יסודי בת ים 28.11.2024

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

אופק נגאר

פילוסופיה:

קראנו קטע מטקסט של וילסבה שימברוסקה, ״ילדה קטנה מושכת מפת שולחן״. השאלות שנשאלו: למה כתוב ׳עכשיו הזמן לנסות את הדברים שאינם יכולים לנוע בכוחות עצמם׳? זה לא קשה לקחת מפת שולחן אז למה לקחת את כל הטקסט? מי זה מר ניוטון ולמה הוא לא שייך? ׳קפיצה על אדן החלון וממנו על עץ׳? למה חייב בעצם לעזור להם [לכלים] ובמה לעזור? מה הקשר בין הארון והמזנון לסיפור? למה היא מושכת את המפה? והשאלה שנבחרה - למה הילדה חושבת שהכלים יכולים לבחור לאן לעוף?

(השאלה שנבחרה היא השאלה של רום. בכתיבת השאלות לרום היה קושי עמוק לכתוב שאלה, הוא חזר שוב ושוב על כך שאין לו מה לכתוב. יצאתי איתו החוצה בלי הפתק של השאלה, שהפחיד אותו ממש, אלא רק עם הטקסט. ניסיתי לבקש ממנו שיקרא ביחד איתי את הטקסט ושנפענח אותו יחד, לאט לאט. הוא אמר שוב ושוב שאין בטקסט כלום, ואין מה לשאול. ניסיתי לשקף לו את מה שעובר עליו - הפחד מלשאול שאלה לא טובה, לטעות, מחוסר-הידיעה. זה לא עזר. באיזשהו שלב התעלמתי מהסירוב שלו לשתף פעולה והתנהגתי כאילו הוא משתף פעולה, שאלתי אותו שאלות על הטקסט. מה הוא חושב שיקרה לכלים? האם זה הגיוני שהם יעופו לתקרה או לחלון? הוא אמר שלא, הם ייפלו למטה. אז למה זה כתוב? הוא אמר שכתוב שהם בוחרים ושאל: ״למה הכלים בוחרים לאן לעוף?״ שאלתי אותו, ״למה באמת?״ והוא ענה לי: ״לכתוב את זה?״ בעיניים בורקות. אמרתי לו שאפשר, אבל ניסיתי להאט אותו מעט כדי שישים לב שצריך לשחרר מהלחץ על התוצאה כדי להצליח לשהות עם הטקסט ולתת לשאלה לעלות באופן טבעי. הוא כבר רץ פנימה לכתוב את השאלה שלו על הפתק, ושמחתי מאוד כשהיא גם נבחרה.)

אגם - יכול להיות שהכלים עפו לה כבר, שהיא כבר ניסתה את זה בעבר.

רום - אבל למה שזה יצליח?

מאיה - נראה לי שכמו שבן־אדם מחליט על עצמו, הוא עושה מה שהוא רוצה.

עדי - זה נראה לי כמו בסרט ״מתילדה״. זה על ילדה שמתעללים בה, היא לומדת איך מעיפים דברים עם העיניים כשהיא עצבנית.

[שתיקה. אופק מזכיר את השאלה באיזשהו שלב…]

אמה - אולי יש לה מוח עפיפון, שהיא רואה דברים עפים.

ירין - אולי היא באמת חושבת ומדמיינת שדברים עפים. אבל אם משהו בוחר לעוף זה על־טבעי. כי חפץ דומם לא יכול לזוז לעצמו. או שהיא העיפה אותם או שהיא דמיינה.

רום - זו ילדה קטנה, היא יכולה לחשוב כל דבר.

מאיה - נכון, היא ילדה קטנה היא יכולה לדמיין הכל. כמו שבחלומות היא מדמיינת שהיא עולה על קשת בענן.

עדי - אמה צודקת, זה הגיוני סך הכל. היא רק מדמיינת.

אמה - זה גם יכול להיות מבוגרים, לא רק ילדים קטנים.

מאיה - אם ילדה מדמיינת, נגיד שהיא מלכה - אז זה באמת יכול לקרות? לא כל דבר יכול לקרות. אם אני מדמיינת שעתי יוריד את המשקפיים, זה גם יכול לא לקרות.

