יסודי בת ים 18.05.2023

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

הדר הירש:

היה כיף להיפגש שוב עם הילדים בבת ים אחרי שלא התראינו בשבוע שעבר. את מפגש ספרות התחלנו בשיחה על כתיבה. אמרתי להם שהיה מעניין לקרוא את תרגילי הכתיבה שלהם.

המשימה היתה לכתוב על עולם ללא כסף, כמשאלת הלב של דוקטור דוליטל.  רובם (או ליתר דיוק כולם חוץ מטקסט אחד, של ליה, שבאה לדבר איתי קצת, לקבל דחיפה קלה שתתניע את הכתיבה) כתבו על עולם מדכא מאוד, אלים מאוד, מכוער, עצוב.

תיאורים של דיסטופיה נוראה. תהיתי בקול למה. עדי אמרה "כי אנחנו רגילים לעולם עם כסף. זה קשה לכתוב על משהו שלא מכירים. דניאל ענה לה "צריך להשתמש בדמיון". סיפרתי להם על בני ירדן שפעם אמר לי שמי שעושה אמנות הוא אלוהים בעבודה שלו. הוא המחליט, הוא הבורא היחיד. הדבר הבלעדי שאמור להגביל את האמן  היא המחשבה על שמירת עניין ביצירה. שמחתי על ההזדמנות לדבר על הדבר החשוב הזה, חופש יצירתי.

חלק מהילדים קראו את החיבורים שלהם. שמחתי על זה. אחר כך המשכנו לקרוא בהנאה את הרפתקאות דוקטור דוליטל.  אופק הוציא ילדים לסיים את תרגיל הכתיבה העיונית. הזמן עף. לא הספקנו לכתוב תרגיל כתיבה. היה מפגש נחמד מאוד

אופק נגאר

פילוסופיה:

קראנו קטע של אריסטו מתוך ״הפוליטיקה״, שעוסק בחופש ובעבדות. השאלות שנשאלו: למה רשום שהטבע רצה ליצור את גופם של בני־האדם בשתי תבניות נבדלות? למה אריסטו כתב על ההבדלים בין אדם חופשי לעבד (הכל יכול להשתנות, אדם חופשי יכול להפוך לעבד)? למה מי שעובד בחיים המדיניים הוא בן־חורין ולא עבד? למה שמישהו ירצה בכלל לחלק את בני־האדם לשתי תבניות נבדלות? איך אפשר לדעת שמישהו בן־חורין או עבד, על פי מה? השאלה האחרונה נבחרה.

            הדר - [בניסיון להתניע את הדיון:] מה אריסטו היה אומר עליכם, שאתם חופשיים או עבדים?

ליאם - אריסטו היה אומר עלינו שאנחנו בני־חורין כי אנחנו לא עובדים במשהו, אנחנו מסיימים בית־ספר בשעה מסוימת, ואנחנו רק 12 שנים בבית־ספר ואז הולכים לעבודה. וגם בעבודה אפשר תוך שנייה להתפטר או להמשיך כי כיף לנו.

            אופק - אז על פי מה ההבחנה?

ליאם - על פי זה שאנחנו מסיימים את כל העבודות שלנו, גם אם יש שיעורי־בית אנחנו מסיימים אותם.

אלמה - אפשר לראות מה האנשים עושים, אם מישהו עושה דברים שהוא עובד בשבילם אז הוא נחשב עבד. ואם הוא חופשי ואין לו במה להעסיק את עצמו אז הוא חופשי.

תהל - לפי אופי, התנהגות - האם יש לו יכולת של מנהיג או שהוא חסר־ביטחון. אנשים כאלה [חסרי־ביטחון] לא יבואו ויגידו מה שיש להם להגיד. הם מפחדים להגיד את זה ליד המנהיגים שלהם, לא רוצים שיכעסו עליהם או שיעשו להם חיים קשים.

ליאם - לדעתי מי שביישן יהיה עבד אבל זה יימאס לו אז הוא יפתח ביטחון־עצמי, זה משתנה.

תהל - כן, זה יכול להשתנות. מי שחסר־ביטחון אז הביטחון שלו בפנים, הוא לא צריך ״להפיץ״ אותו. ומי שמפיץ את הביטחון שלו ורק רוצה צומי אז הוא זה שחסר־ביטחון.

אלמה - אני מסכימה עם תהל, מי שרוצה צומי אין לו ביטחון עצמי. ויש כאלה שבאמת אין להם ביטחון.

דניאל ס׳ - לדעתי בלי מנהיגות אי־אפשר להתקיים. צריך מישהו שיחליט מה לעשות. וזה טוב שהעולם מחולק ל־2, שיש כאלה שעובדים וכאלה שעצלנים. בלי העובדים לא הייתה לנו מדינה, ובלי העובדים הילדים לא היו מורים, בגלל שלא היה חינוך.

גאיה - אם לא היה חוקים אנשים יתנהגו איך שבא להם, זה ייראה כמו ג׳ונגל.

            הדר - אריסטו מתאר עולם שכשאתה נולד אתה יודע כבר אם תהיה עבד או מדינאי.

גאיה - זה נשמע יותר משעמם. כי כשאתה פותח תהליך זה נהיה יותר מעניין.

מאיה - לא תמיד חייב מנהיג, מנהיג כמו במדינה יכול להיות לא לטובת האנשים שלו, כמו היטלר.

