השבוע ה-18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) קראנו קטע קצר מתוך ״ספר הדאו״ על הפכים שמשלימים זה את זה. השאלות שנשאלו: למה צריך שכל העולם יידע שהיפה הוא יפה? למה כתוב רק הפכים? מה הכוונה ב: ״כל העולם יודע שהיפה הוא יפה, וזה המכוער״? למה בשתי השורות האחרונות הוא משתמש בשמות מעליבים (רע, מכוער)? למה כל העולם יודע ש״היפה הוא יפה״ וש״הטוב הוא טוב״ - יש כאלה שלא יודעים. השאלה האחרונה נבחרה. ירין - לא יכול להיות שכל העולם יודע וכמה בודדים לא. ״כל

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הפעם החלטנו לשבור שגרה עם צפייה בסרט. אופק המליץ על סרט אנימציה מנטפליקס, נימונה שמו.  את הסרט ראינו כמובן לפני שהבאנו אותו לצפייה לחברים בבת ים. הצטיידנו בפופקורן, הכנו מכלים קטנים מבריסטולים וקיווינו שהילדים יאהבו את הסרט כמו שאנחנו אהבנו אותו. לא התאכזבנו. הילדים היו מרותקים לאורך כל השעה וארבעים דקות.  הסרט מספר על נימונה, ילדה שובבה במיוחד,  על סף האלימה שחוברת לאביר קטוע יד שמואשם ברצח שלא ביצע. היא מזדהה איתו כי

שבוע 11 של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. זה מה שהתרחש אצלנו בחמישי האחרון: הדר הירש: ספרות: קיבצנו שתי קבוצות לעבודה משותפת על שני שירים של חלפי. אופק הנחה את השיעור. פתחנו בקריאת השירים.  נזכרנו מה עשינו בשבוע שעבר. דיברנו קצת על התחושות שהשירים מעוררים בנו. אלמה העידה על עצמה שהיא עדינה, כמו האישה בשיר הראשון,  שהיא יכולה לדמיין את עצמה בשיר הזה, אישה על גזוזטרא.  ליאם דיבר על הביטוי "גנבות יפות" - אולי גנבות שילדים לוקחים אחד מהשני, תוך משחק, כדי להשתעשע. אורי הציע- אם הבנקים