנות. החלטתי להביא את הדיון שלנו משבוע שעבר כמצע לשיחה שלנו. גאיה, שלא היתה בשבוע שעבר אמרה שהיתה רוצה להיות בשיחה, אבל נעדרה מסיבות קשורות. סבתה נפטרה.

התגובות לרעיון להביא את הדיון שלנו כטקסט עליו נעבוד הפתיעו אותי. אלמה ונויה רביע אמרו שאין להן בכלל רעיונות  לשאלות ואת כל מה שהיה להגיד בעניין הן כבר אמרו בשבוע שעבר. שלוש השאלות שנכתבו:

למה בני אדם חוקרים את המוות, האם זה בגלל שהם רוצים למות?

לא מבינה, מה זה רוחות רפאים?

למה פרפר זו נשמה, למה לא חיות אחרות?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

גאיה: פרפר זו חיה קטנה שמתעופפת בין דברים. נשמה, כשאתה חי, גם היא נמצאת בין מקומות, הולכת בין מקומות.  גם פרפר עושה

את זה. הכנפיים של הפרפר זזות קדימה והן מעיפות לאחור את כל הדברים הרעים.

נויה רביע- גאיה אמרה נכון.  פרפר יכול. להיכנס בנשמה.  פרפר זו חיה קטנטונת. הנשמה יכולה להיכנס בו. נשמה הולכת. לכל מקום.  גם פרפר.  יכול להיות שיש פה נשמה של משהו

נויה כהן- חושבת שפרפר זו נשמה כי פרפר יכול לעוף גבוה. גם נשמה יכולה לעלות למעלה

דניאל לנויה- גם ציפורים ותוכים יכולים לעוף למעלה. גם בני אדם.  פרפר זו לא נשמה.  זו חיה בפני עצמה. מייחסים לפרפר את התכונה הזו בגלל הצבע שלו. אם לפרפר יש צבע מסוים זה מזכיר את האופי של הבנאדם.  למשל צבע אדום מסמל אהבה או רוע . לדעתי פרפרים לא מסמלים נשמה

גאיה- יכול להיות שפרפר זה לא באמת נשמה של מישהו. אתה לא יכול לרדת לעולם בפרפר כי הוא קטן. נשמה זה דבר גדול

דניאל- הביטוי "נשמה זה גדול" מתייחס לאישיות.  זה לא שזה פיזית גדול.  זה נכון שאנחנו גדולים אבל הנשמה היא לא דבר פיזי

גאיה- אנשים שיש להם לב. לב זה כמו חפץ. אף אדם לא יודע איך נשמה נראית. כשעולה נשמה למעלה העצמות נשארות בקבר. הגוף, העור, הופכים לדבר גמיש, לרוח, לא רוח פיזית

נויה רביע- לדעתי נשמה זה דבר גדול.  כשאת אומרת שזה גמיש זה אומר שזה יכול להפוך לדבר קטן ולהכנס בפרפר.

גאיה- כי אין לך עצמות אז אתה אוורירי כמו רוח

נויה רביע- נכון.  אתה גמיש יותר בלי עצמות

גאיה- לא יודעים אם הנשמה באמת גמישה

דניאל- את חושבת שנשמה יכולה להיות בכל חפץ?

גאיה- אני יש לי נשמה.  אני לא יכולה להיות עם נשמה אחרת. זה יכול להיות דבר עם נשמה, גם זה (מצביעה על חפצים בחדר). נשמה זה לא מה שאתה רואה

אלמה- לחפץ יכולה להיות נשמה?

גאיה- כן. אלוהים יכול להיות הכיסא, השיער שלך. את הנשמה את לא רואה. כשבנאדם מת הנשמה שלו עולה למעלה.

נויה רביע- אלוהים יכול להיות חפץ ולא רואים אותו אז יכול להיות שכמו שלא רואים את אלוהים,  גם רוחות יכולות להפוך לחפץ, כמו עט או בקבוק

דניאל לגאיה- את חושבת שנשמות כמו חפצים יכולות להגן עלינו או לפגוע בנו?

גאיה- נשמות יכולות להגן עלינו מלמעלה. לנשמה אין עיניים או ידיים אז זה לא יכול להתערב בדיבור אבל זה כן יכול לתת רעיונות מלמעלה

נויה רביע- רוח לא יכולה להתערב כמו שאיה אומרת אבל אם את לא מצליחה בתרגיל בחשבון פתאום הרוח יכולה לבוא, לתת לך רעיון.  היא תמיד איתך. שומרת,  עוזרת

שקט ארוך מאוד. שאלתי מה זה עושה לדבר על מוות.

גאיה- לא כדאי לדבר על מוות כי אז,זה מזכיר לך מישהו שמת. כשאני נזכרת במישהו שמת זה מעציב אותי. לפעמים זה משמח כי המת נתן עצות טובות.  זה יכול לגרום לי לבכות.  לבכות זה טוב. להתגעגע זה טוב. לפרוק זה גם טוב

נויה רביע- אם לא הכרת מישהו אבל הוא בכל זאת חשוב לך זה מעציב כשמדברים.  בכלל לא הכרת אותו ולמרות זאת זה מעציב. אני חושבת על סבתא שרה שנפטרה כשהייתי תינוקת. אני עצובה אבל העולם.לא הפך עצוב יותר כי אני ממשיכה בחיים

תם הדיון שלנו. הוא היה מעניין.

ספרות:

לחלק הספרותי התאחדנו עם הקבוצה השנייה. המטרה היתה לתרגל קריאה נכונה ומדויקת תוך התייחסות לניקוד ולסימני פיסוק.  חילקנו דף עם סימני פיסוק בסיסיים (הדגשתי שאנחנו לא נדייק. יש סימני ניקוד שלא נשתמש בהם כעת. לנקד נכון זו משימה שדורשת ידע רב ודקדקנות קפדנית. אנחנו לא מתיימרים לנקד נכון.  אנחנו רוצים לדעת להשתמש בסימני ניקוד כדי לקרוא נכון). כל ילד קיבל טקסט לא מנוקד ונייד אותו. התרגיל הבא היה תרגיל קריאה. התחלקנו לזוגות.  כל זוג קיבל קטע מנוקד מבילבי.  הילדים הקריאו זה לזה והעירו אם מצאו שגיאה בהגייה של חברם. זה היה מוצלח. כשחזרנו למליאה הספקנו לשמוע רק שתי בנות. נויה רביע קראה נפלא.