מכללת תל-חי 09.03.2026

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

נפגשנו בזום אתמול. בעקבות המצב והלך הרוח אילה חשבה על כתיבת יומן כנושא הולם לשיעור. אני חשבתי על פילוסופיה סטואית, והתחברתי ליומנאות דרך מרקוס אורליוס. פתחנו את השיעור בסבב 'מה נשמע' וביקשנו חוויות יוצאות דופן מהמקלט/ממ"ד. מסתבר שמרחבים מוגנים הם מקומות משעמים למדי, ובכל זאת קיבלנו הצצה לעולמם, שדווקא על פניו נראה רגוע יחסית. אחרי הקדמה קצרצרה על מרקוס אורליוס חילקנו את הכיתה לקבוצות בחדרים כשכל קבוצה קיבלה טקסט קצר מתוך 'מחשבות לעצמי', שמבטא רעיון מרכזי בסטואה (למשל, הפיכת הנפש למקום מנוחה ומרגוע, עבודה פנימית כמוטיבציה לחיים וכו'). כל קטע כזה לווה בבקשה לנסח את הרעיון הכללי במילים פשוטות, ולענות על שתי שאלות שאחת מהן מעמידה את ה'עצה' של אורליוס במבחן המציאות. תוך פטפוטים ובדיחות פנימיות, ולא מעט עזרה מאיתנו, התלמידות הצליחו לפענח את הטקסטים, ולאחר העבודה בקבוצות התכנסנו לדיון בממצאים, כשכל קבוצה מציגה את הטקסט שלה. חלק מהרעיונות של אורליוס התקבלו בביקורת, למשל הרעיון שהעלבון הוא בחירה, או שרק טיפשים מוצאים מפלט בטבע. סך הכל היה דיון מעניין והתלמידות השתתפו, ובכל זאת לא ברור כמה מהריבועים השחורים באמת היו בעניינים. החלק הזה של השיעור התארך מעבר למצופה ולאחר הפסקה נוספת אילה, שהביאה טקסטים מתוך היומנים של א.ד גורדון, חנה סנש ואתי הילסום, החליטה (בצדק) לדחות אותם לשיעור הבא ולרמת עירנות גבוהה יותר, ונתנה להם תרגילי כתיבה ברוח יומנאית: איפה אני כרגע ומה במעגל הראשון ואז השני שלי, למה אני שמה לב, מה ארצה לזכור בעוד 5 שנים ועוד...

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

חזרנו לזום. לא בקלות... חלק כתבו שמתקשים עם זום, אולי יצטרפו בהמשך.

לתלמידים שהגיעו התחלנו בשיחה על פדיחות וחוויות מהמרחב המוגן. בהמשך עסקנו במסה של זקלין כהנוב, לזכור את מצריים. בתחילה דיברנו קצת על המילה – נוסטלגיה והזמנתי לכתוב פסקה שתחילתה כמו תחילת המסה "הצביטה הזו בלב הייתה לא צפויה כל כך עד שתחילה לא עמדתי על פשרה: נוסטלגיה" (בהתייחס לזיכרון שיש להם).

קראנו במסה וזהינו את הזמנים המתוארים בה: זמן הווה – אחרי מלחמת ששת הימים באוטובוס לסיני כשמצרים מעבר לתעלה (רחוקה ולא נגישה), עבר – ילדות על גדות הנילוס, זמן מיתי – יציאת מצריים.

דיברנו על המסה ולקראת ההפסקה הם קראו את הטקסטים שכתבו: ריחות של סבתא, מאכלים, אפילו רגע שהחזיר לטקס מרגש במסע לפולין. [אני מרגישה שאחרי אימונים של היד הכותבת הכתיבה נעשית לחלקם כבר קלה יותר]

לקראת ההפסקה ביקשתי (שוב) שיצלמו תמונה מפריטים בחדר שלהם.

בחזרה התחלקנו לזוגות והם ענו על השאלות :

1. איך אתם מבינים את ההבדל בין הזמן (הרגיל) לזמן מיתי

2. מה בקשר של הדוברת למצריים שייך לעבר רחוק (מיתי)/ לעבר הקרוב/ להווה ?

