שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.  בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה נפגשנו היום ללא סיון שהיתה חולה וחסרה לנו. התחלתי בבקשה לשתף מה שלומנו באמצעות מטאפורה או דימוי. היתה שתיקה והתלמידים היו מאוד נבוכים. אט-אט הם התחילו להשיב - כמו אוטובוס צפוף שאין בו עוד מקום, כמו שהשמש זורחת כל יום במזרח ושוקעת במערב, כמו רכבת הרים. לאחר מכן התחלנו לכתוב, כתיבת רצף שאין בה הנחיה והיא לא צריכה לענות על שום קריטריון. שוב, תחילה מבוכה, ואחרי זה היענות. בכלל,

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.  בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה התחלנו את השיעור בסבב של שאלות או רעיונות שמעסיקים את התלמידים, למשל האם אפשר לצאת מדיכאון? איך נוצרת קבוצה? האם אפשר לחיות בלי שום אידאולוגיה? למה יש קנאה? כל זאת במטרה להתחיל לעורר את התלמידים לחשוב על מה היו רוצים לכתוב את המסה שלהם. בחלק מהמקרים ניסינו לבדוק איך יוצאים משאלה אישית לתובנות חברתיות או מרעיונות גדולים להתבוננות אישית. כדי לבדוק איך אפשר לשלב את שתי זוויות

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.  בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה מפגש ראשון עם קבוצה חדשה! פעם ראשונה שלי בלייב (אחרי שתי פתיחות בזום - בקורונה ובמלחמה), בהחלט חוויה מרגשת ומשמחת. שמחנו לראות שהקבוצה מגוונת מאוד - בנים ובנות, מכמה בתי ספר שונים. פתחנו בהיכרות ראשונית שכללה סבב שמות וטקסט אהוב, הופתענו לגלות שלפחות שליש מהתלמידים קורא או צורך תוכן באנגלית אף על פי שזו לא שפת האם שלהם. בלי דיבורים מיותרים התחלנו לקרוא את ההתחלה של אליס בארץ