שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו קטע מטקסט של וילסבה שימברוסקה, ״ילדה קטנה מושכת מפת שולחן״. השאלות שנשאלו: למה כתוב ׳עכשיו הזמן לנסות את הדברים שאינם יכולים לנוע בכוחות עצמם׳? זה לא קשה לקחת מפת שולחן אז למה לקחת את כל הטקסט? מי זה מר ניוטון ולמה הוא לא שייך? ׳קפיצה על אדן החלון וממנו על עץ׳? למה חייב בעצם לעזור להם [לכלים] ובמה לעזור? מה הקשר בין הארון והמזנון לסיפור? למה היא מושכת את המפה? והשאלה שנבחרה - למה הילדה חושבת ש

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו ציטוט קצר של אמנית הקול ויקטוריה חנה, מתוך ראיון שנערך איתה, וזאת לאחר שהדר סיפרה לנו עליה ולאחר שצפינו באחד מהקליפים שהוציאה ( קישור ). הציטוט עצמו היה קצר: ״כל קושי שיש לנו, כל מום – מום, מם־וו־מם – כל מום שאנחנו נולדים אתו הוא יכול, בגלל הקושי, להכריח אותנו, לאלץ אותנו לחקור משהו.״ השאלה שנבחרה לדיון: למה בכלל צריך לחקור משהו? תהל - אפשר לחקור משהו כדי לדעת עליו עוד, להרחיב את הידע. לחקור זה ט

השבוע הגיעו רק תשעה ילדים למפגש שלנו. התחלנו אותו המפגש עם הנחייה של סיגל בקריאת השיר 'כף יד רשעה' של דליה רביקוביץ . קראנו את השיר כמה פעמים (הילדים קראו בקול . עוד דבר מעניין שאני למדתי היום. זה היה נכון ומשמעותי). אחר כך התנהלה שיחה חופשית. סיגל שיחררה את הנוכחים (כולנו, גם המבוגרים, ישבנו לשולחן) מהכורח "להבין את השיר" באופן מסוים וקונקרטי (עוד דבר חשוב שלמדתי אני. תודה סיגל!) . היתה שיחה יפה ומעניינת. כשהסטודנטים מהחוג לפילוסופיה באונ' ת"א הגיעו, המשכנו לפילוסופיה סינית.