יסודי בת ים 18.11.2021

שבוע שישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. יצאנו השבוע בתחושות מעורבות. זמן טוב להרהר בדברים :

הדר הירש:

פילוסופיה:

המפגש הפעם היה מצומצם. הגיעו רק כמחצית מספר הילדים. התחלנו בפילוסופיה. דיברתי על מחבר הטקסט, צואנג טסה. הם מאוד התפלאו: "אבל לפני 2400 שנה לא היה עולם" היה מי שאמר... דייקתי.

בני אדם קיימים מאות אלפי שנים. עשרות אלפי שנים הם מדברים בשפות כמו שאנחנו מדברים היום. לפני כעשרת אלפי שנים המציאו כתב. החלקים העתיקים בתנך נכתבו לפני אלפיים חמש מאות שנה.

קראנו את הטקסט. בארנו  מילים לא מובנות. הילדים כתבו שאלות:

למה הוא חלם שהוא פרפר? למה הוא חשב שהוא יכול לעשות כל דבר אם הוא פרפר? למה הוא היה שמח? מה זאת אומרת " אמר מי שאמר וקרא לזה שינוי צורה"? איזה צבע היה לפרפר? מה ההבדל בין צואנג טסה לפרפר?

הדיון החל: באיזה צבע הפרפר?

דניאל: יכול להיות בכל צבע

אדיר: זו שאלה פילוסופית. יכול להיות בכל צבע.

עדי: לדעתי זו שאלה מיידעית. בודקים בגוגל.

ליאורי: אבל אם לא רשום בטקסט, איך בגוגל ידע?

דניאל: הוא בעצמו לא ידע כי הוא לא יכול לראות את עצמו.

ליאורי: יכול להיות שלפרפר לא היה צבע. זה חלום.

אדיר: אבל הוא חלם על פרפר. חייב להיות צבע.

למה הוא היה שמח?

אדיר: כי הוא חלם שהוא מעופף

עדי: שמח כי עשה מה שליבו חפץ

תהל: שמח כי התעופף ברפרוף

ליאורי: זו שאלה מיידעית כי רשום שעשה מה שהוא רצה

למה הוא חלם שהוא פרפר?

ליאורי: לא הוא מחליט על מה לחלום. הוא לא ידע מראש.

רותם: זה פשוט בא. יכל לחלום על כל דבר.

דניאל: זה היה רק חלום

ליאורי: בחלומות אני רק בנאדם. לפעמים אני כדורגלן ורוצה להיות רונאלדו

אדיר: פעם בחלום שיחקתי כדורגל מול 30000 צופים.

תהל: זה כיף לעוף לגעת בעננים

רותם: אולי רע לו. רצה לברוח

אדיר: רצה לעבור מכשולים, להגיע למדינות אחרות.

ליאורי: לא רק כי הוא רוצה לעוף. רוצה לעשות מה שהלב אומר

אדיר: מצד שני אם ירד גשם הוא ירטב.

ליאורי: בגשם הוא לא יתפקד

תהל: פרפרים חיים מעט ימים

דניאל: חלמתי שאני איש אחר. לא יודע מה אני עושה

רותם: חלמתי שאני מכשפה והכנסתי את אמא ואת אחי לפח

אדיר: חלום רע- חלמתי על ליצנים רוצחים שבאים לרצוח אותי

ליאורי: הייתי נמלה ודרכו עלי

עדי: חלמתי שאני בבית ואני צריכה לאכול והחליפו את האוכל בשיקוי רעל ומתתי וקמתי

אורי: חלום בתוך חלום??

השיחה לא ממש התרוממה הפעם, כך הרגשתי.

ספרות:

שתי הקבוצות התאחדו לשיעור ספרות. דיברתי קצת על לאה גולדברג. הזכרנו גם יוצרים ויצירות אחרות ממפגשים קודמים. קראתי את השיר הילד הרע. הסברנו מילים שהיו קשות (אלרואי שאל מה זה הסמיקה. התעלמתי מהשאלה.