3. מה מעניין את כהנוב בכתיבת המסה ? מה לדעתכם העסיק אותה ?

4. האם אתם מוצאים דמיון לימינו...?

השאלות הראשונות היו אינפורמטיביות. ניסינו להבין מה העסיק אותה בכתיבה (ובמילים אחרונות: מה הופך את זה מכתיבה אוטוביוגרפית למסה ?). העיסוק שלה בתיווך סיפור יציאת מצריים לחברת ילדות מוסלמית, התקווה לשוב ולעבור למצריים ובעיקר סיום המסה (לא הגענו לשם אבל קפצנו לקרא) עם התקווה שהזיכרון יוביל להתפייסות מעלה על האויב מתי יש מרחק ומתי ומה ניתן לצמצם את המרחק הזה. התיאור שלה את השיחה עם החברה על עולם שנשים ינהלו ובו מצרים ויהודים ימצאו אויב משותף (האנגלים) ויגנו זה על זה, עניין אותנו.

לסיום לא יכולתי שלא לשאול על ימינו: על החיבור שאנחנו עושינו בין פורים להתקפה על האיראנים אבל גם על  החברה האיראנית שאנחנו מרגישים אולי קירבה אליה, דווקא בגלל המשטר שלה. הקישור היה מעניין ביחס שבין המיתי לזמן הווה.

לסיום הראנו תמונות של חפצים ופינות חדר והם ניחשו למי זה שייך (כנראה שהם מכירים כבר די טוב, כי זה היה מהיר ומדויק) 

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

למרות שחשבנו שנצלח את השנה בנורמאליות, אתמול שוב נפגשנו לשיעור בזום. למזלנו, אנחנו כבר מתורגלים ומיומנים ויודעים להתאים את עצמנו במהירות וביעילות. ולמרות זאת, פתחנו את השיעור בסבב: מה אני הכי שונא בזום? כי הכי כיף להתלונן...משם עברנו לשיעור פילוסופיה. הסברתי לתלמידים ששום מלחמה לא תעצור אותנו, אנחנו ממשיכים להתארגן לקראת הבגרות הקרבה ובאה. אחרי שעשינו חזרה על התפיסות המטאפיסיות של אפלטון ודקארט, הקרקע מוכנה לדון בתפיסת האמת של ניטשה. ניטשה, כמו בכל עניין אחר, גם כאן מציג תפיסה שונה, נקודת מבט אחרת על האמת, האפשרות לדעת אותה, הרצון לדעת אותה והערך שלה. התחלנו עם התפיסה שלו המכונה פרספקטיביזם, הבנו כי כל תפיסה של האמת היא רק נקודת מבט וככל שנהנה מיותר נקודות מבט כך נתקרב אל המושג השלם אך האם גם נוכל להגיע אליו? מכאן עברנו לכמה דרגות ותפיסות של אמת ושקר בהגותו של ניטשה: אמת 'רעה', שקר 'טוב', אמת 'טובה'. בסוף, יאמר לנו ניטשה, המדד הוא כמה אותה אמת או אותו שקר מקדם חיים או שולל אותם, מבטא 'רצון לעוצמה' או מחליש את אותו הרצון. שאלנו את עצמנו שאלה מעניינת: האם ניטשה ירצה לצאת מהמערה של אפלטון? האם ירצה את הוודאות שמציע דקארט? נסגור את הדיון הזה ואת ההשוואה בין 3 ההוגים בשיעור הבא, בתקווה רבה שניפגש בתל חי בהקדם.

בחלק הספרותי של המפגש התקדמנו כמה שיכולנו עם כתיבת המסות. כל אחד שיתף במקום בו נמצאת המסה שלו וקיבל משימות להמשך הכתיבה. נשארתי לשיחות אישיות עם ארבעה כותבים וכותבות, קראנו יחד את הדברים שכתבו והצעתי הצעות להמשך תהליך הכתיבה שיעזרו להם להתקדם.