עדי - זה יכול להיות גם מבוגרים, אבל בטקסט זה ילדה.

אופק - זה באמת יכול להיות גם מבוגרים לדעתכם?

רום - יכולים להיות גם מבוגרים, למשל אנשים עם אוטיזם. [הוא התבייש להגיד את זה, אבל עודדתי אותו להרגיש בנוח ולשתף מה הוא חושב. אבל בהמשך כששמעתי חילופי דברים אישיים יותר בינו לבין עתי על אוטיזם - דברים בסגנון למי יש אוטיזם (לא ברור אם דיברו אחד על השני או על ילד שלישי) - עצרתי והסברתי שיש אנשים שמוסמכים לאבחן את זה ואנחנו נשאיר את זה להם.]

אמה - זה יכול להיות ילדות קטנות ושבריריות.

מאיה - אני כשהייתי ילדה לא הייתי קטנה ושברירית.

אמה - התכוונתי בסיפורים שהן ככה.

עדי - כן, תמיד בסיפורים יש ילדה אחת שלא מצליחה להרים… אבוקדו. לא הבנתי מה זה.

ירין - הם יעשו סיפור על מאיה לא יספרו שהיא שברירית. ובסיפורים זה תמיד נסיכות עם משרתים.

מאיה - יש נסיכות בסיפורים, וילדות… אולי ההורים עשירים אז יש להם משרתים. אבל משרתים לא עושים כל דבר.

רום - איך הגענו לזה? איך הגענו מילדה שמושכת מפת שולחן לנסיכות וכאלה?

אגם - אני מסכימה עם מאיה. נכון, אם לא היו למלכות משרתים היה להן רק תפוח קטן.

ירין - בקשר לרום, אם אתה תדבר על קלפי פוקימון, לא יעניין אותך לדבר גם על קלפי כדורגל? דיון מתפתח…

אופק - הילדה בקטע נראית לכם שברירית?

אמה - בסיפורים הן תמיד ילדות שבריריות.

עדי - אם אדם רוצה להרים את הספר [שעל המדף], זה לא בהכרח שהוא שברירי [אם הוא לא מצליח]. הוא יכול להרים את הספר, [אבל] אולי הוא נמוך והוא צריך כיסא.

ירין - אני חושבת שהילדה משוגעת. היא באה ואמרה ״יש כלים על השולחן, אני אמשוך את המפה ולא יקרה כלום״. אבל היא בטח משכה לאט וכל הכלים נפלו עליה, כי היא לא הצליחה למשוך מהר [כמו שעושים ואז הכלים לא נופלים]. אז היא משוגעת, אם אני הייתי עושה את זה אני הייתי עפה מהבית.

רום - אולי יש לה מה שאמרתי מקודם. [אחרי ההערה הזו היה ברקע את הדיון הקצר הזה בין רום לעתי על אוטיזם.]

יואב - איך ילדה כל-כך קטנה בכלל מצליחה?

אגם - [לירין] אני מגיעה מבית רוסי, אני הייתי גם מקבלת כפכף וגם עפה מהבית. [ההערה הזו עברה לי מתחת לרדאר, בדיעבד היה כדאי לתפוס אותה לשיחה אולי בהפסקה. היא אמנם אמרה את זה בחיוך, כאילו מדובבת סטיגמה ששמעה על חינוך רוסי. ועדיין.]

אופק - בקשר לשאלה אחרת שנשאלה, למה מר ניוטון לא קשור כאן עדיין?

ירין - אולי הוא עדיין לא חשב על הניסוי.

אמה - טכנית הוא כן שייך, היא אמרה שהם עפים.

ירין - אולי הוא לא גילה עדיין את כוח הכבידה.

אמה - בטח שהוא גילה.

ירין - אולי הוא לא הוכיח את זה עדיין מדעית.

אופק - נניח שזה נכתב אחרי ניוטון. למה הוא לא שייך?

השאלה נשארה תלויה באוויר, וכבר יצאנו להפסקה.