היתה לי תחושה חזקה שהוא יודע מה התשובה ). שאלתי מי הדובר בשיר. דניאל ענה: לאה גולדברג. חידדתי את ההבדל בין הכותב לדובר. הם ענו: ילד. שאלתי מה שמו וביקשתי הוכחה. קיבלתי שתיים (גם מאורי שלא מרבה להשתתף).

שאלתי מי זה הילד הרע. אלין ענתה שזה יצר רע שנמצא בגד הילד. דיברנו על המילה יצר, יצירה, יצור, בהקשר הזה.  שאלתי אם גד הוא רק רע. ביקשתי הוכחה לדברים. הם ידעו יפה להוציא משפטים רלוונטים מהטקסט.

שאלתי אם הם מכירים את התחושה. מעיין ענתה שזה קורה לכולם, שיש רגע שאתה מתעצבן. הסכמתי איתה. המשימה שלהם היתה לחשוב על הילד הרע הזה, לו היתה לו צורה ונפח. ביקשתי שיספרו עליו.  רובם עבדו בחשק.

אופק קרא פרק ראשון מהמסע המופלא של נילס הולגרסון. הם היו קשובים . אדיר אמר: סיפור טוב!

אופק נגאר:

פילוסופיה:

סיגל העבירה הפעם 'דוגמא לשיעור' : אופק ביקש שאדגים בחמישי את מפגש הפילוסופיה מה שבסופו של דבר לא היה רעיון כל כך טוב. מתחתי את עצמי השבוע עד הקצה בהוראה ובהדגמות והעייפות שלי ניכרה. אולי זה מה שהשפיע על אי הסדר בקבוצה, על מתיחת הגבולות ועל הצחוקים. אולי עניינים אחרים. מכל מקום, טוב היה שאופק נכח והפעיל את סמכותו; זה מאד סייע.

הטקסט שעמד במרכז הדיון הוא קטע שבחר אופק מתוך "ליה דזה" בתרגומו של דן דאור. הטקסט התכתב עם שינוי הצורה מהפעם הקודמת בקטע של צ'ואנג טסה.

השאלה שנבחרה הפעם היא שאלתו של עומר: מה זאת אומרת "גופו הגיע למנוחתו", האם זה אומר שהוא עוד מעט מת?

מעין: הוא כנראה ממש מבוגר והוא מגיע למנוחה בקבר שלו.

אלין: כשאומרים "גופו התקרב למנוחתו", הגוף שלו עייף, או שאולי הוא עומד למות. הגוף עייף והוא רוצה לישון הרבה כדי שיוכל לרפא את העייפות.

אלרואי: אני אומר בגלל שהוא חולה סרטן

אחת הבנות אומרת: שששש....לא אומרים את זה

דניאל: הוא בעצם היה ילד תינוק והיה בשואה והתעללו בו ושמו אותו בקבר כשהוא חי ואז הוא מת נער.

מעין: אני רוצה להוסיף שאנחנו נוצרים אז בהתחלה אנחנו עם ידיים סגורות וכשאנחנו מתים אנחנו עם עיניים סגורות

אלין: לפי דעתי אולי עבר עליו משהו קשה, הוא פשוט רצה שלא יהיה את זה עליו, אולי רצה לשקוע בשינה עמוקה, או למות.

אלרואי: הוא אכל משהו מקולקל, יש לו קלקול קיבה, או שהוא חולה סוכרת ואכל יותר מדי סוכר.

מעין: "מנוחתו" כאילו שהוא נח בקבר שלו

עומר: אני חושב שזה אומר שהוא זקן ועומד למות עוד מעט.

אופק (מתערב. לא בטוחה שזה היה נכון): חזרתי וקראתי את אותה שורה. מה זאת אומרת "הדברים אינם מתחרים בו להקדימו"?

אלרואי: הוא הלך לאכול שווארמה ופגע בו טיל והוא מת

אלין: אני חושבת שאולי הדברים שאינם מתחרים בו, אלה דברים שלא כל כך רצויים לו או שהוא פשוט לא רוצה שיהיה לו את זה.

מעין: אני מסכימה עם אלין, אבל אם הוא היה חולה סוכרת או סרטן היו אומרים את זה.

