יסודי בת ים 28.03.2024

השבוע ה-18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

(אופק נגאר)

קראנו קטע קצר מתוך ״ספר הדאו״ על הפכים שמשלימים זה את זה. השאלות שנשאלו: למה צריך שכל העולם יידע שהיפה הוא יפה? למה כתוב רק הפכים? מה הכוונה ב: ״כל העולם יודע שהיפה הוא יפה, וזה המכוער״? למה בשתי השורות האחרונות הוא משתמש בשמות מעליבים (רע, מכוער)? למה כל העולם יודע ש״היפה הוא יפה״ וש״הטוב הוא טוב״ - יש כאלה שלא יודעים. השאלה האחרונה נבחרה.

ירין - לא יכול להיות שכל העולם יודע וכמה בודדים לא. ״כל העולם״ זה כולל את כולם.

עדי - כל העולם צריך לדעת, אם אומרים ״כולם״ זה כולל את כולם.

אלמה - לא כל העולם יודע, יש כאלה שלא רואים.

עדי - אם הם לא יודעים שייכנסו לגוגל ויידעו.

אלמה - איך, אם הם עיוורים.

אמה - מסכימה עם אלמה, אנשים עיוורים לא יכולים לראות אם האדם יפה.

מאיה - נכון, עיוור לא יכול לראות אם מישהו יפה.

ירין - הוא יכול לשמוע את זה בחדשות.

גלי - נכון, יש אנשים שיכולים להגיד לו.

אלמה - אבל בחדשות הם לא יכולים לראות את זה. לא משנה כמה יתארו לו את זה, הוא לא יראה את היופי.

אמה - מסכימה עם אלמה, אם אתה אומר על משהו שהוא יפה יש כאלה שלא יסכימו. אבל עיוורים, גם אם מתארים להם זה לא יעזור.

גלי - אני לא מסכימה, אפשר פשוט לומר להם.

אלמה - אם למשל אני אומרת על הצמות של מאיה שהן יפות ומישהו חושב שהן מכוערות, הוא לא יבין למה אני חושבת שהן יפות.

גלי - אבל אם זה מישהו עם אותו [חוש] טעם כמו של העיוור, הוא יכול להסביר לו.

מאיה - יש אנשים שלא יוצאים מהבית, אין להם טלוויזיה או טלפון. הם לא רואים אנשים אחרים. ואז אם יבוא אליהם זר הם לא…

עדי - המשפט אומר שכולם יודעים שהוא הכי יפה, ואני מסכימה עם זה אבל גם עם אלמה.

*אופק - לגבי גלי, לעיוור יכול להיות חוש טעם (אופנתי) בבגדים בכלל? הוא יכול לדעת מה זה יופי?

גלי - למשל להורים ולילדים יש אותו טעם.

אלמה - לגבי חוש טעם כל אחד יכול להגיד את דעתו. אבל לגבי טעם בבגדים עיוור לא יכול להביע את דעתו.

ירין - יכול להיות אבל שכן יש לו טעם. הרי הוא קם בבוקר ושם בגדים, גם אם הוא שם דברים שלא מתאימים יכול להיות שזה החוש טעם שלו.

עדי - עיוור לא יודע שזה מתאים או לא מתאים. אז אם זה מתאים זה היה החוש טעם שלו בלי לדעת שזה הטעם שלו, כמו אינטואיציה.

אלמה - מישהו יצטרך לעזור לו לבחור את הבגדים. הוא לא רואה אז איך יתלבש?

מאיה - לגבי גלי, אם אדם עיוור העוזר שלו הולך [איתו] לארון, עושה לו מבחן אם זה הטעם [שלו] או לא. אז הוא שם [לו] בגדים והעיוור אומר ״כן אני אוהב את זה״, אבל הוא לא רואה. אדם יכול לבוא, כשהוא לבוש מכוער, ואז העוזר יחשוב שזה הטעם שלו [של העיוור, כי העיוור יגיד שזה יפה] והוא יגיד ״איזה יפה אתה״.

