יסודי בת ים 13.01.2022

שבוע 14 של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. הנגיף משתולל ואנחנו משתדלים ככל שביכולתנו על מנת לשמור על השגרה:

הדר הירש ואופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו טקסט סיני (סליחה ומחילה, לא זוכרת את שם המקור).

השאלות שנכתבו: מה זאת אומרת הרגע שלו? למה הצער והשלווה לא יכולים לחדור אליו? זה רגע שלו, למה? על מה הטקסט? מה זאת אומרת "באבדו"? כתוב "כשאדם מקבל את חייו" מה זאת אומרת, איזה חיים הוא מקבל? על מה מדובר, על חיים או שלווה? "כשאדם מקבל את חייו זה הרגע שלו" מה זה אומר? השאלה האחרונה נבחרה.

אלין: הוא כאילו נוגע, נפתח לחיים. יכול הרבה דברים מרגע שנולד. הוא ילמד, יאהב

שירה: מסכימה עם אלין

דניאל אטלס: זה הרגע שלו כי הוא נולד. כשהוא מקבל עבודה זה קשור לכסף. הוא בחיים, זה החיים

אורי: דניאל צודק

זיו: הרגע שעולים לכתה א זה הרגע שמתחילים ללמוד. כשמקבלים עבודה חדשה זה הרגע של הפרנסה

מעיין: אני אומרת שזה הרגע שלך לנצח פחד

אלין: התחלה חדשה, למשל התחלה בלימודים או כמו שמעיין אמרה, להתגבר על פחד

מעיין: חוזרת על עצמה

זיו: מסכימה עם מעיין. התחלה היא לא תמיד הצלחה. לפעמים מתחילים דווקא משהו רע כמו להתחיל לפחד מחושך למרות שלפני לא פחדתי.

מעיין: מסכימה עם זיו

עדי: אבל איך זה קשור לפחד? הוא מקבל את החיים שלו!

אלין: הרבה אנשים מפחדים. לכל אחד יש משהו שהוא פוחד ממנו. הרגע שמדובר עליו בטקסט הוא לא רק רגע של דבר טוב

מעיין: כשאתה כמעט מת אתה פוחד מזה

עדי: אני נולדתי, אני עוד לא יודעת ממה אני פוחדת

אלין: כשאת נולדת את לא יודעת ממה את פוחדת אבל יש רגע של פעם ראשונה להיבהל ממשהו. זה מפחיד, הרגע הראשון שפחדתי מחושך

מעיין: את בוכה הרבה כשאת תינוקת

שני: ילדים יכולים לפחד . כשגדלים רואים שזה לא אמיתי. מתייחסים לפחדים  בצורה אחרת

אופק: כולנו מבינים פחד ממוות. להיוולד זה גם מפחיד?

שירה: אתה מקבל את החיים, את כל העולם

אלין: גם מפחיד וגם לא. להיוולד זה הזדמנות ללמוד, לעשות דברים, להגשים חלום ומבחינה אחרת יכול להיות מפחיד. לא רוצה לפרט, זה נושאים פרטיים

מעיין: אני מסכימה עם שירה . כשאתה מקבל את החיים אתה לא פוחד. אמא שלך פוחדת. זה מה שמפחיד בזה!  אם אין חיים אין טעם לחיות

ליאורי: אף אחד לא זוכר אם זה מפחיד הלידה של עצמו. כשאתה תינוק אתה לא פוחד מכלום

דניאל אטלס: כשאתה תינוק אתה לא יודע כלום

מוריאל: יש ילדים שנולדו עם בעיות. כשילד נולד ככה זה מפחיד

זיו: לפעמים כן ולפעמים לא. כשנולדים הכל פתוח

מעיין: אבל מה עם אמא שלו???

שני : נכון שכיף שתינוק בא לעולם חדש , הוא נפתח לעולם, אבל גם מפחיד כי יכול למות

מעיין: האמא פוחדת וגם הילד. האמא שמחה אבל גם כל הזמן דואגת שיקרה לו משהו רע. היא תקבל התקף לב ואז גם תהיה בעיה גדולה לתינוק. הוא לא יודע ברגע שזה קורה אבל בסוף הוא ידע ויפחד וידאג.

