אוניברסיטת חיפה 12.10.2026

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' עדי חבין ועומר בן דוד

גילינו שהכיתה שלנו גדלה קצת במהלך השבוע. תלמידים ותלמידות חדשות הצטרפו לקבוצה ועד שהגרסה הסופית תתגבש, ניסינו להיאחז בפרצופים המוכרים ולאט לאט להבין מי עומדים לפנינו.  

עומר פתח את המפגש במבוא ליוון העתיקה. הוא הציג את טווח השנים ואת המרחב הגיאוגרפי שבהם נתמקד, כולל הפרטים שלא ידועים לנו ושלגביהם אפשר רק לשער. את המשך המבוא הטלנו על הכיתה ללמוד ולהציג. חילקנו אותם לשש קבוצות בחלוקה אקראית באמצעות קלפי סמלים מייצגים, וכל קבוצה קיבלה דף עבודה בנושאים הבאים: משטר ופוליטיקה, החברה וחיי היומיום, דת ופולחן, חינוך והתבגרות, כלכלה, מסחר והתיישבות ולוחמה ואסטרטגיה. הקבוצות נשלחו לזמן עבודה, ובתקווה גם היכרות והתיידדות, ובסופו התכנסנו שוב בכיתה לפרזנטציות, שבסופן זמן לקצת שאלות מהקהל ותוספות שלנו.היה מאוד משמח לראות את הנכונות ושיתוף הפעולה של הכיתה, את ההצגות המוצלחות וגם את הקשב של שאר התלמידות. 

בכיתה יא' ענבל המאירי ודניאל פלדי

אתמול פתחנו את השיעור בהמשך כתיבה מהשיעור הקודם, כתיבה חופשית שכותרתה "מה מקומי במשפחת הדברים", בעקבות השיר "אווזי בר" של מרי אוליבר. מהכתיבה עלו הרהורים רבים שימשיכו, ככל הנראה, ללוות את המחשבה שלנו על  הקשר בין הטבע והאדם: האם יש לנו בכלל יכולת השפעה על העולם? האם גם יצירות המופת והסמלים של התרבות האנושית מתגמדים אל מול הקוסמוס, וכיצד ניתן לגשר על הפער בין השוליות שלנו בעולם למרכזיות שלנו בחוויה? 

לאחר מכן התחלנו רשמית בחקירתנו את טבע האדם דרך שני מושגים שילוו אותנו לאורך השנה: מהות/הוויה (being) והתהוות (becoming). ראשית שאלנו מה הופך הגדרה להגדרה טובה (חייב להיות בה גם קבוצת שיוך רחבה יותר וגם מאפיין שמבחין משאר הדברים הכלולים  בקבוצה). דיברנו על אנקדוטות ידועות מיוון העתיקה: ניסיונו של אפלטון להגדיר את האדם כיצור ההולך על שתיים וחסר נוצות והתפרצותו של דיוגנס עם תרנגולת מרוטת נוצות (ראו! אדם!), ואז על פיתגורס שהאמין בגלגול נשמות וטען ששמע את קולו של חברו המת בנביחה של כלב.

תהינו יחד מה האמונה בגלגול נשמות מלמדת אותנו על מהות האדם ועל היחסים בין גוף ונפש, מה שהוביל אותנו ישירות לדיון בתורת האידאות האפלטונית והקשר שלה ליחסים בין גוף ונפש ולהבחנה בין עולם  התופעות המשתנה תמיד לאידאות שהן מהויות, הוויות נצחיות.

לאחר ההפסקה, עברנו למטמורפוזות" של אובידיוס, ובפרט לסיפור על אפולו ודפנה. תהינו מה נשאר מדפנה הנימפה כשהיא הופכת לעץ (שאף הוא נרתע ממגעו של אפולו), האם יש "מהות" שנשמרת בזמן שמשתנה הצורה (פה הוזכר בהערת אגב מושג ה"עצם" של אריסטו, לעומת תפיסות מוקדמות יותר). תהינו גם מה מקומן של המטמורפוזות בחיינו ואז חזרנו לכתיבה -

שלב 1: לתאר מטמורפוזה אמיתית מהחיים. פה נכתבו טקסטים שמתארים לידה, ערבוב צבעים שיוצר צבע חדש, שינויים במראה הגוף, קבלת ווסת בפעם הראשונה ועוד.

שלב 2: להשתמש באותה מטמורפוזה כדימוי. כך למשל בטקסט של רוני דף שמוכתם בדיו הופך דימוי לנו עצמנו, שלעולם לא יכולים "לפתוח דף חדש", כי תמיד נותר זכר לכתמי דיו קודמים. 

בכיתה יב' גל לזר ויפעל ביסטרי

נפגשנו בפעם השנייה השנה ופתחנו בשיעור של גל על בעיית האחר, כהמשך לשיעורים באסכולת האקזיסטנציאליזם איתם סיימנו את יא. גילינו את הבעייתיות של הזולת, העובדה שהוא מצמצם את אפשרויותינו בעולם, כופה עלינו לעתים בחירות ועושה רדוקציה להוויה שלנו במבטו. לאחר מכן למדנו עם יפעל שיעור מבוא לסיפור הקצר, חקרנו את מושג הסיפור עצמו וניסינו להבין מה הוא בא לעשות וכיצד הוא מחנך או משפיע על האופן בו אנו חווים את העולם. בחלקו השני של השיעור יפעל נביא כמקרה בוחן את סיפורי אלף לילה ולילה. הייתה עלילה מרתקת ביותר ונוצר דיון פורה במיוחד על הכח של סיפור בעולם של מיניות, בגידות ופטריארכיה.

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

התאספנו בבניין הראשי בזמן, לאחר מאמץ שהשקיעה דימה בשבוע שעבר של סבב טלפונים עם התלמידים, ולאחר התערבות של המנהלת מירנדא בענייני משמעת ומחויבות, קיבלנו קבוצה אחרת עם מוטיבציה יותר גבוהה ועם עניין. הגיעו 22 תלמידים, והתחילה דימה את המפגש עם הצגת סיפורה האישי עוד פעם, ועל האתגרים שיעמדו בפני התלמידים ועל התפקיד שלה במהלך התוכנית.

יעל שתמיד מגיעה עם תוכנית ברורה מה היא הולכת לעשות, התחילה בקריאה של פסגה מספרו של רינה דיקרט "עקרונות ראשוניים בפילוסופיה של דיקרט". התפתח דיון מעניין על דפוס החשיבה של דיקרט בסירובו לקבל את המידע האמת שהגיע אליה המדע, במיוחד בהיותו מדען ומתמטיקאי ופילוסוף, ומהנקודה הזו ביקשה יעל מהתלמידים לכתוב ולשתף בדברים או באמת שאי אפשר לעורר ספק סביבה, והמטלה השנייה הייתה לכתוב אמת שאמרו להם או לימדו אותם אבל כן אפשר להטיל בה ספק.

בחלק השני מהשיעור המשכנו בדיון על הגדרתה של פילוסופיה מאז הפרי סוקרטים, ועשינו החיבור עם החשיבות של הקו המחשבתי אצל דיקרט בזה שהוא רצה לבנות יסודות חדשים למדע, ולכן היה לו ברור שחייב להתחיל מאבני יסוד חדשים.

נגיע בשיעור הפילוסופיה הבא לרעיון המהותי אצל דיקרט בהקשר הקיום דרך המחשבה: "אני חושב משמעו אני קיים".