*אופק - יופי זה לא רק במראה, גם בעוד חושים. מוזיקה יכולה להיות יפה. יש בגדים שהם יפים גם במגע שלהם, למשל קטיפה או משי. אפשר לבחור בגדים יפים גם לפי מרקם.

עלמה - משי זה מגעיל כי תולעים מקיאות את זה.

גלי - למשל מישהו עיוור שהולך לארון [לבחור בגדים], אם מישהו יגיד לו א תהצבע הוא יוכל לבחור. וגם בגלידה הוא יוכל לבחור ככה [?].

עדי - לגבי אלמה, אני התכוונתי שהוא יוכל ללכת ולבחור בגדים וילבישו אותו.

אמה - בדרך לארון יכול לקרות לו משהו, הוא יכול ליפול.

*אופק - [ממקד את הדיון בחזרה לשאלות על יופי והידיעה שיש לעיוורים עליו.]

מאיה - יש אנשים שאין להם כלום בעיניים - הם רואים אבל, לא עיוורים.

אלמה - אני מסכימה עם אופק, שלעיוורים יש חוש טעם בדברים שהם מרגישים בחושים אחרים, כמו אדם רגיל. 

ירין - יש אנשים שהם גם עיוורים וגם חירשים. איך הם ישמעו מה אומרים להם? 

מאיה - [אם] אנשים מפחידים ומכוערים באים אליך, אתה רץ להתחבא. אז אי אפשר לראות את היופי שלהם כי אין להם יופי.

אמה - יש עיוורים מלידה שלא יודעים מה זה צבעים.

גלי - התכוונתי שיש אנשים, כמו ההורים, שבאים עם העיוור לארון, ואומרים לו מה הצבעים ואז הוא בוחר.

עדי - אבל איך הוא יידע מה זה מה? איך הוא יידע מה זה הצבע עצמו? הוא רק שמע את השם. אם אומרים לי ׳ורוד׳ אני לא יכולה לדעת מה זה ורוד. אז איך הוא יידע מה זה מה?

אלמה - אם הוא גם חירש וגם עיוור יהיה מי שיעזור לו.

אמה - יש אנשים שהם גם חירשים וגם עיוורים. יש כזאת שמנגנת [אופק - הלן קלר אולי?] שלמרות שהיא עיוורת־חירשת היא מנגנת בפסנתר ומציירת.

מאיה - מאיפה לו מה זה ג׳ינס אם הוא נולד עיוור? ואיך הוא יידע מה זה ורוד?

אלמה - הוא יכול להרגיש, למשל ג׳ינס מרגישים.

עדי - אם הוא רוצה חולצה [בצבע מסוים] הוא לא יכול למשש את הבד ולדעת את הצבע.

אלמה - הוא מרגיש את הבד, את הצבע מסבירים לו.

עלמה - אבל איך אפשר להסביר צבע?

אלמה - אם אני אומרת לך לדמיין שחור וסגול, את תוכלי לבחור.

*אופק - אני מדגיש שאנחנו מדברים על עיוור מלידה, ולא על אדם שחי חלק מחייו כשהוא רואה ואז התעוור.

עדי - אם הוא עיוור מלידה, אומרים לו לבחור בעיניים עצומות, הוא לא יכול לדעת מה זה הצבע עצמו ואיך הוא נראה.

*אופק - למה?

ירין - כי הוא לא ראה אף צבע מעולם.

גלי - אני מסבירה לו ששחור בנים אוהבים וסגול בנות, ואז הוא פשוט יבחר.

אלמה - זו אפליה מגדרית, יש גם בנים שאוהבים סגול.

עלמה - גלי, את לא עיוורת אז זה לא משנה. הוא לא ראה צבע בחיים אז הוא לא יכול לבחור.

אמה - הוא כן ראה שחור, אפשר להגיד לו ״מה שאתה רואה זה שחור״, ואז הוא יבחר בשחור.

מאיה - לגלי, גם סגול זה צבע של בנות אבל גם ורוד. הוא לא יבין איזה צבע זה, לפי בנות-בנים. למשל כחול הוא גם יחשוב שזה של בנות.

