מכללת אורנים 18.01.2026

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמים. ראינו איך נבנות נקודות מפנה בטקסט. איך הבנה נאספת לאט לאט, ואז מגיעה פתאום – מתנסחת, הופכת לכדי החלטה או משבר או שניהם (הזכרנו את 'גאווה'), ואיך מתוארת נקודת המפנה הזאת במבט לאחור.

מכאן תרגיל כתיבה: ביקשנו להיזכר ולכתוב על נקודת מפנה מחיי התלמידות.ים בשני שלבים. בשלב הראשון לכתוב בנקודות, רק להיזכר, להיאבק במסך היורד על התודעה כשאנחנו מתבקשים.ות לתת דוגמה ספציפית (שלוש דקות, טיימר, שקט). בשלב השני לכתוב על דוגמה אחת ברצף, בלי לעצור, מה שיוצא (שוב 3 דק', בשקט). לסיום שיתפנו בחוויה של הכתיבה עצמה – מה מעורר כל שלב. היה מרגש לשמוע. התלמידות דיברו בין השאר על האופן שבו עולה פתאום משהו שלא היה בתודעה, או שמתגלה נקודת מבט חדשה על עניין נושן.

אחרי ההפסקה, המשכנו עם שפינוזה מהשבוע שעבר, אבל התחלנו שוב, מנקודת כניסה אחרת. כתבתי (עמוס) על הלוח בצד אחד 'כדי ש' ובצד שני 'מפני ש', וביקשתי מהתלמידים להמשיך את הרשימה בכל צד. ל'כדי ש' הצטרפו – 'בשביל ש' ו'למען', ול'מפני ש' הצטרפו 'משום ש' ו'בגלל ש'. הסכמנו שההבחנה שאפשר לסכם בכותרת היא בין מטרה או תכלית לבין סיבה. אם קורה אירוע מסוים, התכלית היא העתיד – המטרה שלשמה קורה האירוע או מתרחשת הפעולה, והסיבה היא העבר, הדבר שגרם לאירוע לקרות. הגשם הכבד שירד בחוץ היה לעזרינו. התכלית של הגשם יכולה להיות להשקות את השדות או למלא את הכינרת. הסיבה היא שמים בים התיכון התאדו והיו לענן.

עם האבחנה הזאת יצאנו לחברותות לקרוא קטע מהנספח לחלק הראשון של האתיקה של שפינוזה שמבקש לשלול את קיומן של תכליות בטבע, כלומר באלוהים. כמו אצל בכל סרלואי גם שפינוזה מביא דוגמה כדי להבהיר את כוונתו. הדוגמה היא שיחה היפותטית של שפינוזה עם המתנגדים לתפיסתו, סביב אירוע מצער, שבו אדם נהרג מנפילה של אבן על ראשו. לפי תיאורו של שפינוזה, המאמינים בתכלית - "יוכיחו שהאבן נפלה כדי להרוג את האיש, וזאת בטיעון הזה: אלמלא נפלה האבן לתכלית זו, הרצויה לאלוהים, כיצד הצטרפו נסיבות כה רבות בדרך מקרה...? אולי תענה שהדבר אירע כי נשבה רוח חזקה, והאיש עבר באותו מקום, אבל הם יתעקשו: מדוע נשבה הרוח באותו זמן? ומדוע עבר שם האיש בזמן הזה ממש?". כשחזרנו מהחברותות ניסינו להבין מה מפריע לשפינוזה בהסתכלות של בני שיחו. האם הצדקת הסבל המשתמעת? למרות הפיתוי להעביר את השיחה למגרש המוסרי, הבנו ששפינוזה מנסה להבהיר נקודה שביסודה נוגעת לא לטוב ורע אלא למה ישנו ומה אינו. והיא כולה מבוססת על המהפכה בתפיסה הפיזיקלית שאירעה במאה השבע עשרה, לגבי תנועת הכוכבים. רק נגענו קלות בנקודה הזאת, עם השאיפה לחזור ולהרחיב לגביה במפגש הבא.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

מפגש מסכם של היחידה הנוכחית שלנו, שעסקה בפילוסופיה של ברוך שפינוזה ובקריאת שירה. חשבנו ביחד על עוד שני נושאים בהגותו של מר ברוך: ראשית, תהינו שוב על הבחירה לכתוב את האתיקה על דרך ההוכחה הגיאומטרית. הסכמנו שהשיטה המתמטית מבטיחה מידה של ודאות לוגית, ואולי גם יוקרה; אך האם יש בבחירה יותר מכך? שאלנו האם יתכן שהטבע עצמו, לפי התיאור השפינוזיסטי, מדמה את הסדר הגיאומטרי, ובהתאם - חשבנו על ההשלכות של העמדה הדטרמינסטית על האופן בו אנו חושבים על הזמן. אם הכל ידוע מראש, כלומר - כל האפשרויות כבר נתונות מראש, האם יש הבדל בין עתיד להווה? או שמא, כמו בהוכחה גיאומטרית, הקדימות הינה לוגית בלבד? מבלבל!