אלרואי: קיבל התקף לב

דניאל: אני חושב שהוא קיבל התקף לב ואז הוא מת, ואז מנוחתו האחרונה - רצה לישון כי היה עייף.

אלרואי: פתאם עבר בכביש ומכונית דרסה אותו.

מעין: אם היה קורה לו משהו, התקף לב, היה כתוב את זה.

אופק (מתערב. כאן נראה לי שזה היה נכון): ממה הוא כן מת?

מעין: אולי נדע בהמשך

דניאל: הוא מת כנראה מגיל, אולי חיי נצח.

אלרואי: אני אומר שהוא רצה לבנות משהו עם אבנים, רצה משהו לבניין, ופתאם מנוף נפל עליו

 - התערבתי ואמרתי שאני לא בטוחה שנכון להתערב אבל הדיון דשדש - האם זה מתקשר לקטע של צ'ואנג טסה מהשבוע שעבר?  

אלין: לפי דעתי כן מתקשר לסיפור של צ'ואנג טסה, שאומרים שזקנה ומוות - אז צ'ואנג טסה אולי היה זקן ואולי הזקן בסיפור פשוט מת מזקנה.

דניאל: אולי צ'ואנג טסה הלך עם מצפן והוא היה מקולקל ונפגע

מעין: אני מסכימה עם הדעה של אלין, דם שם העיפו אותו מהפנימיה וכאן הוא נפטר מהחיים שלו (מעין התכוונה ל"תפסן בשדה השיפון")

ליאל: למה שייפלו על האדם אבנים?

אלרואי: אני אומר שהסיפור של אדם יכול למות וגם צ'ואנג טסה יכול למות.  ליה דזה קשור לסיפור של צ'ואננג טסה כמו שיש סיבות למות כמו כל הסיבות שהזכרתי.

אלין: עולה בדעתי שאולי אלרואי מביא ממקומות שהוא שמע, אבל לא בהכרח מהסיפור הזה. זה לא נשמע הכי הגיוני בעולם שהוא ימות מזה. אם זה היה קורה, היו כותבים בקטע כדי שיעמיקו לנו את הידע.

הסיפורים של צ'ואנג טסה ושל ליה דזה דומים  בזה שאולי גם ליה דזה רצה להיות חופשי וצ'ואנג טסה גם רצה להיות חופשי כפרפר.

עומר: אני מסכים עם אלין, גם המחשבות של אלרואי עלו לי בראש. אבל מה הסיכוי שיקרה.

מעין: עכשיו נזכרתי בסיפור של צ'ואנג טסה, רצה להיות כמו פרפר, לא יכול היה לעוף ורצה להיות בקבר.

אופק: ממה הוא רצה להיות חופשי

ליאל: למה שהוא ירצה להיות פרפר?

אלין: הוא היה נער ואז התחיל להתבגר כנער ואז הוא הגיע להיות זקן וכשהוא נהנה בחיים הוא רצה להיות כמו פרפרים שרוצים לעוף, לראות את העולם ולמות כפרפר.

ליאל: פרפר חי רק יום אחד

אלין: פרפרים לא בהכרח חיים רק יום אחד, אבל גם אולי הוא רצה להיות פרפר ולנצל את הזמן שיש לו.

סיגל (התערבתי, לא בטוחה שזה היה נכון): כאן יש 4 גלגולים בחיי אדם וגם לפרפר יש גלגולים

מעין: מקודם אלין אמרה שהוא רוצה למות פרפר. הוא חי בהתחלה כגולם בבטן של אמא שלו. בסוף הוא מת בתוך קבר שנראה כמו הסוף שלו.

אלין: אנטי מסכימה עם סיגל שזה מזכיר את הגלגולים של הפרפר ואז הוא משתנה שוב להיות זחל. אולי במוות הוא יכול להפוך ופחות למות.

אלרואי: הפרפר חי 24 שעות. עומר אומר שאי אפשר למות משווארמה וטיל. אני חושב שהוא היה בכלא ורצה להיות חופשי על רצח של 50 אנשים.