ירין - התשובה לשאלה מאוד פשוטה: אנשים לא יודעים! הם בוחרים ספר רק לפי השם שנשמע מעניין. גם בבגדים - אתה לא יודע מה אתה בוחר אבל לפעמים זה יוצא יפה.

*אופק - איך זה עונה על השאלה?

ירין - אם במקרה, פעם אחת בחיים, הוא יצליח להתאים בגדים ואנשים יחמיאו לו על זה - הוא יידע שהצליח.

עלמה - הוא גם לא יכול לבחור ספר.

*אופק - אני מתנגד למה שירין אמרה, וגם גלי. אתן בעצם אומרות שהטעם של העיוור נקבע רק על ידי החברה, שאין לו טעם אישי משלו!

מאיה - עיוור לא יודע למשל מה זה ״הפוך״. אם מישהו ישאל אותו ״אתה אוהב להתלבש הפוך?״, הוא יגיד ״כן״ כי הוא לא מבין. ואז העוזר שלו באמת ילביש אותו ככה.

[אופק שואל מה זה ״הפוך״, מאיה מסבירה: החולצה על הרגליים, המכנסיים מהראש. ואני חשבתי שהכוונה היא לצד של התפר…]

גלי - אפשר לבדוק בגוגל ולהסביר מה זה שחור וסגול.

*אופק - איך את היית מסבירה את זה?

גלי - אני חשבתי לבדוק בגוגל.

[אופק פותח גוגל ובודק מה ההגדרה לסגול - אור באורך גל כך וכך. 380 ננומטר לא מסביר לי כלום על סגול. לכן זה אומר משהו?]

אלמה - אפשר ללמד באמצעות פירות. למרות שבעצם גם את זה אי אפשר. אה אפשר לפי הטעם - תפוז כתום.

גלי - לתפוז יש טעם אחר משניצל אבל זה אותו צבע. אם אני נותנת לו לטעום דברים, ואומרת לו על התפוז שהוא כתום, ואז שניצל שהוא גם כתום, בסוף הוא יבין.

עלמה - יש משהו ששמים לעיוורים על העיניים ואז הם יכולים לראות. אבל אסור להם לכל היום. אז אפשר להראות להם את הצבעים פעם אחת [ואז הם יידעו].

אלמה - אין כזה מכשיר לעיוורים, אולי לחעיוורי צבעים.

ירין - לגבי אלמה, במהלך הכמה שנים שבהן לומדים את הצבעים, למשל עם פירות - גם הטעם שונה כשלא רואים. עיוורים הם מיוחדים, הם לא רואים כלום אבל הם יכולים לעשות הרבה דברים יותר טוב מאיתנו. אם למשל בא לי אורז, אורז צהוב הוא לא חמוץ. [העייוור] יאכל את זה כמו שהוא בלי לחשוב שזה חמוץ. [אני אולי לא ארצה לאכול את זה כי זה צהוב אז אני אחשוב שזה חמוץ.]

כאן פחות או יותר הסתיים הדיון המרתק. המשכנו עוד כמה דקות בניסיון להסביר את מה שאמרה ירין לגבי הציפיות שעולות לנו מהטעם של האוכל רק על פי הצבע שלו. באופן כללי זה נראה לי הולם מאוד שדיון על ידיעה, הבנה ו״איך מסבירים״ התנהל בצורה של ניסיון קבוצתי להבין אחד את השני ולהסביר אחד לשני - נראה שהנושא תאם את המתודה.

(הדר הירש):

התחלנו עם טקסט  סיני שטען ש"כל העולם יודע שהיפה הוא יפה- וזה המכוער. כל העולם יודע שהטוב הוא טוב-וזה הרע". השאלות שנכתבו:

למה כתוב שיפה הוא יפה זה מכוער?

למה יפה שווה למכוער וטוב שווה לרע?

(* שתי השאלות הנ"ל מעידות על אי הבנת הנקרא.  אני תוהה מה נכון לעשות בעניין. אשמח לדבר על זה בהזדמנות קרובה )

"יש ואין נולדים זה מזה"- לא הבנתי את זה

באיזה מובן "אלה הם הקבוע"?

