שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמי

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם מסה של בכל סרלואי – "מתי גיליתי שאני שמנה". הזדמנות טובה להתחיל לספר מהי מסה, על היותה לא בדיונית, על חיוניותה של סובייקטיביות, על הניסיון. התלמידות נדרכו כבר בכותרת. אמרנו – גם כדי להשהות מעט את הדיון המתפרץ – שאלה מן הסימנים לאפקטיביות של המסה הזו: האופן שבו היא מעוררת דיון ומחשבה, שפע של אסוציאציות, נותנת מילים לדבר שהרגשנו בו אבל לא שמנו עליו את האצבע באופן הזה. בע

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. את השבוע ה 11 בקמפוס שלנו באורנים פתחנו במליאה שהוקדשה לחדוה הרכבי . אחרי הבשורה הכואבת על לכתה, הרגשנו צורך להכיר לתלמידות והתלמידים את דמותה ויצירתה. זאת היתה גם הזדמנות עבורנו לצלול לגוף הכתיבה שלה ולכתיבה עליה. את המפגש פתחה יעל תמיר שמלמדת את כיתה י', שסיפרה על הרכבי וגם יצרה שביל גישה לקריאה של השירה שלה, דרך השיר "י"ג הסברים". אלישע הילד שואל שאלה גדולה שמרחפת במוטו מעל השיר, והשיר מנסה להשיב, 13 הסברי