יסודי בת ים 16.03.2023

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

אופק נגאר והדר הירש:

פילוסופיה:

התחלנו בקריאה בקטע פילוסופי מאת הקיסר הרומי מרקוס אורליוס, העוסק ביחסים שבין החלק לשלם ובשלווה שמקנה לכותב הידיעה שהוא חלק משלם שתמיד מועיל לעצמו.

השאלות שנשאלו:

מי זה השלם? למה הוא מתייחס לטבע? למה השלם תמיד מועיל לעצמו? למה תמיד צריך להניח שאנחנו חלק משלם? למה כל הטקסט מדבר על שלם ולא על עוד דברים? איך אפשר להגיד שהטבע תמיד מועיל לעצמו, הרי הקורונה עשתה רע לאנשים.

השאלה שנבחרה: למה תמיד צריך להניח שאני חלק משלם (וגם: מה אם אני לבד או רק חצי)?

עדי - אולי בגלל שזה באמת נכון. שכולם שלמים ולא חצי?

תהל - אם לדוגמה יש כיתה שאחד עושה רעש, זה נחשב כולם. כי כיתה שהיא שלמה צריכה לא לעשות רעש. כמו למשל עונש קולקטיבי, שאחד עושה וכולם נענשים.

מאיה - עדי צודקת, אי אפשר שבן אדם יהיה חצי. הוא תמיד שלם, אם חותכים אוכל כמו חזיר לחצי - אי אפשר שהוא יהיה חצי, לא באמת.

אלמה - אם יש חדר מלא באנשים ונותנים משימה ומי שטועה יוצא, אחר כך יוצא עוד אחד ועוד אחד, עד שנשארים חצי. אבל אפשר להניח שהם עדיין שלמים.

דניאל - אם יש חבורה, אתה חלק מהחבורה, אתה נכנס אליה וחלק ממנה. ואם החבורה עושה משהו לא טוב, אתה גם חלק מזה. 

הדר - אבל אם אתה חלק מהחבורה ולא עשית את הדבר, אז במה זה מתבטא שאתה חלק מהחבורה? איך אפשר להיות גם חלק וגם לא חלק? כי אתה אומר שחבורה עושה דבר שאסור כמו לפרוץ לחנות ממתקים, אז תסביר את הסתירה הזאת.

דניאל - לא יודע.

אלין - לדעתי אם אתה חלק מחבורה והם עושים משהו לא טוב, הם יכולים גם לעשות משהו טוב אבל אם לא אז אתה צריך לעבור למקום אחר. ואם מרגיש לך שם נוח וזה חד פעמי [המעשה האסור שהם עשו] אז אפשר ללכת איתם למקומות אבל לא לעשות את הדברים הרעים, וזה לא יפריע להם.

אלמה - אני מסכימה, אבל אם אתה חלק מהחבורה אתה יכול גם לעצור אותם.

מאיה - אלמה אמרה … אם מישהו מצטרף חדש לכיתה הוא עוד לא מכיר את כולם.

עדי - איך הוא עשה את הגניבה אם הוא לא עשה?

אלין - אם יש ילדים חדשים אז אפשר להכיר אותם ולצרף אותם.

אופק - האם הדוגמה של החבורה מתאימה למה שהוא מדבר עליו? או שהוא מדבר על משהו אחר? [נותן דוגמה של החלטה שצריך לקבל אם הולכים לקולנוע או ללונה פארק.]

אלמה - אולי יפתחו ריב בגלל זה, אבל יש אנשים שיסתדרו עם זה ולא יהיה להם אכפת.

תהל - היו פה ילדים שאמרו שלא נהרוס להם את ההחלטה, אבל אני חושבת שאם יש משהו שמפריע לי אז אני לא אלך אליו, אני לא אשתוק. אני אגיד שאני לא מסכימה, זה לא יהרוס להם כלום.

אלין - החבורה, זה תלוי למה מתכוונים. כשאומרים ״השלם״ זה יכול להיות כל דבר. כשאומרים על החבורה זה תלוי איזה. יש כאלה שעושים דברים טובים.

הדר - [לבקשת אופק, מקריאה את השאלה של עדי, שמקודם ביקשה שלא נקריא אותה, אבל כעת היא נעשתה רלוונטית ביותר:] אם מישהו שם סרטון בהפסקה ואני לא רוצה לשמוע את הסרטון וזה מפריע לי - מה אז? גם פה אני צריכה לחשוב שאיכשהו זה בעצם טוב גם לי הסרטון?

ליאורי - הוא כתב שאם הוא טוב לשלם כולו אז זה מועיל גם לו. אז אולי זה פשוט מועיל לשלם כולו. אם זה יזרום יותר טוב ככה. זה יכול לפרק את השלם [אם אתנגד], וגם לגרום לסכסוכים.

מאיה - תהל צודקת, אפשר לנסות או לקחת לשם [לקולנוע] משהו שאתה אוהב ולשחק בו לבד, או שאפשר ללכת הבייתה, או לא לבוא לשם. צריך להינות מהסרט. 

