בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
לאחר שיצרנו קשר עם התלמידים נכנסו יותר לזום ואחרים עדכנו.
בחלק הספרותי פתחנו את הדיון בנושא המוסר טוב ורע. דיברנו על תפקידה של ספרות לספר סיפור ולאו דווקא להיות שופטת ומכרעת.
קראנו את הסיפור הקצר "אחרי 20 שנה" מאת או הנרי. התמקדנו בפתיחה כיוצרת אוירה ומכניסה לסיפור.
עצרנו במחצית ובקשתי שיאספו עובדות לפי הסיפור (במטרה לזהות רמזים מטרימים), ישוו בין דמות השוטר לדמות האיש עם הסיגריה (דיכוטומיה של טוב/ רע, אמין/ מפוקפק, עשיר/עני וכו) ולבסוף שינסו לכתוב סוף משלהם. רובם לא הספיקו לכתוב סוף אבל תלמידה אחת הגיעה לזיהוי השוטר עם החבר הטוב וולס (ועדיין סיימה את הסיפור בחיבוק אופטימי...).
בחלק הפילוסופי דיברנו על זהות האישיות דרך משחק פילוסופי (המבוסס על דוגמת הטלטרנסופרטר של פרפיט). המטרה הייתה לבחון את האינטואיציות של התלמידים בנוגע לשאלה מה זה עבורם להישאר מי שהם בנקודות שונות בזמן. התשובות היו מגוונות ומעניינות ולמעשה ממצות את סוגי התשובות הסטנדרטיות, מאישיות (זיכרון) דרך מוח וגוף ועד נשמה. אמנם התשובות היו חלקיות ולא מספיק מנומקות אבל היה דיון ער מאוד, עניין וסקרנות רבה.
לשמחתנו השיעור הסתיים בצחוק ותחושה שמתחילה להיווצר קבוצה לומדת.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש
הנה היא באה – המערה. הכרנו מחדש את אפלטון וההשפעה שלו על החשיבה הפילוסופית והתחלנו לקרוא בטקסט המכונן. מה יקרה מי שיחליט להסתכל אחורה ולהביט על האור עצמו, ולא הצללים? איך זה ישפיע על תפיסת הקיום שלו? ומה יקרה למי שיצא החוצה מהמערה? צריך להתרגל לאור, לעבור את הסנוור הראשוני. אחרי שקראנו את ה"פשט" של המשל אליעזר ביקש מהתלמידים לשאול שאלות על המשל – האם הוא רצה לצאת? האם העולם האמיתי שהוא יצא אליו הוא לא בסך הכל עוד מערה? מי אמר שזה העולם האמיתי שם בחוץ? אחרי סבב שאלות קצר, התלמידים קיבלו משימה הביתה – לחשוב על 3 שאלות בנוגע למשל, בכל כיוון שעולה להם.
בחלק הספרותי קראנו שני טקסטים קצרים של מחבר "הביצה שהתחפשה" דן פגיס – "איפה" ו"הביתה". בשניהם דמות העצמי נעלמת, לא מכירה את עצמה, מחפשת את עצמה, ומנסה להכיר את עצמה דרך המרחב סביבה. ניתחנו את השירים וחיברנו לאלמנטים שונים במשל המערה. דיברנו גם על תפיסת העצמי ועל הכשל האפיסטומולוגי שמתרחש בהם. אחרי זה קראנו עוד קטע קצר של מיכאיל בחטין בשם "אדם מול מראה" שמתכתב עם הכיוון הזה. אז התלמידים קיבלו משימה - תארו מפגש בין שתי דמויות. כתבו תיאור כיצד כל אחת מהדמויות רואה/חווה את את הדמות שמולה. סימון ועלמה הקריאו ושיתפו בטקסטים המעניינים שכתבו, כל אחד מכיוון שונה.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
דבורה, שלא היתה בשיעור הקודם, שאלה מה היה בשיעור שעבר, פילוסופיה או ספרות? ביקשנו מכל אחת מהתלמידות לספר מה היה בשיעור שעבר ת(בלי להגיד זה או זה), ומדבורה להגיד בסוף מה היה שבוע שעבר? (תשובה: דיון פילוסופי במהותו על טקסט ספרותי). יצאנו לדרך עם הבטחות גדולות לחבר את פונס ליום. לשם כך, נזכרנו במה יום אומר על מושג הסיבתיות (חסר משמעות), ומשם למדנו מה יש לו לומר על מושג העצמי או הזהות העצמית. קראנו כמה פסקאות ממסכת טבע האדם וניסינו להסביר מה יום רוצה. פונס הזכרן נחלץ לעזרתנו ונתנו את הדוגמאות מהסיפור, למשל כאשר פונס אינו מבין מדוע הכלב של שעה ארבע נקרא באותו שם של הכלב בשעה חמש. המשכנו למשפט בו פונס אינו מזהה את פניו וידיו כשלו. כלומר מרוב רשמים שנתפסים בהכרה פונס מאבד את תחושת העצמי שלו, את הגרעין הכביכול בלתי משנה שמשמר את ה'אני'. הקטע הזה בסיפור מהדהד את הטענה של יום שכמו הסיבתיות גם ה'אני' הוא מושג חסר משמעות שכן אין שום רושם הנתפס בחושים ממנו שואב המושג את קיומו. יום מזהה בעצמו רצף של תפיסות אך ללא תופס.
בתום הדיון הצגנו לתלמידות ארבע שאלות המחברות בין הסיפור על פונס לבין יום, אפלטון או יצירה אומנותית לבחירתן, מהן הן התבקשו לבחור אחת לענות עליה בהרחבה (כעמוד). הסתבר שהשיעור היה קצר מדי כדי להשלים את המשימה...
Comentários