יסודי בת ים 27.01.2022

שבוע 14. 14 ילדים הגיעו. חזרנו לשגרה !!

הדר הירש ואופק נגאר:

פילוסופיה:

עסקנו בטקסט סיני שהביא אופק. השאלות: למה הוא לקח גבעול והצביע על גולגולת? של מי הגולגולת? מה זאת אומרת גולגולת בת 100 שנה, מי נותן מספר? למה נאמר : "רק אני וזה יודעים ששום דבר לא נולד מעולם ולא מת מעולם"?

השאלה האחרונה נבחרה.

מעין: תמיד המורה אמרה שמישהו לא באמת נולד ומת

אלין: כמו מעין, בגלל שבהתחלה אמרו לגולגולת שהיא לא יכולה לחזור לחיים וגם לא יכולה למות בחזרה

אלרואי: חושב שאמר את זה

ליאורי: מתייחס לאלין- גולגולת לא בדיוק נוצר וגם לא מת. גולגולת יכולה להתכלות מהעולם

מעין: לא תמיד. אולי עוד דברים שנולדו מתו. היא לא באמת מתה. אם היא מתכלה זה לא כאילו שהיא מתכלה מהעולם. לאדם מת יש קבר. הוא באדמה וגם בשמים.

אלין: מסכימה עם מעין. אולי חלם דברים, חשב דברים. הוא לא יכול להיות בחיים ולא יכול למות. אולי זה דמיוני. אמרת שגולגולת לא יכולה להתכלות ומעין אמרה שיש קבר. שמעתי שאדם מת הופך לאפר ושמים בקבר ושמים חול ופרחים

אמילי: רוצה להוסיף. כשאיש נפטר קוברים אותו. הגוף הופך לעצמות. הנפש עולה לשמיים

מעין: אדם בקבר, אחרי כמה שנים אין זכות לגעת בקבר, להוציא את העצמות. אם יש זכות, אין לי שמץ של מושג

אורי: לא שאחרי עשרות שנים אי אפשר לפתוח את הקבר, אבל האדם מתפורר לחול

אלרואי: לא תראי כלום כי התולעים יאכלו אותו

אדיר: זה לא שאתה פותח קבר ורואה גופה. לאחר הרבה זמן  הגוף מתפורר

אלין: כן, תולעים אוכלות את הגוף. יש אבטחה וגדר לבית קברות. וגם אם יבואו, זה מישהו מהמשפחה שלהם.

אמילי: כמו שאמרת, יש אבטחה, אבל גם בפנים למשל, המשפחה באה ואי אפשר לפתוח את הקבר, הוא נמצא בקופסא ושמים על זה אבן עם השם.

אלין: כן, המשפחה באה. זה לא קופסא. והמצבה, אם אני יודעת נכון, זה בצד. נגיד פה האדמה ושמים תמונה של האיש או האישה . רק רציתי להגיד שלא שמים אבן וקופסא

תהל: אם תפתחו קבר, לא תראו אדם. האדם בבור באדמה. אם תפתחו תראו עצמות שלו

אור: אם נפתח את האדמה הוא לא שם, כי העצמות שלו התפוררו. וזה ארון קבורה, לא קופסא

מעין: בנוגע לאבטחה בבית קברות- נגיד אם מישהו ירצה לעבוד בבית קברות, צריך תעודת זהות. אם מישהו רוצה לעשות משהו לא לפי הכללים אז זה לא יכול להיות כי האבטחה וגם למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה??

אלין: לא התכוונתי אבטחה. אבטחה מבחוץ. יש שומר אחד או שניים. יכול לבדוק אם זו באמת אותה משפחה. יש גם מצלמות

אורי: אין שם מצלמות. ובתוך ארון קבורה שמים את הגופה ואז חופרים בור ושמים את הארון בתוכו ואז מכסים באדמה ושמים אבן.

