מכללת תל-חי 17.11.2025

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

התחלנו את השיעור בסבב של שאלות או רעיונות שמעסיקים את התלמידים, למשל האם אפשר לצאת מדיכאון? איך נוצרת קבוצה? האם אפשר לחיות בלי שום אידאולוגיה? למה יש קנאה? כל זאת במטרה להתחיל לעורר את התלמידים לחשוב על מה היו רוצים לכתוב את המסה שלהם. בחלק מהמקרים ניסינו לבדוק איך יוצאים משאלה אישית לתובנות חברתיות או מרעיונות גדולים להתבוננות אישית. כדי לבדוק איך אפשר לשלב את שתי זוויות המבט האלה קראנו ביחד את המסה "מתי גיליתי שאני שמנה" של בכל סרלואי. התלמידות התבקשו לסמן על הטקסט משפטים אישיים, תובנות חברתיות, עובדות וציטוטים. הקריאה הצמודה ביחד היתה חשובה כי היא עוררה תחילה הרבה שאלות ולאחר מכן הרבה ביקורת כלפי הטקסט. התלמידים זיהו, בצדק לדעתי, נימה מתקרבנת וזו היתה הזדמנות לדבר גם על פוליטיקת זהויות. הן זיהו היטב את המשפטים שעסקו בחוויות האישיות של הדוברת, והתווכחו על הקביעות החברתיות שלה. באופן כללי הטקסט עורר תגובות רבות. לשיעורי בית הן קיבלו משימה לכתוב תגובה אישית שלהן למסה.

אחרי ההפסקה חזרנו לסוקרטס ולעמידתו במשפט. בחנו את האמצעים הרטוריים שהוא משתמש בהם כדי לשכנע בטיעוניו וראינו איך הוא משתמש בחייו האישיים כדי להדגים רעיונות כלליים. קראנו את הקטע בו הוא מראה שהאשמות נגדו לא נכונות, איך הוא מפרק את הטענות של מילטוס שהוא מקלקל את הנוער (לא יכול להיות שהכל מיטיבים עימם ורק הוא מקלקל, ועוד בכוונה! ואת הסתירה בכך שהוא לא מאמין באלים אבל גם מאמין באלים). אח"כ חילקנו את הכתה לזוגות כאשר כל זוג קיבל משפט, כמו למשל - לכל דבר יש סיבה, אליו הוא היה צריך להתייחס בדומה לסוקרטס. לפרק אותו למרכיביו השונים, לסתור אותו, להעלות שאלות שמערערות את תוקפו. הזמן עבר מהר ולא הספקנו כל מה שתיכננו, נמשיך בשבוע הבא.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

בתחילת השיעור רשמתי על הלוח "ספרות השוואתית" ושאלתי מה ניתן להשוות בין טקסטים ספרותיים. הם דברו על השוואה בין דמויות, עלילות ואפילו בין נוסחים בטקסטים קדומים.

התחלנו לקרא את "צלקתו של אודיסאוס" של אורבך (בתרגום יותר עכשווי משל טשרניחובסקי). דיברנו על כך שיש השוואה הנוגעת לאופן הכתיבה. וכאן השוואה בין הכתיבה ההומרית לעומת הסיפור המקראי. דיברנו על הפירוט של התיאורים באודיסאה ועל טיבה של ההשהיה בסיפור הצלקת.

הם הסכימו שהוא לא מייצר מתח אלא מסב את תשומת הלב לכיוון חדש. אחר כך הם קראו את סיפור העקדה בחברותות ונתבקשו לשאול כמו שיותר שאלות. בשלב שני סימנו  האם העניין של השאלה הוא עלילתי, ספרותי, פסיכולוגי או אתי (וכמובן חלק היו שניהם).

לבסוף חזרנו לקריאה באורבך ביחס לתיאור העקדה ( הצמצום קריאת ה"הנני" כתיאור מצב אמוני ולא מקום וכו). סיימנו בהשוואה בין שני האפוסים.

גם בשיעור פילוסופיה המשכנו לדבר על עקדת יצחק. הפעם בדגש על המעשה המוסרי. בדקנו את מעשה אברהם מתוך העקרונות המוסריים שלימדנו מסוקרטס. ביצענו תרגיל כתיבה בו התלמידים התבקשו לכתוב דיאלוג בין סוקרטס לאברהם ולהציג אותו (השאלות שרשמו התלמידים בשיעור הספרות עזרו כאן).

מקרה העקדה הוצג כמקרה מובהק של התנגשות בין ערכים מוסריים אוניברסליים לאמונה וציווי אלוהי. לשם כך פנינו לבחון את דברי קירקגור ב'חיל ורעדה', הפילוסוף שעסק באופן ישיר בסיפור העקדה, השואל מדוע אל אברהם אנו מתייחסים כ'אבי האמונה' ואילו בימינו אדם שהיה מפנים ומחליט לפעול כמו אברהם ומבצע דבר דומה היה נקרא רוצח משוגע. הסיפור איפשר לנו לדון בקשר בין המוסר והדת ובשאלות כמקור הסמכות של עקרונות המוסר (כוח חיצוני חזק ממני או מחשבה רציונלית פנימית).

