אוניברסיטת ק״ש בתל חי 12.10.2026

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת ק״ש בתל חי. 

בכיתה י' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

המשכנו לחשוף את התלמידים לשאלות הגדולות של הפילוסופיה והסיפורים שמגלגלים את העולם. בשיעור פילוסופיה אליעזר שאל מהי ההגדרה של פילוסופיה. התבוננו בהגדרה ארוכה של ויקיפידיה והגדרה קצרה של צ'אטג'יפיטי – הדברים מתקצרים ככל שמתקדמים מסתבר. דנו בהגדרות הללו וניסינו להבין מה עולה מהן, מה עומד מאחורי המושג פילוסופיה ואילו נושאים הוא חושף בפנינו. אליעזר הציג 3 ציטוטים של ברטרנד ראסל: 1. הפילוסופיה היא התוצאה של בדיקה ביקורתית ויסודית של הדעות בהן אנו מחזיקים 2. יש ללמוד את הפילוסופיה לא כדי להשיג תשובות מסוימות לשאלותיה... אלא יש ללמוד אותה לשם השאלות עצמן. 3. השאלות שאפשר לתת עליהן תשובות ברורות מקומן במדעים ואילו השאלות שאי אפשר עדיין לתתן עליהן תשובה ברורה, נשארות... שארית זו היא שנקראת פילוסופיה.  

אליעזר חילק את הכיתה לשלוש קבוצות. כל קבוצה קיבלה את אחד מהציטוטים והתבקשה להסביר אותו במילותיהם, להעלות שאלות סביב הציטוט למצוא דוגמאות רלוונטיות מהחיים שלהם. לאחר מכן אליעזר התחיל להציג את התחומים השונים של הפילוסופיה והשאיר טעם לעוד לקראת פעם הבאה.

בחלק הספרותי המשכנו לעסוק בסיפורים ובמרכזיות שלהם בחיינו. עסקנו במושג "מסע הגיבור" דרך ספרו של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפנים". שאלנו קודם כל מהו גיבור – ראינו 3 הגדרות שונות. שאלנו האם לתלמידים יש גיבור אישי שהם מזדהים איתו ועלו הרבה שמות של מוזיקאים. שאלנו על כמה דמויות מוכרות אם ניתן להגדיר אותן כגיבורים ואחר כך צללנו לספרו של קמפבל, קראנו כמה פסקאות שמציגות את הסיפור האחד שניצב בלב כל ההיסטוריה האנושית. ראינו את הפירוט של מסע הגיבור ובחנו אותו דרך דוגמאות מוכרות. אחר כך הצגנו 7 סוגי עלילה, כפי שמציג זאת כריסטופר בוקר בספרו "שבע העלילות הבסיסיות". אז הם התחלקו לזוגות וכל זוג קיבל 3 פרמיסים של עלילות שונות והם היו צריכים לשייך אותם לאחת מסוגי העלילות. אחר כך הם התבקשו לספר אחד לשני סיפור מהחיים שמתאים לאחד מסוגי העלילות ואז גם לכתוב אותו.

נציין שזו כיתה חדשה עם תלמידים חדשים ויש כמה נורמות שצריך לבסס בכיתה. מקווים ששבוע הבא נראה שיפור. 

בכיתה יא' סיון קיפניס ואילה ליבנה

נפגשנו בשמחה לשיעור נוסף על אליס ומעין מבוא לתפיסות פילוסופיות של ה'אני'. פתחנו את השיעור עם נסיון לחשוב על תפיסות אני שונות. למרות שכבר דיברנו בנושא בשבוע שעבר, לקח זמן עד שהתלמידות הבינו לאן אני מכוונת. בהתחלה הן אמרו דברים כמו "אני זה סך כל היצירות והדברים שעשיתי בעולם", כשאני ניסיתי לכוון למקומות כמו 'אני זה הגוף שלי', 'אני נשאר מתמיד וקבוע בזמן'... בסוף הצלחנו למצוא המון תפיסות כאלה (אני הוא תוצאה של החברה, אני בנוי מגוף נשמה ונפש, וכו'...). אח"כ שלחנו אותן לטקסט של אליס למצוא דוגמאות בטקסט לחמש מן התפיסות שמצאנו. ואז לבחור אחת מהן ולכתוב פסקה 'אקדמית' לפי הספר, כלומר כזו עם התחלה אמצע וסוף, אבל בעיקר כזו שמראה את הקשר שבין הדוגמא לתפיסה. מדהים איך לפעמים דווקא הברור מאליו מתקשה להתנסח. לפני סוף השיעור כתבנו תשובה מלאה ביחד. 