אופק - איך כל זה קשור לטבע באמת? האם בטבע יש או אין סכסוכים?

אלמה - בסתיו העלים נושרים. כשהעלים עדיין על העץ, העץ שלם. אחרי שהם נושרים זה ״חצי״.

אלין - בטבע לא הכל ״על מי מנוחות״, יכולים לקרות גם אסונות, זיהומים. עדיף לשמור עליו. וגם בחבורות יש כאלה שיתחברו יותר ללשמור על הטבע וכאלה. 

ליאורי - יש סכסוכים בטבע. חתולים רבים עם חתולים וכלבים עם כלבים.

הדר - [דוגמה של אריה וזברה - איך יכול להיות שזה מועיל לזברה שהאריה אוכל אותה?]

אלין - הוא אומר [בטקסט] שהוא לא יעשה שום דבר שהוא לא למען הכלל. חלק מהכלל זה הדוגמה שנתת…

מאיה - יכול להיות שגם החיה הזברה רוצה למות בשביל כולם.

אלין - למות בטבע, זה רוצחים אותך אבל כשאתה חי, זה יותר כואב.

אלמה - בקורונה הרבה אנשים היו בבית חולים, עברו ניתוחים ומתו. אם כבר זה קרה להם מהטבע אז מאיפה זה בא? זה פתאום קרה להם?

אלין - הקורונה כבר הייתה בארץ, הם נדבקו.

אופק - חוץ מהטבע יש יחסים של חלק ושלם גם במדינה. המדינה היא השלם והאזרח - אנחנו - הוא החלק. מה קורה כשהמדינה עושה משהו שפוגע באזרחים? גם אז אנחנו צריכים לחשוב שזה בעצם לטובתנו כי זה לטובת המדינה?

ליאור - למשל המחאה, יש חלק שרוצים ויש חלק שלא. היום כל מה שמישהו לא רוצה הוא יוצא ומפגין.

דניאל - אני מסכים עם ליאור. הפגנה זה משהו הגיוני. ככה אפשר לפתור את הבעיה.

תהל - לא כל ההפגנות עוזרות. לפעמים יש הפגנות שעוזרות ולפעמים יש מחאות שלא עושים איתן כלום, והן עדיין ממשיכות.

אלמה - עושים הפגנות כשזה נגד דברים. הם יודעים שלא בטוח שיקשיבו להם אבל זה משהו שלא קורה סתם בגלל הטבע או משהו [?].

אלין - הפגנות כן יכולות להיות הגיוניות ולהועיל, אבל אם מישהו יעשה הפגנה שהוא לא רוצה שיבנו מדינה חדשה, אז אם עוד מישהו יעשה הפגנה זה ייצור בלבול.

מאיה - הפגנות זה לא תמיד מצליח. הם פוגעים בזכויות של אנשים [בזכות שלהם להפגין], והם משפריצים על מפגינים מהמשאית, למה?

אופק - מתי זה יצליח ומתי לא?

ליאורי - אם יש הרבה אנשים בהפגנה, מפגינים הרבה זמן, הולכים למקומות כמו ירושלים. הם צריכים לא לוותר כל כך מהר על ההפגנה.

תהל - ההפגנה תצליח אם זה יהיה במקום על הרבה אנשים כמו תל אביב, ירושלים - הרבה מפגינים, שיותר ישימו לב שרוצים את זה, ושזה יהיה על משהו רלוונטי.

אלין - מסכימה, צריך מקום עם הרבה אנשים שיתמכו, אבל צריך גם שזה לא יהיה על משהו שאי אפשר לשנות אותו. התזמון חשוב.

הדר - ההפגנות יצליחו אם המפגינים משני הצדדים יבינו שהם חלק משלם.

כאן נגמר הדיון ויצאנו להפסקה.

ספרות:

את המפגש הספרותי שלנו בבת ים הנחתה סיגל. היא הסבירה איך לסכם שיר בחיבור עיוני. התמקדנו בשיר השני של אברהם חלפי עליו הילדים כותבים כתיבה עיונית. במקום לחזור על מילות השיר כדי לתאר אותו חיפשנו יסודות מארגנים שיאפשרו לנו לתאר בקצרה את מהותו של השיר ולסכם אותו (כלומר, במקום לעשות פאראפרזה שהיא אינה סיכום, לאתר יסודות מארגנים שיאפשרו את מיומנות הסיכום). זיהינו שני שדות סמנטיים בשיר כששמנו לב למילים הקשורות לאותו נושא (שדה סמנטי אחד קשור לעיר והשדה הסמנטי השני קשור לכתיבה). השדה הסמנטי השני אפשר לנו לזהות את השיר כשיר ארס פואטי. אחרי ההסבר, הילדים המשיכו בעצמם לכתוב את סיכום השיר. רובם עבדו יפה ובנחישות. סיימנו עוד שלב בהכנת החיבור העיוני/האקדמי לחיבור שלם וקוהרנטי.