יסודי בת ים 18.01.2024

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

הפעם החלטנו לשבור שגרה עם צפייה בסרט. אופק המליץ על סרט אנימציה מנטפליקס, נימונה שמו.  את הסרט ראינו כמובן לפני שהבאנו אותו לצפייה לחברים בבת ים. הצטיידנו בפופקורן, הכנו מכלים קטנים מבריסטולים וקיווינו שהילדים יאהבו את הסרט כמו שאנחנו אהבנו אותו. לא התאכזבנו. הילדים היו מרותקים לאורך כל השעה וארבעים דקות.  הסרט מספר על נימונה, ילדה שובבה במיוחד,  על סף האלימה שחוברת לאביר קטוע יד שמואשם ברצח שלא ביצע. היא מזדהה איתו כי התכונה המיוחדת שלה להחליף צורה (שלל אפשרויות,  חיות מטורללות ורדרדות,  עד השיא בסרט שבו היא הופכת למפלצת שחורה ואמורפית) גורמת לאנשים לסלוד ממנה. היא מאוד בודדה. אחרי צפייה בסרט נפתחה שיחה.

מאיה - אהבתי את נימונה. רוצה לעשות  תמיד כיף

גאיה- אהבתי את האביר החבר שלה. הוא ממש ריגש כשתלה על הקיר את הציור של נימונה

אדם- נימונה פרקה את כולם

עדי ק- אהבתי את נימונה כי שינתה צורה וזה היה מגניב. לא ויתרה על מה שרצתה לעשות.  עשתה בלאגן

 מאיה - זה נראה כיף לשנות ככה צורה

נויה ר- כן. זה נראה לי כיף. אם לא היה לי כוח ללכת לבצפר הייתי יכולה לעוף לבצפר

אלמה- אהבתי שהיא בחרה לשנות צורה לחיות. אני אוהבת חיות.  זה חמוד.  מזכיר לי את דוקטור דוליטל

אלירז- כן, זה היה מצחיק שהיא יכולה לרצוח אנשים אבל אז היא הפכה לילד קטן וחמוד כזה

דניאל- האביר קטוע היד, היה לו רצון טוב. הוא לא היה אשם בהריגת המלכה אבל הוא לא ידע מי כן אשם

עדי ג- אהבתי את נימונה כי אכפת לה ממישהו שצריך עזרה

אופק- למה היא באה לעזור לאביר?

ירין- רצתה לעזור לו כי שנאו אותה וחשבו שהיא הנבל וזה גם משהו שחשבו עליו אז היא התחברה אליו

אופק- נכון,  החברה דחתה אותם

נויה כ- אהבתי את הקטע שהאביר בלי היד הציל אותה כשהיא רצתה להרוג את עצמה

אופק- מה קרה שם?

מאיה- היא נזכרה בזמן שהיא היתה קטנה  ולא אהבו אותה כי היא שינתה צורה. היא כבר היתה מיואשת. היא נהייתה מפלצת מפחידה והיא רצתה כבר למות והאביר הציל אותה

אופק- מה זו המפלצת הזאת? אתם חושבים שזה היה קיים מלבד בראש שלה?

אלירז- נראה שזה היה שדרוג של המפלצת מתחילת הסרט

דניאל- המפלצת השחורה בסוף הסרט זה הרגש שלה כי רגש יכול להפוך למפלצת. רגש של כעס ועצב יכול להיות רגש של הרס. היא רצתה להרוס כי כעסה. כשהיא נזכרה בגלורט שהיתה חברה שלה שהן היו ילדות, זה היה הקטע הכי מפתיע בסרט

עדי ג- נזכרתי בבילבי כי גם לה אין עם מי להיות,  אין לה הורים. עשתה כל הזמן שטויות

אלירז- היא הפכה למפלצת ודברה עם ראשת הממלכה ומתה בדרמטיות

עדי ג- אהבתי שהפכה לערפדית והתחמקה מכל השומרים

אלמה- אהבתי שהיא הפכה לדרקון יורק קורנפלקס

ירין- לאמברוזיוס הנסיך היו הכי הרבה שינויים בהבעות הפנים כי הוא היה הכי מופתע מהמציאות שכל הזמן השתנתה.

דיברנו קצת על הבעות פנים, ועל איך זה מתקף באנימציה (הברק בעיניים).

אופק- בואו נחשוב על שאלות שהסרט מעלה

אלמה- מה קרה לנימונה אחרי שחזרה לחבר שלה?

ירין- מי אתם חושבים שהיה הצד הרע במלחמה?

אופק כתב את השאלה על הלוח  ושאל מה ההבדל בין ״בַּמִּלְחָמָה״ לבין ״בְּמִלְחָמָה״. הילדים ענו שהשני יותר כללי. חידדנו את ההבדל בין כללי לספציפי / קונקרטי.

אופק: אם היינו רוצים לענות על השאלה הזאת (הכללית או הספציפית) מה היינו צריכים לבדוק?

אופק כתב את התשובות לשאלה הזו (מי שהתחיל, מי ששיקר, מי שהיה אלים, מי שהרג יותר, מה שקרה במלחמה). אלו תשובות שנמצאות בתוך הנרטיב של סיפור המלחמה. כדי לענות עליהן צריך לפתוח ספר היסטוריה, לכן אלה שאלות היסטוריות. איך נשאל שאלה פילוסופית?

הילדים התקשו, המשיכו לדבר במונחים היסטוריים.

אופק -  תסתכלו על השאלה. שאלתם שאלות על הרכיב הראשון - ״מי הצד״ - ועל הרכיב השני - ״במלחמה״ (מסמן אותם בעיגול). על איזה רכיב לא שאלתם?

הילדים היססו מאוד. ניכר שהם חוששים ״לטעות״.

אדם- רע.

אופק- נכון, אז איזו שאלה אפשר לשאול על זה?

אדם - מה זה טוב? מה זה רע?

אופק - מי רצה להגיד את זה ולא אמר כי פחד לטעות? (חצי כיתה מרימה יד). אז להבא פשוט תגידו.  האם יעזור לנו לפתוח ספר היסטוריה כדי לענות על השאלה ״מהו רע״?

הילדים מנידים ראש בשלילה.

אופק- נמשיך, אילו עוד שאלות עולות לכם? (הילדים שוב מהססים) איזה שאלות פילוסופיות נימונה מעלה?

נויה כ- מה נימונה באמת רוצה?

דניאל- מי זאת נימונה, מה הצד האמיתי שלה?

עדי- איך היא נראית באמת?

אלמה- למה אנשים משתנים?

נויה ר- למה אי אפשר לראות אדם כמו שהוא היה קטן?

אופק מסביר מה זה קונקרטי,  ספציפי,  ומבקש להפוך את השאלה לפחות ספציפית. אנחנו מתקדמים מהספציפי ביותר (אנשים) דרך בעלי חיים, יצורים חיים ולבסוף ״דברים״.

דניאל- למה דברים משתנים?

הזמן שלנו תם. היה מפגש מרתק, משמעותי. הילדים למדו לתמלל תובנות שלהם על סרט שחווית הצפייה בו "מגניבה  כיפית, מצחיקה". אני מקווה ומאמינה שיש שפה נרכשת בין החברים שמגיעים למפגשים שלנו בדרך רוח.  השפה הבית ספרית, התבניתית, הכל כך נוכחת בשיח שלהם ("אני רוצה להוסיף לדבריה של... אני רוצה להתנגד לדבריה של.. אני רוצה לנמק...") תפתח לעוד אופציות של שיחה משוחררת יותר, עמוקה.