אחרי ההפסקה חזרנו לאליס שבדיוק פגשה את החתול צ'שייר ושאלה אותו באיזה כיוון עליה ללכת (והוא ענה שזה תלוי לאן היא רוצה להגיע, והיא ענתה שזה לא כ"כ אכפת לה, והוא ענה שזה לא משנה באיזה דרך תבחר). איכשהו הקטע הזה התחבר לתפיסת אני של האקזיסטנציאליזם: הקיום קודם למהות. אבל בעיקר, ויותר ככל שהתקדמנו בקריאה, הוא הוביל אותנו לעבר השגעון, שהרי לפי החתול כולם שם משוגעים. השיגעון של אליס הוביל באופן מתבקש אל השירים של דליה רביקוביץ. 

רגע לפני הקריאה התלמידות קיבלו תרגיל כתיבה בו אילה ביקשה מהן להשלים משפטים כמו: היום אני...

מחר אני...

היום אני ( שם עצם)

אתמול אני (שם עצם)

וכו

שתי תלמידות אמיצות אף קראו לנו את השיר שהתקבל. היה מעניין.

קראנו את השיר של דליה רביקוביץ 'כישופים', שלמרבה הפלא :) מזכיר בדיוק את המבנה של התרגיל של אילה. אחרי התרגיל ניסינו להבין את השיר כשאנחנו מפרקים אותו לחלקי הזמן שלו: כל שמות העצם של היום קובצו יחד, ואז של מחר ואז של אתמול. באמצעות החלוקה הזאת בדקנו את התנועה של השיר ואיזו תפיסה עצמית עולה ממנו. אח"כ, בהתאם לקשב היורד של התלמידות קיבלנו על עצמנו משימת ציור ספונטנית: כל אחת קיבלה שורה מהשיר ונתבקשה לצייר אותה. התלמידים שקעו במשימה ודרך הציורים שהתקבלו השיר קיבל רבדים חדשים. הצגנו את היצירות במקביל להקראת השיר ויצא לנו שיר-ציור יפה מאוד :)

בכיתה יב' מירב מידן ואורי מרגלית

בשיעור ספרות התחלנו לקרא בדון קיחוטה. קראנו  את הפתיחה וראינו את הנימה האירונית בסיפור. התעכבנו גם על דמותו של המספר שמגיח לרגע וחושף את עצמו לקוראים.

בחברותות הם נתבקשו לקרא את הפרק הראשון ולכתוב על דמותו של דון קיחוטה. בהמשך עסקנו גם בשאלת מתן השם. חשיבות השמות והכינויים שהמספר מתעכב עליהם ואחר כך העלמה שדון קיחוטה בוחר לה את שמה.

לאחר הלימוד בדון קיחוטה, שנאמר עליו (בפרק א') ששקע במחשבות שאפילו אריסטו לא היה מבין. בשיעור הפילוסופיה התחלנו ללמוד את נושא המטאפיזיקה, וביקשתי מהתלמידים לעוף עם המחשבות שלהם בשיעור כמו דון קיחוטה.

רצוני היה לפנות לאינטואיציות של התלמידים ולא להתחיל בהגדרות יבשות. הצגתי דוגמאות רבות (ולא דווקא בעלות חוט מקשר ברור) לשאלות פילוסופיות-מטאפיזיות: תמונות שונות של כיסאות וניסיון להבין מהו כיסא (והצגת תמונתו של מרגיט 'זו לא מקטרת'), סצנה מהסרט מטריקס, ציטוטים מפרק א' בקהלת על כך ש"אין חדש תחת השמש", ציטוטו של הרקליטוס "גם כשאנו נכנסים לאותם הנהרות, כל הזמן זורמים עלינו מים אחרים", השאלה עם המתמטיקה היא המצאה או גילוי, וקטע מהאיגרת של דקארט הפותחת את 'הגיונות' על תפקיד הפילוסוף בהוכחת האלוהים והנפש. באמצעות הדוגמאות השונות נחשפנו לעיסוק המטאפיזי והניסיון להבין את טבע המציאות ולמצוא את ההגדרות המתאימות. מרבית הדוגמאות עוררו דיון ומחשבות (מן הסתם חלקם הכירו כבר את השאלות האלה). להפתעתי שאלת הוכחת האלוהים של דקארט יצרה עניין רב יותר משציפיתי, ואפילו שלא הצליחו להוכיח את קיומו של הכיסא היו שהתעקשו על תקפות ההוכחה לאלוהים (אולי בעקבות רצונם, למרות שלא תכננתי, אקדיש לכך שיעור. בכיתה י' הם למדו על בקצרה על דקארט עם ירון והם לא ממש זוכרים מה היה שם).

משם עברנו ללימוד על כתיבת תשובה בשיעורי פילוסופיה, דבר שלא יצא לנו כמעט לעסוק בו שנה שעברה. למדנו על כללים לכתיבת תשובה והצגתי דוגמה לתשובה בעקבות קריאה בתחילת הגדרת המטאפיזיקה של ריי ואורמסון 'באנציקלופדיה של הפילוסופיה המערבית'. התלמידים קיבלו הביתה להמשיך לקרוא בהגדרת המטאפיזיקה ולהגיש מטלה. נקווה שנראה רצינות ושיתוף פעולה.