שבוע מס׳ 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. המפגש בבת ים היה מצומצם אבל מעניין וטוב. הגיעו שמונה חברים . התרגשנו כולנו כשמאיה ספרה לנו על בת הדודה שלה שמנעה אסון נורא בשבוע שעבר כשהתריעה על חפץ חשוד באוטובוס. משם השיחה התגלגלה בין הילדים בארוחת הצהריים. מישהו טרח להיעלב בעוז על ציון עובדה של חבר שיש לו עור כהה. אופק ואני התערבנו ודיברנו על המושג "פוליטיקלי קורט", על הצורך הזה, החברתי החדש  שמביא לצביעות, אי אמירת אמת פשוטה ולקומפלקסים והיעלבויות מאולצות שיש בהן

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. התגעגענו לילדי בת ים!  נפגשנו בשמחה עם 13 ילדים. פתחנו בסבב של ארועים משמחים/מבאסים שקרו בחופשת חנוכה. (היה לנו הרבה פסטיגלים, מופעים של עומר אדם וביקור אחד באקווריום של ירושלים). פתחנו בפילוסופיה. הזכרנו את המפגשים האחרונים: הסיפור מהמיתולוגיה היוונית על תחרות הציירים, טקסט על אומן התה שביקש מבנו לנקות את הגן, טקסט מתוך "מהי פילוסופיה" ששאל שאלות על תפקידה של האומנות כמשמרת ואיזה תנאים צריכים להתקיים כדי לשמר. מאוד שמח

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הדר הירש: היה כיף להיפגש שוב עם הילדים בבת ים אחרי שלא התראינו בשבוע שעבר. את מפגש ספרות התחלנו בשיחה על כתיבה. אמרתי להם שהיה מעניין לקרוא את תרגילי הכתיבה שלהם. המשימה היתה לכתוב על עולם ללא כסף, כמשאלת הלב של דוקטור דוליטל.  רובם (או ליתר דיוק כולם חוץ מטקסט אחד, של ליה, שבאה לדבר איתי קצת, לקבל דחיפה קלה שתתניע את הכתיבה) כתבו על עולם מדכא מאוד, אלים מאוד, מכוער, עצוב. תיאורים של דיסטופיה נוראה. תהיתי בקול למה. עדי אמר