למה כל מה שטוב אז כל העולם חושב שהוא טוב? זה יכול להיות גם רע

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות.

גאיה- העולם לא יכול לדעת. אין דבר כזה החלטה משותפת לכל העולם. אני נחשבת מהעולם ואני לא בהכרח חושבת כמו אחרים

דניאל- כל מה שטוב יכול להיות רע. למשל אם קיבלתי טוב מאוד בחשבון זה יכול להיות גם רע כי אני בכלל לא רוצה ללמוד מתמטיקה, אני שונאת מתמטיקה ואם אקבל ציון טוב אז כולם יחשבו שזה מה שאני צריכה ללמוד.  או דוגמא אחרת: אם אני כל הזמן צודקת וצודקת ואין מי שיתווכח איתי. זה גם כאילו טוב אבל זה רע

שירה- לדעתי זה יכול להשפיע לטוב לא רק רע כי אם הצלחת במתמטיקה זה צריך להיות טוב

גילי- אם אתה מקבל ציון טוב זה יכול להיות רע אם אתה הופך לשוויצר וחברים שלך יכולים להיפגע

לירי- אתה לא חייב להשוויץ. אתה פשוט יכול להגיד שקיבלת ציון טוב

אלמה- היום הוצאתי את הציון הכי טוב שקיבלתי אי פעם בכל הזמן שאני בבית הספר.  יש ילדים שיתבכיינו שהם מקבלים טוב מאוד כי הם רוצים להשוויץ, רוצים תשומת לב

שירה- לא בהכרח נכון.  יכול להיות שטוב מאוד זה פחות מהציון שהוא רגיל לקבל

גאיה- תמיד אומרים שהמחצית השנייה של כיתה ה זה חשוב נורא. אני עדיין לא באמת יודעת טוב מתמטיקה אבל הייתי בשוונג וקיבלתי ציונים טובים כי ניחשתי נכון. ובתשובה לאלמה, אולי הוא לא רצה להשוויץ. הוא פשוט רצה ציון יותר גבוה. לפעמים קורה גם לי, לא בגלל שאני רוצה צומי,  פשוט זה מה שמגיע לי

דניאל לגאיה- מסכימה. זה יותר משפיע לטובה מאשר לרעה כי בפעם הבאה הוא ידע שצריך להתכונן יותר למבחן

לירי- מסכימה עם דניאל.  אם מישהו מתקשה אז הוא ילמד יותר לפעם הבאה

אלמה- אם לא תוציאי ציונים טובים מה יגידו עליך בחטיבה? אם לא יהיו לך ציונים טובים באנגלית,  שפה, מתמטיקה  לא תתקבלי לחטיבה

גאיה- בסוף הרי תתקבלי לאיזושהי חטיבה. אם יש לך ציונים לא טובים אתה יכול ללמוד מזה, להשתפר

שירה- מצדיקה את גאיה

אני מבינה שהנושא מאוד מעשי עבור הבנות ומנסה להבין איזה חטיבות נחשבות בעיניהן נחשקות יותר ולמה.

גאיה- חשמונאים נחשבת חטיבה טובה כי צריך ציונים גבוהים כדי להתקבל . דודה שלי התקבלה לשם אבל הלכה לבית ספר אחר כי היא רצתה ללמוד תיאטרון ואין שם מגמה כזו. בחשמונאים יש תוכנית מופת ומדעים . זה בעת ספר קשוח. קשה להתקבל אליו וזה נחשב להכי טוב. רוב הילדים מיגאל אלון רוצים להגיע לשם

דניאל- לא נכון בהכרח. יש עוד חטיבות, מילטון,  שזר, אף בית ספר הוא לא גרוע

גילי- כל חטיבה זה אותו דבר.  אולי מחוננים עושים את בית הספר יותר טוב. אם אתה בחשמונאים אתה מרגיש יותר טוב עם עצמך. מה שחשוב זה שהמורים יהיו יותר אכפתיים

לירי- אמא שלי אמרה לי שבגלל שיש לי אחות שכבר לומדת בחשמונאים אז לא יבדקו את הציונים שלי. אתן חושבות שזה נכון?

