יסודי בת ים 28.04.2022

ניסים ונפלאות! נשבע. ניסים ונפלאות! אל תחמיצו את הסיכום השבוע 😊

אופק נגאר

נפגשנו אחרי חופשת הפסח להמשך הפעילות עם הסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב.

עד שהסטודנטים הגיעו, קראנו עם התלמידים טקסט קצר בפילוסופיה סינית, ונזכרנו ביחד במושג ה"דרך" אותו למדנו לפני החופשה. היה עיכוב בלתי-צפוי בתחילת הפעילות של הסטודנטים, ולכן סיגל העבירה שיעור בשירה.

היא הסבירה על המנגינה שיש לשיר גם כשהוא לא מולחן, והדגימה באמצעות שיר של יאיר הורוביץ ("אולי היה זה אביך..."). הילדים סימנו את כל המקומות שבהם צליל של ח' וכן את כל המקומות בהם צליל אָה.

סיגל הסבירה שה-ח' נותן תחושה של חנק, של ירידה למטה, בעוד שה-אה זה ההתעופפות ברוח. היא קישרה את זה לביוגרפיה של הורביץ, והסבירה שמחלת הלב שלו מצד אחד חנקה אותו ומצד שני נתנה לו יצירתיות.

בפעילות עם הסטודנטים, התחלנו במליאה: הסטודנטים כתבו את הסימנית הסינית ל"לימוד" על הלוח, ושאלו את התלמידים מה הם חושבים על לימוד - מה זה בשבילם, במה זה כרוך וכו'.

לאחר מכן התפצלנו לעבודה אישית, כל תלמיד עם הסטודנט שלו. התלמידים המשיכו להכיר את הסטודנטים והשלימו פערים איתם מהחופשה. בהמשך הם התבקשו לבחור נושא מחקר שיעסיק אותם לאורך כל המפגשים.

מעיין בחרה אקרובטיקה, רותם את אבא שלה, ואור בחרה בסטודנטית המצוותת אליה, מור. החל משבוע הבא הם יתחילו לחקור את המושא מזוויות שונות ומגוונות.

לאחר מכן יצאנו להפסקה במהלכה קאסם לימד את הילדים לחימה בחרב (הוא הביא שתי חרבות עץ שהיו אטרקציה מבוקשת). במהלך ההפסקה, גליה (המרצה של הסטודנטים) ואני (אופק) סידרנו את הכיתה עבור החצי השני של הפעילות - פעילות שהכין קאסם בנושא חמשת החושים. כשנגמרה ההפסקה התלמידים והסטודנטים חזרו, התחילה הפעילות - מי שישב בשולחן של חוש הטעם התבקש לזהות מאכלים שונים ולכתוב מה זה מזכיר להם, מי שישב בשולחן של הריח התבקש לשבות ריחות, בשולחן של הראייה הם התבקשו לתאר פרט מסוים מהדרך לתרבוטק, בשולחן של המישוש הם התבקשו לזהות כל פי חוש המישוש בלבד חפצים שהתחברו בתוך קופסה מיוחדת שקאסם הכין, ובחוש השמיעה הם שיחקו "מי אני ומה שמי" והיה עליהם לגלות מי לוחש להם באוזן "שלום".

עדי חבין

כבר מתחילת הפגישה התלמידים היו להוטים לפגוש שוב את הסטודנטים. ״מתי הם מגיעים?״ ״נו!״ ״הם כאן? הם כאן?״ הם שאלו, דרשו והתעקשו לפגוש אותם כבר. התלמידים שהיו במפגש הקודם רצו לחזור ולבלות עם הסטודנט/ית שהם הכירו, ואלו שהגיעו בפעם הראשונה התרגשו לגלות עם מי הם מצוותים. המפגש המחודש היה מרגש בשביל הילדים ומהרגע שהסטודנטים הגיעו היה מאוד קל לגייס אותם ולהסב את תשומת לבם לפעילות, בין אם זו היתה הפעילות במליאה ובין אם הפעילות הזוגית. הילדים זכרו מילים ורעיונות שעלו במפגש הקודם (שהתרחש לפני שבועות!) ונראה שגם סוג החומר וגם אופי המפגש מאוד מעניינים אותם.

בשני המפגשים התרשמתי שהעבודה הזוגית של ילד/ה+סטודנט/ית מחוללת פלאים. התלמידים מתייחסים באופן שונה מאוד למפגש כשידוע להם שהוצמד להם סטודנט באופן אישי (קצת כאילו הם קיבלו מתנה), וכמו כן העובדה שהזוגות עובדים בכל מיני נקודות ברחבי החלל – בחדר הלימוד, בספרייה, בחצר – מעוררת תחושה הרבה יותר חופשית, חברית ומזמינה. לכל אורך המפגשים לא התעורר כלל הצורך להתערב בדינמיקה ולשכנע ילדים להשתתף; הם עשו את זה מרצונם ובהתלהבות. במהלך העבודה בזוגות שמרתי על מרחק מחשש להפר את האינטימיות שנוצרת אבל בהפסקה תפסתי לשיחה כמה מהילדים, חלקם הקליינטים הבררניים ביותר שלנו.

חוות הדעת שלהם היתה מסחררת: כמה מהבנים שוחחו והחליפו ביניהם את מושאי המחקר שלהם (אביאל: קבוצת הכדורגל האהובה עליו; אורי: הכלבה שלו; ליאורי: קפוארה). הם שאלו אותי אם הסטודנטים יעבדו איתם גם בשנה הבאה והכריזו שהיה ממש כיף, (״עכשיו התחיל להיות ממש כיף!״, ״איזה כיף היה עם יעקב!״, ״קאסם אחלה גבר!״, ״אני מרגישה שזכיתי!״). הילדים בכלל לא שמו לב לזמן שעובר ושוב ושוב שאלו בשמחה אם גם במפגש הבא הסטודנטים יבואו אליהם. לתחושתי, העבודה בזוגות היא מהפכנית בהשפעה שלה על הילדים. היא נותנת להם תחושה שהעבודה היא לא מטלה אלא כיף, ומאפשרת להם להתנתק מתחושת הלימוד בכיתה אבל גם ממערכת חברתית שעלולה גם היא להגביל, ונותנת לכל אחד מקום לעצב את סוג הלימוד שמתאים לו, יחד עם הסטודנטים שעובדים איתם בגובה העיניים בשמחה ובחן. כיף מאוד לראות את זה!