ליאם - אי־אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, יכול להיות גם מטאוריט שיהרוס הכל. וגם אנשים שאנחנו חושבים שהם לא ביישנים הם יכולים להיות גם מאוד ביישנים, אפילו מנהיגים כמו ביבי אולי.

תהל - נכון שמנהיג יכול להיות רע, אבל בגלל זה יש בחירות. לא יבחרו מנהיג שאת לא רוצה. מנהיג יכול להיות גם טוב ולא בהכרח רע.

מאיה - גם אם עושים בחירות לא תמיד יודעים כשבוחרים [במנהיג] שהוא רוצה להרוס, כמו היטלר שבחרו בו.

            אופק - ואם את לא יודעת, עדיין אפשר לבחור?

דניאל ל׳ - אם אין לי מידע אז אני אסתכל על מה שהרוב בוחרים.

            אופק - ואם כולם יקפצו מהגג? [משפט מבית אמא]

            הדר - זה תמיד לפי הרוב? מה לגבי בחירת טעם של גלידה?

עדי (ו׳) - אולי לא יהיה לו סיכוי לזכות [למי שהוא רוצה לבחור בו] כי הרוב מצביע למישהו אחר.

דניאל ס׳ - אולי הוא הולך עם הרוב כי כנראה לראש ממשלה הזה יש תנאים טובים יותר, אבל בגלידה זה [לפי] טעם אישי.

ליאם - אולי פשוט לא הייתי מצביע. כמו שהרוב הצביעו לביבי למרות שעכשיו יש הפגנות. ואם זה לי היה קורה שלא הייתי יודע, אז או שהייתי מחפש מידע או שלא הייתי מצביע.

עדי (ד׳) - מסכימה עם דניאל. אבל בדוגמה של הגלידה זה נכון שזה טעם אישי, אבל [כשבוחרים] ראש ממשלה לא צריך ללכת עם הרוב.

תהל - הייתי בוחרת לךפי מה שהוא מציע, ואם אני לא יוגעת מה הוא מציע זה לא נחשב בחירה באמת.

מאיה - יש גם כאלה שאומרים שיעשו דברים טובים אבל בעצם לא. ואולי האויבים שלנו שמחים כשאנחנו בוחרים באנשים שרעים לנו.

דניאל ל׳ - יש אופציה של לא להצביע לאף אחד.

            ליה - איפה העבדים בשיח הזה? אולי אנחנו עבדים מודרניים.

ליאם - ב״ארץ נהדרת״ צחקו על זה שהאויבים שלנו שמחים מזה שאנחנו מפולגים. וגם רציתי לומר שצריך להפעיל שיקול דעת לפני שבוחרים.

גאיה - עבדים זה משהו אחר, אנחנו עובדים כדי לקבל כסף, בגדים ודברים שאנחנו צריכים. עבדים זה כמו במצרים, כשאתה שפוט של מישהו.

            ליה - [דיון סוקרטי!] אנחנו לא שפוטים של אף אחד?

גאיה - אנחנו לא שפוטים, המנהל של העובדים עוזר להם, לא בא נגדם.

            ליה - בסין היו עד לא מזמן עבדים, וחוץ מזה שהם לא בחרו במה הם עובדים הם חיו אותו הדבר [כמו האדונים]ֿ, והאדונים שלהם אפילו התחתנו איתם!

גאיה - לנו יש יותר חופש. כי הם צריכים להיגרר אחריו [אחרי האדון שלהם]. יעקב היה צריך לעבוד כדי לקבל את אשתו, הוא היה סוג של עבד. אנחנו לעומת זאת עובדים למעננו ומקבלים את מה שאנחנו צריכים לקבל. עבדים, פרעה נתן להם להמשיך לעבוד ולא נתן להם כלום. כמו שאבא של רחל לא נתן ליעקב את רחל.

            ליה - ואם ההורים שלך לא ירצו לעבוד, הם יוכלו?

גאיה - כן אבל…

            ליה - אבל אז הם לא יוכלו לחיות, אז איך זה בחירה?

גאיה - אנשים עובדים ומקבלים מה שהעבודה שלהם שווה.

            ליה - איך מחליטים כמה העבודה שווה? למה יש עבודות ששוות יותר?

            אופק - [מתייחס למימד הנורמטיבי שמכניסות המילים ״שווה״, ״מקבלים את מה שצריך״ וכו׳.] מה מבדיל בין עבודה שהיא חופשית לעבדות?

גאיה - לעבדים לא נחמדים.

            אופק - אבל ליה נתנה דוגמה לעבדים בסין שהאדונים כן היו נחמדים אליהם.

גאיה - העבד תקוע, אדם חופשי לא.

            אופק - אבל אמא שלי גם תקועה בעבודה שלה, כבר הרבה שנים.

            הדר - אולי זה משהו פנימי.

ליאם - גם עכשיו אנחנו עבדים אבל יותר מוסריים [מפעם], כי אנחנו מקבלים כסף.

            אופק - ופעם הם קיבלו קורת־גג ואוכל.

ליאם - אולי הם עבדו כל היום בלי הפסקה.

 כאן נגמר הדיון שלנו, שהיה מרתק כל־כך שהוא גלש מעט לתוך ההפסקה שלהם מבלי שאף אחד העיר על כך! היינו שמחים להמשיך אותו בפעם הבאה.