אלמה- אני רוצה להתקבל לרמות כי יש שם מגמת אופנה וזה מה שאני רוצה ללמוד. יש לי דוגמא למורה לא אכפתית (מספרת על מורה שהפרידה בין חברות )

גאיה ללירי- כל המשפחה שלי בחשמונאים אבל זה לא אומר שאם הם התקבלו יקבלו גם אותי כי אני אדם בפני עצמו.  מסתכלים על התלמידים כי יש שם מחוננים.  אם יש תלמידים מחוננים בבית ספר,  זה אומר שבית הספר טוב, שהמורים מלמדים שם טוב

דניאל- אנחנו יודעים שרק 7% ממה שלומדים נכנס לראש. אם יש מחוננים זה אומר שמלמדים שם טוב יותר

שירה לאלמה- צורה צריכה להיות אכפתית.

גילי לאלמה שרוצה להתקבל למגמת אופנה- זה כמו להגשים משהו,  זה כיף, מרגיש מספק. אני רוצה ללמוד תיאטרון

דניאל- לא הגיוני להפריד בין חברות

גאיה- נכון,  זה לא בסדר.  המורה לא צריכה להיות אכפתית או נחמדה. פשוט אסור לה להפריד בין חברות. פונה לדניאל- אמרתי שאם המורים מלמדים טוב זה אומר שבית הספר טוב. זה לא תמיד נכון.  לפעמים זה לא אשמת המורה שתלמידים לא יודעים דברים כי זה גם תלוי בתלמיד

לירי לאלמה- המורה מפרידה בינינו וזה לא פיר

שירה- לא תמיד מורים עושים שהתלמידים יהיו מחוננים

גאיה- לא יכול להיות שתלמיד יצליח בלי מורה טוב. אין מצב שתלמיד יצליח בלי מורה. ילדים מחוננים עושים בית ספר טוב כי זה אומר שהמורים עושים את זה

דניאל- ההורים צריכים לדעת לאיזה בית ספר לשלוח את הילדים שלהם

שירה- אם אני לא אקשיב למורה אני לא אלמד גם אם המורה יהיה טוב. התלמיד צריך לעזור לעצמו בעיקר כשהוא מקשיב למורה

גאיה- כשאת לא מקשיבה זו בעיה שלך. אם לא מקשיבים למורה, לא לומדים

אני- מוזר שאת אומרת את זה. לפני כמה שבועות הראית לנו ציור של סנאי יפה כל כך שציירת. שאלתי אותך מי לימד אותך ואת ענית שלימדת את עצמך לבד ובסבלנות מסרטוני יוטיוב. לא נזקקת למורה

גאיה- בלי מורה לא הייתי מצליחה במתמטיקה  כי המורה מלמדת שיטות. ביוטיוב לא הייתי מצליחה ללמוד מתמטיקה.  אני מצליחה ללמוד לצייר כי זה הכישרון שלי. זה לא קשור ללימודים

תם הדיון שהיה מאוד רלוונטי לחיים האמיתיים. גם הבנות שמו לב והעירו שהתרחקנו מהר מאוד מנקודת המוצא של הטקסט. 

ספרות:

אחדנו את הקבוצות והמשכנו עם השיר ״ולא היה בינינו אלא זוהר״ של לאה גולדברג. חזרנו על הקריאה המוקפדת, ותוך כדי הקריאה גם עשינו בירור ראשוני של ״מה יש בשיר״. על רקע הדיון כתבתי על הלוח מעין ״אקספוזיציה״ של השיר: מי, מתי, איפה, מה. הילדים היו ברובם קשובים מאוד. כשאיבדו את הקשב חזרנו לקריאה של השיר - הקריאה מיקדה אותם והחזירה אותם לריכוז. המתודה של קריאה מוכיחה את עצמה כיעילה מאוד.