תהל: אולי יש מאבטח אבל אין מצלמות כי אין מה לעשות עם גופה

שירה: אלין אמרה שיש מצלמות. אני לא חושבת

אלין: לא בטוחה שיש. אולי. לא הייתי אף פעם בבית קברות

ספרות:

התחלנו מלחלק את הטקסטים משבוע שעבר. לאחר מכן הדר הקריאה את "הסיפור של הפר פרדיננד" מתוך כרך ישן בן 50 שנה, שאמה קראה לה ממנו בילדותה. בתום הקריאה שאלנו את הילדים אילו דמויות היו בסיפור והם התחילו למנות אותן: פרדיננד הפר, שאר הפרים, חמשת הברנשים, הדבורה, העץ וכו'. לאחר מכן שאלנו אותם אם הם מזדהים עם אחת מהדמויות, או שהם מכירים אנשים שדומים לאחת הדמויות. מעיין אמרה שהיא כמו הדבורה - חייבת לעקוץ. אדיר אמר שהוא כמו פרדיננד - לא מתערב כשיש מכות.

ביקשנו מהתלמידים לכתוב סיפור קצר, רצוי בחרוזים, על דמות שלא עושה את מה שמצופה ממנה. בהתחלה לא כולם רצו לכתוב, אבל בסופו של דבר כמעט כולם כתבו. ניכר היה שהם השקיעו בכתיבה שלהם. אני מחכה לקרוא את מה שכתבו!

1.     3/2/22

השבוע ה 15 ב'תרבוטק' בבת ים. השורות חוזרות ומתמלאות והשמחה רבה:

(הדר הירש ואופק נגאר) - התחלנו את השיעור במשחק "שבויים" מרענן, בהצעת סיגל, לשם הלהבת הילדים וחידוש העניין בשעורים שלנו. מרנו לילדים מראש שבסוף המשחק נרצה לשאול שאלות ולקיים דיון אודות הפעילות שקיימנו.

במהלך המשחק התרחש משהו בין הבנים לבנות: הבנות עשו "טים" (team), כלומר התאגדו ביחד נגד הבנים במטרה לפסול את כל הבנים. הבנים מצידם התלוננו על חוסר ההוגנות שביצירת קבוצה בתוך משחק שבו כולם אמורים לשחק נגד כולם.

לאחר המשחק נשאלו הרבה שאלות, חלקן יותר פילוסופיות וחלקן יותר אמוציונליות. בין השאלות: מי המציא את המשחק? למה עשיתם את הפעילות הזאת? כמה זמן שיחקנו ולמה זה הרגיש כמו שתי דקות? מי ניצח? בטוח שכולם חוו אותה חוויה?

מתי קבוצה של אנשים נהיית קבוצה? למה הבנים לא מסרו לבנות? השאלה האחרונה נבחרה.

אדיר: למה שנמסור לכן? אנחנו לא אמורים למסור.

אורי: כי אתן עשיתן טימינג (teaming) אז גם אנחנו.

ליאורי: לא אמורים למסור. וזה שאתן עשיתן את זה לא אומר שאנחנו גם צריכים.

אור: זה לא תירוץ.

דניאל: אם כולם מוסרים לכולם זה כבר לא משחק. וזה שהבנות עושות טים לא אומר שגם אנחנו צריכים.

אור: כולם יכולים לעשות קבוצות. אפשר קבוצות של 2 ושל 10.

אלין: כולם עשו קבוצות ובסוף דניאל התחיל לקלל אותנו. ובלי קשר אתם לא צריכים להגיד דברים כאלה.

עדי? למה זה התפתח לקללות, ומה זה טים?

שני: טים זה שותפות כקבוצה במהלך המשחק. אבל אם הבנות היו בטים אז למה הבנים מסרו רק לבנים?

שירה: הבנים הבינו שאנחנו מנסים לפגוע בהם אז הם ניסו לפגוע בנו.

אוריה: זה לא פייר שהבנים התחילו לקלל אותנו אחרי שפסלנו מישהו.

אדיר: זה רק אדם אחד קילל. לא אמורים למסור. אנחנו עשינו טים כי אתן עשיתן טים.

דניאל: שבויים עם קבוצות זה פשוט מחניים, או שזה סתם מסירות.

ליאורי: כל הקטע של שבויים זה שכולם על כולם. זה לא בחוקים של המשחק למסור.

