שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון השיעור שהתקיים בזום, היה קודם כל הזדמנות להיפגש, לשמוע ולשאול לשלום התלמידות. אחרי התעדכנות ושיתוף, למדנו בתיחום זמנים קצוב במיוחד, מתוך התחשבות באילוצים שונים, על התבודדות מרצון. הנושא לא קשור למה שלמדנו ולא למה שנלמד, אבל כן קשור למצב שבו אנחנו נמצאים, שבו נכפית עלינו התבודדות יחסית ממעגלים של אנשים שאנחנו רגילים ו/או רוצים בקרבתם. קראנו מכתב של סנקה, פילוסוף סטואי מהמאה הראש

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר נפגשנו השבוע בזום בהרכב חלקי (7 ועוד אחד שהוויפיי הכניע), לשיעור קצר (3*40 דק׳ עם הפסקות ביניהם). השיעור נקטע פעמיים בשל אזעקות, והספקנו הרבה פחות ממה שתכננו אבל יצאו דברים יפים. התחלנו בסבב עדכון מה נשמע, וכצפוי יש הבדל בין מי שזה קשה לו יותר ומי שפחות. קראנו שיר/קטע שפרסמה ענת לוין (בפייסבוק - גלוי לכולם למי שרוצה לקרוא), אלא שעצרנו את הקריאה לפני הסוף, וביקשנו מהתלמידות להמשיך

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס דיויד יום. כן, שוב דיויד יום. וזה לא פשוט. מתחילים חלק. אמפיריציזם ורציונליזם. ואז רשמים ומושגים. והכרה פסיבית. ואז "איך זה שאי אפשר לראות את הטוב" ואז כשל נטורליסטי ואז.. הכוכבת...הסיבתיות. ושוב תסכול ודוגמאות של משקפיים ורודים מקדימות עיניים שמביטות על לוח לבן שנראה בעצם ורוד, אבל לא בגללו, אלא בגלל ההשקפה או הפסיכולוגיה או ההרגל של השופט המוסרי הכל מתערבב להם? חלק כבר מבינים