ביום חמישי האחרון התקיים ב'תרבוטק' המפגש ה 17 של בית החינוך שלנו. הילדים מחלימים והקבוצה גדלה והדבר אפשר לנו לחזור למתכונת השגרה בשתי קבוצות. הדר הירש: ספרות: בחלק הספרותי היינו יחד בהתחלה, שתי הקבוצות. חלק מהילדים קראו בשמחה ובנדיבות תרגילי כתיבה שלהם. התגובות היו יפות. התפצלנו להמשך המפגש. הבאתי את הסיפור היפה של נורית זרחי 'אמבטים' . (נזכרנו ביצירה נוספת של זרחי שקראנו יחד, אמורי אשיג אטוסה). הילדים הקשיבו ונהנו מהסיפור, מהציורים היפים של רותו מודן . משימת הכתיבה היתה לכתו

שבוע 14. 14 ילדים הגיעו. חזרנו לשגרה !! הדר הירש ואופק נגאר: פילוסופיה: עסקנו בטקסט סיני שהביא אופק. השאלות: למה הוא לקח גבעול והצביע על גולגולת? של מי הגולגולת? מה זאת אומרת גולגולת בת 100 שנה, מי נותן מספר? למה נאמר : "רק אני וזה יודעים ששום דבר לא נולד מעולם ולא מת מעולם"? השאלה האחרונה נבחרה. מעין: תמיד המורה אמרה שמישהו לא באמת נולד ומת אלין: כמו מעין, בגלל שבהתחלה אמרו לגולגולת שהיא לא יכולה לחזור לחיים וגם לא יכולה למות בחזרה אלרואי: חושב שאמר את זה ליאורי: מתייחס לאלי

שבוע 14 של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. הנגיף משתולל ואנחנו משתדלים ככל שביכולתנו על מנת לשמור על השגרה: הדר הירש ואופק נגאר: פילוסופיה: קראנו טקסט סיני  (סליחה ומחילה, לא זוכרת את שם המקור). השאלות שנכתבו: מה זאת אומרת הרגע שלו? למה הצער והשלווה לא יכולים לחדור אליו? זה רגע שלו, למה? על מה הטקסט? מה זאת אומרת "באבדו"? כתוב "כשאדם מקבל את חייו" מה זאת אומרת, איזה חיים הוא מקבל? על מה מדובר, על חיים או שלווה? "כשאדם מקבל את חייו זה הרגע שלו" מה זה אומר?  השאלה האחרונה נבחרה. אלין