הדר: אפשר להחליף את המשחק "למסור" ב"שיתוף". משהו במשחק נעצר פגם בהנאה. למה?

אדיר: לא אמור להיות קבוצות במשחק הזה. קבוצות הורסות את המשחק. יש מנצח אחד וזה לא קבוצות.

שירה: שכחתי.

אלין: אנחנו עשינו כי לא אמרנו לכם שלכם אסור, ואחרי שאופק יצא חשבנו שמותר. לעדי, לדעתי זה התפתח לקללות כי הם חשבו שזה לא בסדר שעשינו טימינג (וגם אם אנחנו עושות טימינג בסוף אנחנו אחת על השנייה), ואז הן פגעו בדניאל

והוא אמר שזה ארץ וזה לא היה ארץ. והוא הלך למורים והם שחררו אותו וכשנגמר המשחק הוא אמר שכל הבנות רמאיות וסתומות.

אמילי: לא כל הבנות היו בטים, זה היה רק חלק.

אוריה: זה התחיל מזה שכולם חשבו שאנחנו נגדם. כל עוד יש את החוק הזה של קבוצות לא צריך לצעוק ולהתעצבן.

שני: מה שאוריה אמרה נכון. יש את הדבר הזה טים, מישהו המציא אותו וזה אומר שיש בזה שימוש.

אלין: אם אנחנו אומרים שיש טים אז כנראה שיש בזה שימוש. אנחנו אמרנו שיש טימינג אז יש טימינג.

אופק: זה מעלה שאלה של סמכות.

ליאורי: אין טימינג. בגלל זה לא מסרנו.

אדיר: איך יכול להיות חוק כזה במשחק אם המנצח הוא אחד? אתן המצאתן את זה.

אלין: יש את זה בשבויים, אפשר לקרוא לזה פשוט קבוצות. אם אנחנו בטים אז אחרי זה הקבוצה שנשארה יכולה להיות אחד נגד השני.

עדי: למה זה נקרא דווקא טים באנגלית ולא בעברית? ולמה זה התפתח לקללות? אין לזה הצדקה.

תהל: אני חושבת שלא היה צריך לעשות את זה ואם זה היה הפוך זה היה לא הוגן.

ליאורי: אין כזה דבר שבויים עם טימינג - זה פשוט מחניים.

אדיר: אם יש טימינג איך יש מנצח אחד ולא קבוצה מנצחת?

אוריה: לא אומרים טים אלא טימינג, וזה ניצחון לכל הקבוצה.

אור: עשינו טימינג אבל זה לא מחניים עדיין, יש עוד חוקים שמבדילים. וגם יכולתם בעצמכם לעשות טימינג, יכולתם לעשות חצי חצי או כולם על כולם.

אמילי: לדעתי כמו שתהל אמרה העיקר זה החוויה והמשחק. להנות. אבל כמו ששני אמרה, אם כבר יש טימינג צריך לעשות בזה שימוש.

בשלב הזה עצרנו את הדיון, שהתנהל יותר כמו ריב בין הבנים לבנות. יצאנו להפסקה, ושוב נתנו להם כדור, הפעם ביקשנו מהם ללמוד מהטעויות שהם עשו במשחק הראשון. שמענו את הבנים ברקע מתלחששים על זה שהפעם הם כן יעשו טימינג

נגד הבנות, ויצאנו להפסקה.

במהלך ההפסקה אור אמרה שצריך להחליט על הכללים לפני שמשחקים, והם התכנסו להחליט על הכללים. הם קבעו כנראה שיש טימינג, כי מהר מאוד הם שיחקו הבנים נגד הבנות. אבל אז הם נתקלו בבעיית ה"שחרורים" - מישהו נפסל והפוסל

הסכים לשחרר אותו. "מה פתאום, זה לא הוגן, אין שחרורים". מכאן הכל התדרדר - ברגע שהם לא הצליחו להסכים על הכלל הזה, לאט לאט נפלו יתר הכללים במשחק. בהתחלה הם הרשו לעצמם לזרוק את הכדור פעמיים, אחר כך הם אפילו

התחילו לרוץ על הכדור ביד. הכל היה מותר, שרר ניהיליזם מוחלט, מלחמת הכל בכל.