ספרות:

חילקנו את מטלות הכתיבה מהפעם הקודמת והילדים הקריאו בגאווה. שמנו לב לפרטים שונים בטקסטים של כל אחד, חלקם גם הקריאו את ההערות שלי. זה ארך לא מעט זמן, וגם החזרה מההפסקה התארכה כי לא כולם הספיקו לגשת לשירותים ולמלא בקבוקי מים, מה שעיכב את ההתחלה שלנו. אבל לבסוף הגענו גם לקריאה: המשכנו לקרוא ב״יש ילדים זיגזג״, אבל לצערי התחילו להפריע לנו בחוץ חבורה של ילדים, מאיזו שהיא תנועת נוער, שדפקו על החלון שלנו וגם דיברו בקול. הייתי מאוד סבלני בהתחלה, אבל התלמידים שלנו כבר איבדו סבלנות ובאיזה שהוא שלב פקעה גם סבלנותי וכעסתי על הילדים שבחוץ, ועל המדריכה המסכנה שלהם. אני חושב שזו הפעם הראשונה שהתלמידים שלנו ראו אותי כועס, והחלפתי איתם על כך מילה (על הכעס שלי, וגם על ההתנהגות של אותם ילדים, ועל התנהגות אנושית מכבדת). המפגש הסתיים באווירה טובה אבל לא הספקנו הרבה, לצערי. עד הפעם הבאה.

הדר הירש

פילוסופיה:

היה לנו מפגש נעים השבוע בבת ים. פתחנו בפילוסופיה. הקטע שהבאנו היה שיר של שימבורסקה "ילדה קטנה מושכת מפת שולחן". קראנו את השיר. הילדים שאלו:

מה קשור ניוטון?

למה צריך להזיז דברים ממקומם?

למה צריך לנסות להזיז דברים שאינם יכולים לזוז בכוחות עצמם?

למה מדובר בשיר על חפצים דוממים?

למה צריך לנסות להזיז דברים כמו קיר?

למה הילדה רוצה שהכוסות הצלוחיות והכפות יזוזו?

למה היא מושכת את המפה?

למה ילדה חוקרת בגיל כזה? זה מוזר

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות.

גאיה - לא נראה לי שמישהו תחקור בגיל שנה. אין לה עדיין את ההתפתחות לדבר על דברים כאלה

גלי- מצדיקה את גאיה. מוזר בגיל כזה לחקור משהו שלוקח זמן לחקור אותו

אלירז- לא מסכים. גם לילדים יש חשק לחקור

אלמה- לא מסכימה עם אלירז. אין את החומר למחשבה, לשאול שאלות

ארז- מבין את אלירז כל בנאדם רוצה לחקור, בכל גיל

נועה- בני שנה לא יכולים להיות בלשים אבל אם הם בני חמש הם יכולים לחקור. אם הם רוצים לדעת הם יכולים. הם יכולים גם לעזור להורים

דניאל - מסכימה עם אלמה. ילד בן שנה לא הספיק להתפתח , הוא בקושי הולך. הוא לא יכול לתקשר עם העולם, לא יכול להגיד ככה וככה

אני - האם חייבים לדעת לדבר כדי לחקור?

לירי - אפשר לחקור בלי לדבר. אם חוקרים אנשים אז חייבים לדבר. הילדה בשיר חוקרת שהיא לא חייבת לדעת לדבר. היא פשוט רואה בעצמה והיא יכולה לשמור את זה

גאיה - ילדה קטנה יכולה להיות בכל גיל מתחת לגיל עשר. ילדים בגיל ארבע יכולים לחקור כבר כל דבר

אלירז- מסכים עם לירי. אפשר לחקור בלי לדבר למשל בטלפתיה או אם מישהו אילם הוא יכול לדבר בשפת הסימנים אלמה- זה לא יכול להיות תינוק שידבר בשפת הסימנים ובטח לא יכול לתקשר בטלפתיה

נועה- אפשר לחקור מגיל ארבע או חמש

אני - מה היית רוצה לחקור בגיל כזה?