שירה : לגבי מה שדניאל אמר. יש לנו רגשות, גם כשאנחנו קטנים, רגשות של אהבה

דניאל: לא אמרתי שאין רגשות. התינוקות רק בוכים, לא מרגש. זה מה שהם יכולים

עדי: למה לא אומרים שאבא דואג גם?  וגם רציתי לבקש שדניאל יחזור על מה שאמר

דניאל: תינוק לא עצוב כי הוא לא יודע שיש לו בעיות.

אור: מתייחסים לאמא כי האמא היא שמולידה , עושה את העבודה

מעיין: סוחבת תשעה חודשים בגוף שלה!

זיו: מסכימה עם מעיין. האישה פוחדת, זה כבד, היא דואגת לעובר, הולכת לטיפולים, להיות בהריון זה יכול גם להיות מסוכן. אפשר אפילו למות

אופק: האם חיים יכולים להיות מפחידים?

זיו: כן. חמס, רעידת אדמה. זה מפחיד

אופק: אז שוב את מדברת על פחד ממוות

זיו: כשהיו טילים לא פחדתי למות . פחדנו כי הרעש של האזעקה מפחיד ולא נעים

מעיין: מפחיד לחיות כי אתה פוחד אם יהיה לך גן עדן או גיהינום. אתה חי ואתה לא....טראומה כזה

אלין: חצי מפחיד כי יש טראומות , יכולים לקרות דברים רעים וחצי לא מפחיד כי יש משפחה ואהבה ודברים טובים, אבל אז אתה דואג שהכל יהרס חס וחלילה ואז אתה פוחד על הדברים הטובים שייגמרו

אור: דברים טובים עושים רצון לחיות. דברים רעים עושים ההיפך

שירה: מפחיד לחיות לפעמים. חושבת על אחרים שאוהבים אותי. זה משמח אבל מה יהיה כשלא יהיה יותר..?

זיו: אמא שלי בטראומה מהצבא. אם יש אזעקה אני בטראומה

מוריאל: אזעקה זה מפחיד

דניאל אטלס: המפחיד זה הטיל שיפול עליך. לא האזעקה. כשאמא מתה זה עצב

דניאל ב: חושב שהחיים זה לא מפחיד. כשאתה מת זו כבר בעיה

ליאורי: הדבר היחיד שמפחיד אותי זה שאני אמות

מוריאל: יכול ליפול טיל...

עדי: לא רק טילים. גם גנבים, הטרדות מיניות

אלין: אם קורים דברים רעים זה מכניס לטראומה. אנשים שלא מפחדים, קורה להם משהו רע ואז הם יבינו שהם טעו שלא פחדו

 שני: מתייחסת לדברי אופק- כשאנחנו חיים זה מפחיד. משהו יכול לסכן אותם. כיף לחיות וגם קצת מפחיד.

הדיון הסתיים. לדעתי הוא היה מרתק (בייחוד עכשיו, תוך כדי תמלול). בתחילת השיחה אופק הכניס כלל חדש לשיחה : אפשר להצביע כדי לבקש רשות דיבור רק אחרי שהדובר מניח על השולחן את חפץ הדיבור.

זה ממש שינה, כבר מההתחלה.

הם הקשיבו זה לזה, התייחסו באופן מהותי. הדיון התפתח ונעשה מעניין. אני חושבת שלכל הנוכחים הרגישו כך. תודה רבה על ההזדמנות. אני לא מפסיקה להיגנב מהעבודה המצוינת הזאת, להקשיב לילדים.

ספרות:

החלק הספרותי הוקדש לסיפור 'אמורי אשיג אטוסה' של נורית זרחי. הקדמתי וסיפרתי קצת על היוצרת. הזכרתי את המאיירת רותו מודן שאיירה את הסיפור. חלקם (הקבוצה שלי) זכרו אותה מהספר אבא בורח עם הקרקס.

פצחתי בקריאה. הילדים היו קשובים. בתום הקריאה זיו אמרה מיד: "אהבתי מאוד! אני רוצה לקנות את הספר הזה, שיהיה לי בבית." שמחתי. באמת ספר פנטסטי.

היו ילדים שאמרו שהסיפור מוזר, השם של הילדה מוזר, הג'וקים היו מגעילים. דיברנו מעט (מעט מידי לדעתי) על הסיפור. ביקשתי בתרגיל הכתיבה שיתייחסו למשפט מתוך הסיפור. עדיין לא קראתי את שכתבו.