לאחר ההפסקה החלטנו לנסות ולתקן את הדיון הפילוסופי, על חשבון חלק משיעור ספרות. הדר שאלה את הילדים שאלה: איך יכול להיות שמצב אחד יכול להיות לאנשים מסוימים מאוד כיפי ולאנשים אחרים הוא יכול להיות לא כיפי ולא נעים?

ליאורי: אם מישהו מנצח זה יכול להיות לו כיף ונעים אבל אם הוא מפסיד זה לא נעים.

אוריה: יש ילדים שלא רצו לשחק פייר...

דניאל: רציתי שהמשחק יהיה פייר אבל זה לא היה פייר. אבל חלק מהבנים לא רצו.

הדר: מתעקשת על השאלה שלה ומחזירה את הדיון למסלולו.

שירה: מישהו חושב שזה מצחיק לקחת את הכדור ולהעיף אבל מישהו חושב אחרת.

אורי: כי כולנו שונים וכולנו יכולים לקחת את זה למקום רע. אפשר לעשות מזה צחוק ולהנות אפילו שזה לא כיף.

אוריה: אפשר להנות גם בקבוצות.

אלין: מסכימה עם אוריה. זה כמו בודד. להיות לבד זה יותר קשה, להיות בקבוצה זה יותר קל.

שירה: מסכימה. אם אתה בקבוצה זה יותר כיף. אתה לא לבד בצד.

דניאל: לגבי אלין. כן יותר נעים להיות בקבוצה אבל זה לא תמיד יותר פשוט, אתה יכול להרגיש שונה בתוך הקבוצה.

אלין: בגלל זה אתה בוחר את הקבוצה שלך ואתה יכול לעזוב. ואם יש מריבות בקבוצה אתה תבין שאתה לא רוצה להיות בה.

אוריה: מסכימה עם אלין. בגלל זה יש בחירה. לדוגמה במשחק כדורגל אנחנו יודעים להפסיד בכבוד.

דניאל: נכון שאפשר לבחור, אבל אפילו אם הקבוצה רגועה ושקטה אתה אולי לא רוצה שקט, ואם היא רועשת אולי אתה לא יכול להשתלט עליה, צריך משהו באמצע.

שירה: אם אתה רוצה קבוצה כמו שאתה חולם עליה, אז תיקח את מי שאתה מעדיף לקבוצה שלך.

אלין: אם לפעמים אין מספיק רעש בקבוצה, יכול להיות גם חבר מבחוץ שישחק איתך ויביא פעילויות לקבוצה.

ליאורי: אם בקבוצות הקבוצה האחרת מנצחת חשוב לא להתעצבן כדי שלא יהיו מריבות ושלא יהיה לא נעים.

אוריה: לגבי מה שאלין אמרה - אין קבוצה טובה ביותר. כל קבוצה יכולה להיות טובה, זה תלוי רק בנו.

אלין: לא אמרתי שיש את הקבוצה הטובה ביותר אלא שיש קבוצה שאתה מעדיף במיוחד. אולי הבן אדם פשוט חושב שזו הקבוצה הטובה ביותר. בכלל - אתה פשוט מעדיף את הקבוצה הזאת.

שירה: אני לא מבינה את הרצון להיות חלק מהקבוצה הכי טובה כי משחקים בשביל הכיף ולא לניצחון. זה לא שמקבלים פרס עולמי במשחק.

אורי: אם אתה מנצח אתה נהנה מזה.

דניאל: אפילו אם אתה בקבוצה שאתה הכי מעדיף לא בטוח שיהיה לך כיף.

בשלב הזה עצרנו את הדיון ועברנו לשיעור ספרות:

התחלנו מחלוקה של הטקסטים משבוע שעבר. חלק מהתלמידים הקריאו את מה שכתבו, ואחרים שיתפו חוויות שחוו שקשורות לאותם טקסטים שקראנו.

לאחר מכן קראנו את "כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס. מטלת הכתיבה הייתה לכתוב על מסע שהם יצאו אליו, אמיתי או דמיוני, קטן או גדול - מהכרת חבר חדש ועד טיול של חודש בחו"ל.