המפגש התחיל בדיון מרתק קופצני ואסוציאטיבי שסיגל הנחתה כשעל הלוח היה ציטוט מספר שמות, מעמד מתן תורה. הילדים שמחו ללמוד מונחים חדשים (זמן פרטקטי, דגרסיה) ודיברו באופן לא מסודר על מה שהטקסט מעלה במחשבות שלהם . אני לא יודעת איך סיגל עושה את זה, זה היה דיון כל כך כאוטי מצד אחד ומאידך היה גם מלמד, מעורר מחשבה ומעניין מאוד. היו בקבוצה ילדים שהיה להם פחות נוח בגלל העיסוק באמונה מול מדע וחשיבה לוגית. כדאי לדעתי לחשוב על התחושה הזאת יחד. הסטודנטים לפילוסופיה סינית הביאו איתם הפעם טקסט

השבוע הגיעו רק תשעה ילדים למפגש שלנו. התחלנו אותו המפגש עם הנחייה של סיגל בקריאת השיר 'כף יד רשעה' של דליה רביקוביץ . קראנו את השיר כמה פעמים (הילדים קראו בקול . עוד דבר מעניין שאני למדתי היום. זה היה נכון ומשמעותי). אחר כך התנהלה שיחה חופשית. סיגל שיחררה את הנוכחים (כולנו, גם המבוגרים, ישבנו לשולחן) מהכורח "להבין את השיר" באופן מסוים וקונקרטי (עוד דבר חשוב שלמדתי אני. תודה סיגל!) . היתה שיחה יפה ומעניינת. כשהסטודנטים מהחוג לפילוסופיה באונ' ת"א הגיעו, המשכנו לפילוסופיה סינית.

ניסים ונפלאות! נשבע. ניסים ונפלאות! אל תחמיצו את הסיכום השבוע 😊 אופק נגאר נפגשנו אחרי חופשת הפסח להמשך הפעילות עם הסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב. עד שהסטודנטים הגיעו, קראנו עם התלמידים טקסט קצר בפילוסופיה סינית, ונזכרנו ביחד במושג ה"דרך" אותו למדנו לפני החופשה. היה עיכוב בלתי-צפוי בתחילת הפעילות של הסטודנטים, ולכן סיגל העבירה שיעור בשירה. היא הסבירה על המנגינה שיש לשיר גם כשהוא לא מולחן, והדגימה באמצעות שיר של יאיר הורוביץ ("אולי היה זה אביך..."). הילדים סימנו את כל המקומות ש