אחר כך עברנו לדון בשלושת רמות ההכרה שמונה שפינוזה. שוחחנו על ההבדל בין הרמה הראשונה, המקוטעת והחלקית, בה אנו מופעלים על-ידי גורמים חיצוניים ואינטרסים צרים (ואגב כך, חשבנו על הקשר שבין 'סבל' ל-'סבילות'); על רמת ההכרה השנייה, המבינה את העולם על פי חוקיו ההכרחיים, ועל כן מאפשרת לנו לבחון אותו מתוך סקרנות ופליאה, כפי שלמשל רופא בוחן מחלה - מתוך סקרנות אינטלקטואלית, וללא שיפוטיות; ואז הרמה השלישית: האפשרות להבין ולהרגיש את הייחודיות המופלאה של כל פרט במכלול, על בסיס מקומו הייחודי כחלק משרשרת ההוויה הנצחית. אהבת אלוהים השכלית. האפשרות לגאולה שמציע שפינוזה.

במהלך הדיון ברעיונות נשגבים שכאלו, אורן שאל האם המחשבה של שפינוזה מתכתבת עם תורות המזרח, כמו הבודהיזם. זה היה דיון שקישר אותנו יפה לחלק הבא של השיעור, ולקריאה בהייקו. שוחחנו על הסוגה היפנית, המתמחה בלתפוס את הריבוי דרך דיוק מינימליסטי, וחשבנו ביחד כיצד שירתו של ישראל אלירז שותפה להייקו בהתבוננות הזנית שלה בעולם, זו הבוחנת את 'שבח הדברים החולפים'. קראנו ביחד כמה שירי הייקו לדוגמה, ואחר כך התנסנו גם בצורת החשיבה של משוררי ההייקו, כאשר ניסינו להציע אפשרויות בעבור שירים שחסרה בהם השורה האחרונה.

כתרגיל מסכם, ביקשנו להתנסות בכתיבה השוואתית ובסינתזה בין הפילוסופיה של שפינוזה לקריאת השירה. התחלקנו לקבוצות, וכל קבוצה נתבקשה לבחור שיר אחד מבין אלו בהם עסקנו בשיעורים האחרונים, שהופיעו במקראה; על כל קבוצה היה לכתוב חיבור קצר אודות השיר שבחרו, תוך כדי התייחסות לתמה מרכזית מהגותו של שפינוזה. שמחנו שהקבוצות נענו לאתגר ועבדו במרץ, על אף שאחר כך, כשהתאספנו וקראנו ביחד מתוך התשובות, הרגשנו שיש עוד הרבה עבודה לפנינו: ביכולת לדייק וללטש כתיבה עיונית, ובמתן פרשנות שנצמדת לטקסט (ואם לא נצמדת, לפחות פוסעת בקרבתו). ובכן... משמח לגלות היכן נדרשת עבודה, ונפנה אליה כבר בשבוע הבא. 

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

גם אתמול נרשמה נוכחות יפה של תלמידים, בשיעור שבמהלכו סיימנו למעשה לעבור על חומרי מטאפיזיקה לקראת הבגרות. השארית שנותרה נסובה סביב השאלה הדטרמיניסטית, אליה הגענו עם שפינוזה והמשכנו עם טיילור. פתחנו את המפגש עם תזכורת לעמדה הדטרמיניסטית של שפינוזה ועברנו לקרוא יחד את התייחסויותיו של טיילור בפרק מתוך ספרו 'מטאפיזיקה' המוקדש לחופש ודטר'. אחרי שהנחנו בסיס להבנת תפיסת החופש על פיו (פעולה הנגרמת על ידי כוחות פנימיים, אינה כפופה לאילוצים ואינה נתונה תחת סד מגבלות), בחנו מקרוב את עמדת הדטרמיניזם הרך, שטיילור עצמו מבקר בהמשך ספרו. חוש הביקורת של התלמידים לא פספס, אך בכל זאת נפתחה האפשרות לחשוב על מפגש בין העמדה הדטרמיניסטית לבין ההנחה של טיילור, על פיה אנחנו לעתים חופשיים בבחירותינו ושוקלים בדעתינו. עם סיום הדיון בטיילור עברנו לפתור שאלת תרגול לבגרות.

החלק השני של המפגש הוקדש לקריאת הנובלה של קנז עד לסיומה (המסעיר). גם הפעם, שתי פעימות של קריאה קצבית נמצאו יעילות לגמיעת חלקה האחרון של הנובלה והדיון בה. הקריאה של התלמידות היתה עשירה וערנית מאד, עד דקויות של הקבלת המקלחת המשותפת הגברית והחשוכה כאירוע חניכה המותיר את המיניות במחשכים, לצד המקלחת היחידאית, המוקדמת והמוארת של פסח, הספק מאותתת על תהליך התבגרות נפרד, בוגר ו'בחוץ'. מטבע הדברים, לכיתה היה הרבה מה לומר ולרעוש על סצינת הסיום, ונראה שלא יהיה מנוס מלשבוע אליה בשבוע שעבר.

נותרו צמד שיעורי הכנה עד לבגרות: בשבוע הבא נעבור על יצירות ספרות המופיעות בה, ונתרגל קריאה של סוגיות פילוסופיות 'לתוכן'. במהלך המפגש התלמידים ימלאו סקר בו יצביעו על אזורים בחומר בו הם מרגישים שהם זקוקים לתגבור. שיעור ההכנה האחרון ייבנה על בסיס הסקר.