מכללת תל-חי 28.04.2025

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

התחלנו נושא חדש – מציאות ודמיון. פתחתי בהסבר על החשיבות של דמיון, של מציאויות מדומות, ככלי להבנה פילוסופית או כמרכיב בטיעונים פילוסופיים. אמרתי להם שבשיעורים שנותרו נספק טעימות של טיעונים פילוסופים שכולם עושים שימוש במצבים דמיוניים כדי לבסס טיעונים מתחומי המטפיזיקה, אפיסטמולוגיה, אתיקה ועוד. הזכרתי להם דוגמה פנטסטית שכבר השתמשנו בה באתיקה – דילמת הקרונית והגרסאות השונות שלה. אמרתי להם שהיום נתחיל לקרוא את דקארט ופתחנו בשאלה אם אנחנו יודעים משהו בוודאות. כמעט כולם אמרו שאי אפשר לדעת משהו בוודאות חוץ מאחת שאמרה כי משהו חייב לבוא ממשהו ואחר שאמר כי אפשר לדעת שיש משהו, בין שזה משהו פיזי ובין שזה משהו מנטלי (כגון מחשבה). לאחר התשובות המעניינות שלהם נתתי להם תרגיל ובו ביקשתי מהם לכתוב טענה שהם בטוחים בה מעבר לכל ספק וטענה שהם חושבים שהיא אמיתית אך אינם בטוחים בה. לאחר שכתבו חילקתי אותם לזוגות והמשכנו את התרגיל. הפעם ביקשתי מהם לנסות לערער אחד את הטענה של השני ולנסות לשכנע את השני בטענה הלא ודאית. לא קראנו את כל התשובות כי לא היה מספיק זמן ורציתי שנתחיל בקריאת טקסט אז עברנו לקרוא את דקארט. על אף הטקסט הבהיר והטיעונים הפשוטים (אם כי החסרים) של דקארט לא כולם הבינו את הכתוב, אולי בגלל השפה המעט אנכרוניסטית או משום שהם עדיין לא רגילים מספיק בקריאה מן הסוג הזה. התחלנו לדבר על שלושת שלבי הספק של דקארט, מבלי שהצגתי את הטיעונים בצורה מפורטת, כדי לנסות להבין את המהלך הכללי ושהם יקבלו מושג כללי במה מדובר. היו דיונים מעניינים, נמשיך בשבוע הבא.

בהצגת הנושא של מציאות ודמיון בספרות דברתי על כך שהספרות מעצם טיבה מעוניינת בעיסוק במה שהוא מעבר למציאות (או עמוק בתוכה עד כדיי עיוורון) וכי הללו נחשפים לעניינו באזוריי הדמדומים, בפריצת הגבול ובמרחבים הלימינליים (בעמידה על הסף). מטרתנו בשיעורים הקרובים לקרוא ולחוות עולמות של דמיון ופנטזיה, חלום ואף גבולות השיגעון.

מתוך כך התחלנו עם "הסיפור שאינו נגמר" למיכאל אנדה. פתחנו עם מתנעי כתיבה: הספרים האהובים עליי הם.../ אני הולכת לקרא כש.../ מקרה בו ספר השפיע עליי... נתתי זמן מוקצב לכתיבה ואז שיתפו ב2-3 משפטים.

קראנו בפרק הראשון על בסטיאן בלתסר בוקס שמגיע לחנות הספרים והפגישה עם המוכר הם אפיינו את הדמויות בחברותות. ראינו שבסטיאן הוא דמות ראשית שמוצגת כאנטי גיבור (שמן, חבריו מתעמרים בו, תלמיד חלש, אמא מתה ואב שאינו 'רואה אותו'...).

דיברנו על הסיבות לקריאת ספרים, בסיפור שלפנינו יש עונג בקריאה והתלמידים גם זיהו את הרצון לברוח מהמציאות, שהם דיברו עליו גם בפתיחת השיעור, בכתיבה האישית. שאלנו האם ומתי זה טוב או לא טוב לברוח לקריאה?

לאחר שקראנו על גניבת הספר הזמנתי אותם לכתוב דיאלוג שבו הילד מחזיר את הספר, כפי שקורה בסוף. בשיעור הבא נקרא את סוף הסיפור ונראה את השינוי שעובר בסטיאן בעקבות חווית הקריאה ואת חוכמתו של המוכר הנרגן.  