אלין: לא אמרתי שהוא חי 24 שעות. אמרתי שהוא לא בהכרח חי 24 שעות.

דניאל: הפרפר חי שבועיים ולא יום אחד ואני רוצה להכנס לשאלה כמה זמן הפרפר חי

אלרואי: הוא אמר שהוא רוצה לדבר על כמה זמן הפרפר חי ובדקתי בויקיפדיה והוא חי 24 שעות. בטח אנשים חטפו אותו ושמו אותו בחדר והוא רצה להשתחרר.

מעין: פרפר נראה לי חי חודש והדגש על "נראה לי"

אלין: אני מסכימה עם דניאל. פרפרים חיים שבועיים ואולי יום.

אלרואי: אני רוצה להגיד שבדקתי בויקפדיה והם חיים 24 שעות.

בשלב הזה, לפני תום המפגש החלטתי לשאול אותם מה דעתם על הדיון היום:

אלין: הרגשתי שבפעמים הקודמות היה יותר מכבד והמפגש היה מוחזק והיום הם התפרצו ואולי אלרואי לא באמת התכוון למה שהוא אומר. דווקא הרגשתי קצת טוב היום שהצלחנו לדבר ולחקור.

אלרואי: הדיון הזה היה זורם.

מעין: הדיון בפעם הקודמת - לא התפרצו והשבוע השיח לא הביא לאנשהו, הלכנו לאותו דיון של פעם שעברה, כמה זמן חי הפרפר.

דניאל: היה יותר זורם, זה חיובי. בגלל שדיברנו ועשינו שיחה בינינו.

עומר: אני מרגיש כמו מעין וכמו אלין. היה פחות מכבד. הדיון קצת התרומם.

אלין: פעם קודמת היה ממש גבוה והיום הדיון היה באמצע. הילדים התפרצו והיה פחות נעים.

מעין: הדיון היה כן סבבה חוץ מזה שאמרו דברים בכלל לא קשורים למה שאנחנו שואלים וכל שניה התפרצו.

אני קוראת עכשיו את הדיון ומרגישה אחרת ממה שחשתי כשנכחתי בו. אולי כי קולות הצחוק שככו בזמן שהקלדתי אותו והדיון נראה לי כעת פחות רדוד. המיתות המשונות שאלרואי דיבר עליהן נראו לי כניסיון שלו להתבדח

בזמן הדיון אבל תוך כדי שאלתי את עצמי אם אלה התבדחויות או שאופני המוות השונים אכן מעניינים אותו. נראה לי שבפעם הבאה כדאי לקרוא את פתיחת "הגלגול" של קפקא כדי להיצמד לשינוי הצורה. בהמשך, כיוון שנושא 

אורך החיים מעסיק את הילדים, צריך לחשוב, אולי, על טקסט בכיוון הזה. 

ספרות:

התכנסנו למליאה והתחלנו בקריאת השיר "ילד רע" של לאה גולדברג. הדר שאלה את התלמידים אם הם זוכרים או מכירים כל מיני דברים על לאה גולדברג והתלמידים העלו שירים וסיפורים שהם מכירים.

לאחר קריאת השיר הדר שאלה כל מיני שאלות על השיר (איך קוראים לילד וכו'), והתלמידים התבקשו לכתוב על הילד הרע שבתוכם - לדמיין אותו - איך הוא נראה, מה הוא לובש, איך קוראים לו וכו'.

חילקנו דפים והם התחילו לכתוב. חלק מהתלמידים התקשו. אחת אמרה לי שאין בה ילד רע, ואמרתי שתנסה לחשוב בכל זאת לפחות על תכונות אופי שיש לה שהיא פחות אוהבת בעצמה. לבסוף היא התחילה לכתוב.

בחלק השני של השיעור התחלנו לקרוא ב"מסע הפלאים של נילס". סיפרתי מעט על הספר, על כך שיש לו גרסה ישראלית, ואז התחלתי בקריאה. הקריאה הייתה זורמת ונראה שהתלמידים עקבו בקשב, אפילו שהיו לא מעט מילים קשות.