שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע ניסינו להתחיל בצעידה חזרה לתלם ממנו יצאנו בזמן הסבב האחרון עם איראן, חזרה לנושא השנתי שלנו - מונולוג, דיאלוג ופוליפוניה. מטרת השיעור הייתה לעגן את הנושא דרך דיון בגבולות העצמי, כלומר לראות במונולוג-דיאלוג-פוליפוניה לא רק צורות של שיח אלא צורות של זהות והזדהות. פתחנו בחזרה לשלוש המשוררות עליהן כותב שמעון אדף במסה "וראיציות גולדברג" ומבנה הזהות שהן מציגות: לאה גולדברג והזהות ה

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי היום (לאחר סבב של "אם היית מכשיר חשמלי איזה מכשיר חשמלי היית) פתחנו את השיעור בהסתכלות על מימז שמצמצמים עלילות של סרטים לתקצירים שנונים. ואז יצרנו תקצירים כאלה בעצמנו לסרטים, סדרות וספרים. למשל: ליהי - "חבורה של אנשים מתנהגים רע אחד לשני ומישהו באינטרנט מלשין עליהם" (הסדרה: גוסיפ גירל/אחת שיודעת) עומר - טייס מגלה שילד קטן עם פרח מכיר את כדה"א יותר מהמבוגרים (הנסיך הקטן). לאחר מכן,

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה נפגשנו בזום אתמול. בעקבות המצב והלך הרוח אילה חשבה על כתיבת יומן כנושא הולם לשיעור. אני חשבתי על פילוסופיה סטואית, והתחברתי ליומנאות דרך מרקוס אורליוס. פתחנו את השיעור בסבב 'מה נשמע' וביקשנו חוויות יוצאות דופן מהמקלט/ממ"ד. מסתבר שמרחבים מוגנים הם מקומות משעמים למדי, ובכל זאת קיבלנו הצצה לעולמם, שדווקא על פניו נראה רגוע יחסית. אחרי הקדמה קצרצרה על מרקוס אורליוס חילקנו את הכיתה

המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור פתיחת שנה, מחזור חדש, הצלחנו להיפגש פרונטלית - אפילו בחיפה המוזעקת:...

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר והדר הירש: פילוסופיה: התחלנו בקריאה בקטע פילוסופי מאת הקיסר הרומי מרקוס אורליוס, העוסק ביחסים שבין החלק לשלם ובשלווה שמקנה לכותב הידיעה שהוא חלק משלם שתמיד מועיל לעצמו. השאלות שנשאלו: מי זה השלם? למה הוא מתייחס לטבע? למה השלם תמיד מועיל לעצמו? למה תמיד צריך להניח שאנחנו חלק משלם? למה כל הטקסט מדבר על שלם ולא על עוד דברים? איך אפשר להגיד שהטבע תמיד מועיל לעצמו, הרי הקורונה עשתה רע לאנשים. השאלה שנבחרה: למה תמיד צר