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

הגיע הזמן לחופש מהדטרמיניזם, אם יש דבר כזה, וחתמנו את העיסוק בדטרמיניזם על פי טיילור. בהמשך לניסוי בשבוע שעבר, אליעזר ביקש מהתלמידים להרים אצבע ולהזיז אותה ימינה או שמאלה כשהוא אומר. האם מדובר בפעולה חופשית? והאם כאשר הם מחליטים מתי להזיז את האצבע ימינה או שמאלה בלי שאליעזר אומר, גם אז מדובר בפעולה חופשית? לשם כך נצטרך להגדיר מהו חופש. אליעזר ביקש מהתלמידים לתת הגדרה פילוסופית לחופש. הם כתבו במחברות וכל אחד הקריא את הגדרתו, ויצאו דברים חדים מאוד שעומדים על נקודות שונות בגישות. אין הגדרה פופולרית טובה כמו בויקיפדיה, אז ניגשנו לקרוא כיצד חופש מוגדר שם – "חופש הוא מושג מופשט אשר מתאר, באופן כללי, היעדר אילוצים, הכרח או כפייה, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות...". שלושה מאפיינים אם כך – היעדר אילוצים, הכרח/כפייה ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. מכאן התחלנו להבין שלוש גישות שונות לדטרמיניזם – קשה, רך ואינדטרמיניזם. התלמידים הצביעו מהי ההגדרה ההגיונית יותר מבחינתם (האם הם היו חופשיים להרים את האצבע? שאלה), הרוב הסכימו עם הדטרמיניזם הרך. ומשם עברנו לביקורת שקיימת על כל אחת מהגישות. סיימנו ונשארנו עם טעם של עוד.

בחלק הספרותי עברנו למאסטר האקראיות – פול אוסטר. סיפרתי לתלמידים על תקופה היסטורית מעניינת שבה אנשים היו מדברים על ספרים בהפסקות מהעבודה, ופול אוסטר היה אחד מאותם סופרים פופולריים שכולם דיברו עליהם וקרוב לוודאי שההורים שלהם קראו לפחות ספר אחד שלו. בהמלצת הקבוצה הספרותית הטובה קראנו טקסטים מתוך "המחברת האדומה", האישית והביוגרפית של אוסטר. הכיתה התחלקה לזוגות וכל זוג קיבל סיפור אחר מתוך המחברת שמספר צירוף מקרים מיוחד – פנצ'רים שקרו לאוסטר רק עם חבר מסוים, שורה משיר חוזרת על עצמה ונופלת מתוך מכתב אקראי, טעות במספר שמובילה לכתיבת רומן ועוד. הם התבקשו לקרוא ולענות על שלוש שאלות – מה הוא צירוף המקרים? מהי השרשרת הסיבתית שהתרחשה בו? מה הופך את המקרה הזה לספרות? הם עבדו במרץ והציגו כל אחד את המקרה והתשובות שכתבו. היה נחמד מאוד. ניפגש בשבוע הבא עם אורח מיוחד – ברוך שפינוזה.

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

עוד שיעור בו הבגרות המתקרבת מרחפת מעל ראשנו. אילה ואני החלטנו לא להקדיש יותר זמן בשיעורים לטובת לימוד לבגרות. השקענו בכך שעות ועכשיו זה הזמן של התלמידות לקחת אחריות על עצמן, לחזור על החומר, להבין היכן הן מתקשות ולבקש עזרה במידת הצורך.

ובכל זאת, הנסיבות מכתיבות, ומלבד הבגרות יש לפנינו גם הערכה חלופית וגם טדרוח. פיצלנו את הכיתה לאלה שכותבות עבודת גמר ומציגות אותה בטד, ולאלה שצריכות לכתוב הערכה חלופית. אילה עשתה עבודה נהדרת עם בנות הטד והמצגות החלו נכתבות. בקבוצה שלי הצלחנו להיסגר על נושא לכל אחד ואחת, להתחיל לבנות מבנה לעבודה ולחפש חומרים.

בשיעור השני התכנסנו כולנו יחד והתחלנו לקרוא את 'מחשבות לעת מלחמה ומוות' של פרויד. אילה הקדימה ושיתפה את התלמידות שדווקא עכשיו רגע לפני שנגמר, אנחנו מבקשות להרעיף עליהן עוד ועוד ידע וטקסטים, לסחוט כמה שאפשר עד הרגע האחרון.

הקריאה בפרויד היתה רלוונטית להפליא. מלחמה היא מלחמה בין אם באירופה של 1915, ובין אם בישראל של 2025. עצוב, מאכזב וכנראה מאוד, אנושי.