נועה- איך נהיה האדם הראשון וממנו יצאו אחר כך כל האנשים בכדור הארץ

גאיה- כשהייתי קטנה לא הייתי חוקרת אבל הייתי מנסה להבין איך משחקים במשחק, איך קוראים לדברים, איזה טעמים יש לאוכל, אם אני אוהבת את זה. עכשיו זה אחרת, זה מחקרים יותר מעניינים, מעמיקים

ארז- זה קצת טיפשי אבל כשהייתי בן שש קיבלתי משקפת ורציתי לחקור ציפורים אני - למה זה טיפשי?

ארז- כי לחקור ציפורים זה טיפשי. לחקור מערות זה מעניין

אלירז לאלמה- מאיפה לך שילדים קטנים לא יודעים שפת סימנים?

אלמה- תינוק בקושי יודע לזוז

דניאל - תכלס לא הגיוני שבחודשים הראשונים שלו בעולם ידע שפת סימנים

נועה לארז- אפשר לחקור ציפורים. את הצבע שלהם, את הגודל. תינוקות לא יודעים לדבר, אבל אפשר להסביר להם

אלירז - כל ילד יכול ללמוד בכל גיל

שקד לארז- זה הגיוני לחקור ציפורים בגיל שש

נועה - חושבת שילדים יכולים ללמוד. אולי לא בגיל שנה אבל כן מגיל שש. ילדים לומדים דברים בבית הספר

דניאל - חושבת לתינוקות לא צריכים להתעסק בדברים כאלה. ההורים שלהם צריכים לדאוג להם שיקבלו את מה שצריך, שיעשו בדיקות שגרתיות. תינוקות שמושכים מפות זה מסוכן, הם יכולים להיות במצב בריאותי לא טוב

אלירז - בסרט משפחת סופר על יש תינוק חזק לגילו. הוא בטח יכול לדבר בשפת הסימנים

שקד לנועה- יש ילדים שלומדים דברים בבית. לא לומדים רק בבית ספר

ארז, לנועה- אפשר ללמוד גם בגיל שנה, למשל ללמוד ללכת

גלי לאלמה- מסכימה. ילדים לא אמורים לעשות ניסויים

אלירז - ילד יכול ללמוד בכל גיל. זה תלוי בהשקעה של ההורים שלו. גם לילדים יש תשוקות

לירי לאלירז- הדוגמה של משפחת סופר על לא קשורה. זה סרט דמיוני, זה לא אמיתי

דניאל - כן, זה סרט משעשע. לא קשור למציאות

גאיה - ילדים לומדים לא רק בבית ספר. ילדים לומדים מקשיים בחיים. למשל עכשיו במלחמה. ילדים לא יכולים לעשות דברים לבד. הם צריכים תמיכה, עזרה

אלמה לנועה- לא רק בבית ספר לומדים. אפשר גם ללמוד בחוג או עם מורה פרטי

גאיה - אני לומדת בבית הספר הרבה דברים לא רק בשיעור עם המורה. למשל עכשיו כשאני עוזרת להדר לתלות את הפתקים אז אני מוצאת כל פעם דרכים יעילות יותר, אני משכללת את השיטה. גם בכתיבה אני מרגישה שכל הזמן אני מתקדמת, מלמדת את עצמי להיות יותר יעילה.

עם הדברים היפים של גאיה הדיון הסתיים. שמחתי שהיה להם מעניין. רובם דיברו בלהט.

היתה הפסקה טובה.

ספרות:

עשינו הצבעה. שאלתי מי רוצה שנתחיל בקריאה ומי רוצה להתחיל בכתיבה. הכותבים ניצחו על חודו של קול. ראינו שוב את הקטע בו גרוסמן מקריא סיפור ילדים על החתול משבוע שעבר. עמדנו קצת על הבדלים בין סיפור לילדים לסיפור לנוער (למשל הספר "יש ילדים זיגזג "). ביקשתי שיכתבו המשך לסיפור. היו ילדים שרצו לכתוב על חתול, בלי קשר לסיפור ששמענו. הסכמתי.

הם כתבו וכתבו וכתבו בחדווה וריכוז עד סוף המפגש. אני מודה שזה גם הפתיע אותי וגם שימח אותי מאוד. מצפה לקרוא את שכתבו.

תודה רבה על מפגש יפה.