אוניברסיטת בר אילן 08.03.2026

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

נפגשנו השבוע בזום בהרכב חלקי (7 ועוד אחד שהוויפיי הכניע), לשיעור קצר (3*40 דק׳ עם הפסקות ביניהם). השיעור נקטע פעמיים בשל אזעקות, והספקנו הרבה פחות ממה שתכננו אבל יצאו דברים יפים. התחלנו בסבב עדכון מה נשמע, וכצפוי יש הבדל בין מי שזה קשה לו יותר ומי שפחות.

קראנו שיר/קטע שפרסמה ענת לוין (בפייסבוק - גלוי לכולם למי שרוצה לקרוא), אלא שעצרנו את הקריאה לפני הסוף, וביקשנו מהתלמידות להמשיך את הקטע כראות עיניהן. ההמשכים היו מאוד יפים, חלק ביוגרפיים וחלק בדיוניים. דיברנו על התנועה מדאגה לעצמי לדאגה לאחר, על מצלול, משקל וחרוז והקשר שלהם למשמעות בשירים, היות שרבות המשיכו את הסגנון המקורי של לוין, והתמידו בשקילה, ולעיתים גם בחריזה. בעקבות אחד השירים דיברנו גם על הפיגורה של המת-החי, וקינחנו עם ׳דרקון לא ידוע׳ של אפרת מישורי. בשבוע הבא נמשיך בקריאת השיר המלא של לוין, ואולי נלמד קצת על מושג האחריות לקראת קאנט - מה שתיכננו היום ולא הספקנו.

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

שיעור זום שמתחיל בביטול ומסתיים בסיפוק.

התכנית: להשתמש בהיכרויות שלי ושל יעל ולהביא אנשים מעניינים לשיחות של 20 דקות בזום.

המועמדים ליום ראשון: השחקנית שרה פון שוורצה והפתעה: יובל המבולבל שעליו גדלו המשתתפים.

יובל לא מגיע ושרה קובעת איתי.

אבל בגלל בלבול בשעות זה לא יוצא.

אנחנו בזום בלי גיבוי של התכנית המקורית.

אבל מאור, אחד התלמידים, מעלה שאלה של דטרמיניזם, חופש רצון, התמגנות ואמונה ב-ה'.

ואז זה פשוט זורם לו. שעתיים וחצי של שיחה הכוללת מעין הפסקה בזמן אזעקה במקלטים או בממדים. שיחה קולחת ומרתקת ואני מתקשה להתאפק ולתת לתלמידים לדבר ואפילו אני חייב להשמיע את דעותי וללמד. יעל רומזת לי בעדינות ישירה בווטסאפ לפנות מקום. אני נסוג לאחור ויש שיחה שלא פוסקת.

אין הפסקה, אין שלוש פעמים 45 דקות.

לפעמים כשלא מקלקלים ושותקים ולא מתערבים נוצר הלימוד הטוב ביותר

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

הנה שוב אנחנו נפגשים בזום. בעיצומה של מלחמה חדשה. אחרי שהשיעור של השבוע שעבר בוטל, היום אנחנו כאן. נזכרתי שיש משהו אינטימי בזום. למרות הריחוק והניכור, כל אחד מופיע מביתו. יש מי שיושבת בחדרה, ויש מי שמכינות עוגיות במטבח. בין אזעקה לאזעקה באזור המרכז, שמפסיקות את השיעור ומותירות אותי בקפאון מול המסך בפרדס חנה, התקיים מפגש קרוב. יפעל לא היה צפוי  להשתתף, בעודו מנסה לחזור לישראל מאירופה. למרבה המזל, הוא מצליח להגיע, ובעזרתו אני יודע מה הדבר הנכון לעשות בכל שלב של השיעור.

הנוכחות טובה מאד, ואנחנו מתחילים כמתוכנן: שני משחקים מצחיקים שנועדו גם להסב הנאה וגם לחזור על מה שלמדנו מתוך ספר א של האתיקה הניקומאכית לאריסטו. את הראשון יצרתי באמצעות האתר gimkit (אני ממליץ לנסות). השני – קהוט מסורתי, שכלל גם שאלות על רעיונותיו של אריסטו בנודע לאושר, וגם שאלות שכתבתי על סמך מידע שדליתי מן התלמידות מראש (מה עושה את גלי מאושרת? מה עושה את יואב מאושר?). לאחר מכן, עברנו לסכם את תובנותינו מספר זה. בתוספת מספר התראות ואזעקות, הגענו אל ההפסקה.

בשלב זה תכננתי לעבור לקריאה בספר ב (ובחלקים מספר י), ולסיים את עיסוקנו באריסטו. במקום זאת, יפעל מסב את תשומת ליבי להתרחקות שלי מאזור המלחמה. לנטייתי לעסוק בפילוסופיה במנותק מהמציאות המטורפת בה אנו שרויים. רגישותו וחוכמתו מובילות אותנו אל שיר ראשון, שנקטע באמצע הקריאה עקב אזעקה. יפעל מבין שהאזעקה סימנה לנו שזה הזמן לעבור לתוכנית ב'. לאחר החזרה יפעל פוצח במשימת כתיבה: איך לשמור על שפיות בימים של טירוף מוחלט? לאחר שיעור ארוך, זה הרגע לשיתופים. הלבבות נפתחים והתלמידות חולקות חוויות מהימים האחרונים, ימים של טירוף מוחלט. מכאן יפעל מעביר אותנו לשיר: "איך לשמור על שפיות בימים של טירוף מוחלט", של אלכס אפשטיין. שיר נהדר ואופטימי לטעמי, ואני נאחז באופטימיות שבו ומשכנע את יפעל לסיים כך, בלי לעבור לשיר נוסף שעלול לדכאני. יפעל מסכים.