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

     פתחנו את השיעור בחלק הפילוסופי. השבוע אנחנו נכנסים ליחידת ההעשרה הפילוסופית שתעסוק בקשר בין תפיסות מדעיות לתפיסות פילוסופיות ובסופו של דבר לחיים שלנו. על הלוח שתי שאלות:

"באיזה אופן המדע משפיע על חיי היום יום שלנו?"

"באיזה אופן מדע או תפיסות מדעיות משפיעות על הדרך בה אתם מבינים את עצמכם ואת העולם?"

פתחנו בדיון בשאלות אלו. החל מהדברים המובנים מאליהם של מקומה של הטכנולוגיה בחיינו ועד לתפיסות כלליות לגבי העולם, הדת והאדם (המילה אבולוציה עלתה מספר פעמים...)

     מכאן עברנו לבחון את העניין תוך שימוש בדוגמאות היסטוריות. התחלנו עם קופרניקוס והשינוי המהפכני שהביא לעולם. איך מקומם של השמש ושל כדור הארץ משפיעים על תפיסתו של האדם את עצמו ואת עולמו? כדור הארץ איננו מרכז היקום והאדם שעליו כבר לא התכלית של הכול. זה לא קורה כמובן ביום אחד, אבל הפתח נפתח. תיאוריה מדעית שמשנה את ההבנה של האדם את עצמו.

     קראנו יחד את הטקס (היפיפה) של קרל סייגן, 'נקודה כחולה וחיוורת', מאין מסה קצרה שיוצאת מתמונה אחת של כדור הארץ שצולמה ממרחק, נקודה קטנה וכחולה, למסקנות מוסריות ואנושיות של עשיית הטוב ושמירה על הקיים.

     דוגמא היסטורית שנייה: 'מוצא המינים' של דארווין. שוב, תיאוריה מדעית שהופכת את תפיסותיו של האדם את עצמו ואת עולמו. מקומו של האדם בין בעלי החיים, האדם כתכלית, ומה הלאה? מה עוד מיליון שנה? האם עדיין יהיו בני אדם? אולי יתפתח כבר יצור אחר. ומה התיאוריות האלו עושות לתפיסות הדתיות של האדם? מה עם התנך כטקסט מקודש? מה עם אלוהים?

    לסיום דיון מעניין זה, טקסט קצר נוסף של ריצ'ארד פיינמן, 'היקום בכוס של יין', איך כל המדעים: פיסיקה, ביולוגיה, כימיה, פסיכולוגיה ועוד מוצאים את מקומם בכוס אחת של יין טוב. יצאנו להפסקה.

     בחלק הספרותי אלעד פתח בהתייחסות קצרה לשיעור הקודם. האם תפיסות דתיות תמיד מנוגדות לתיאוריות כמו האבולוציה? מובאה קצרה מדבריו של הרב קוק מראה שלא תמיד כך, משאיר את זה כגירוי מחשבתי לכיתה.

    ממשיכים להתקדם בתהליך כתיבת המסות. אלעד מפנה אותנו לטקסט של ז'ורז' פרק 'מקומה של תחבולה'. את ז'ורז' פרק כבר פגשנו בעבר ובכל זאת, קצת רקע על הכותב. הקריאה נעצרת די מהר כשהכותב משתף איך הוא עצמו נתקע בתהליך הכתיבה. מה שעוצר אותו הן סדרה של שאלות "למה אני חש צורך לכתוב את הטקסט הזה? למי הוא באמת מיועד? למה לבחור לכתוב, ולפרסם, ולהפוך לציבורי את מה שאולי כונה בשם רק במסגרת הסודיות של הטיפול?...הרבה שאלות שאלתי את עצמי בנחישות חשודה...כאילו חובה מוחלטת שיהיו שאלות, כאילו בלי שתהיינה שאלות לא תוכלנה להיות תשובות"

    זאת נקודת המוצא לפעילו הכתיבה של היום. התלמידים מתבקשים, כל אחד לגבי הנושא שלו, לנסח סדרה של שאלות שעולות בראשו. מתחילים את התרגיל עד שאחת התלמידות, אלונה, מציעה לשדרג את התרגיל: אולי כל תלמיד יאמר את הנושא שלו והכיתה תתרום לו שאלות נוספות. התחלנו סבב מאוד פורה של שאלות בנושאים השונים. התלמידים כותבים לעצמם מאגר שאלות מכובד. עלמא מציינת ש"הרבה יותר קל לשאול שאלות לגבי נושא של אחרים מאשר של עצמנו". התבוננות מעניינת על הקשר של תלמיד לנושא שבחר ועל נקודת מבט חיצונית ופנימית.

בנקודה זו, שלכל אחד מאגר שאלות משמעותי להתחיל ממנו, סיימנו את השיעור.