מכללת תל-חי 24.03.2025

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

בשיעור הראשון פתחנו ושאלנו האם הם ערים למצב הפוליטי / חברתי במדינה. המחשבה שהדיון יסתכם בבדיקת הדופק והעיסוק בנושא ידחה לשבוע הבא, התגלתה כבעייתית חינוכית. מרגע שהם העידו בכנות יפה על חוסר ההבנה בנושא ועל כך שבבתי ספר מורים שאלו לדעתם והסתפקו בחוסר הבנה, נכנסו בשיעור להצגת מושגים ורקע.

סיגל, שהתארחה בשיעור, נתנה להם רקע בהיר למבנה המשטר הדמוקרטי בישראל והשאלות העומדות לפתחנו בעת הזו..

הם הקשיבו ואתגרו אותנו בשאלות על חשיבות הנושא: האם ראוי לעסוק בו במקום הלימוד הרגיל ? האם "מותר" להם לא להתעניין בנושאים פוליטיים בימים הללו ?

חלק השתכנעו, חלק פחות, וגם אנחנו המורים, לא הסכמנו על הכל.

מבחינתנו החשיבות הראשונה היא בכך שהם ראו את המורים שלהם כאזרחים מעורבים בנעשה במדינה וקשובים/ מעורבים במצב. אם זה אכן הרושם שנשאר אצלם - דיינו !

לאחר השיעור האקטואלי והמעניין שהיה לנו עם סיגל ניגשנו ללמוד פילוסופיה. לא היה פשוט לאסוף אותם ולגרום להם להקשיב ולהשתתף אחרי היציאה משגרת השיעורים הרגילים אך אט אט הם החלו (חלקם לפחות) להביע יותר ויותר עניין ולמרות העייפות והיציאה מן השגרה הצלחנו ללמוד. זה השיעור האחרון לעת עתה שאנחנו מייחדים לטיעונים לקיומו של אלוהים. עברתי איתם בצורה יסודית על הטיעון הקוסמולוגי (בגרסה של לייבניץ), על ההצדקות האפשריות להנחות ועל ערעורים אפשריים עליהן. במהלך ההצדקות לאחת ההנחות (שהסיבה לקיומו המקרי של היקום חייבת להיות הכרחית) עניין אותם מאוד (וביתר דיוק את חלקם) המושג המתמטי של האינסוף וההבחנה בינו לבין אינסוף פיזיקלי. ראינו כי גם אם אנחנו יכולים להבין מה זה אינסוף שיש לו סוף ככל שמדובר בקבוצות מסוימות של מספרים (כגון המספרים בין 0 ל 1) הרי שכאשר אנחנו חושבים על אינסוף במציאות הלא מתמטית אנחנו נתקלים בבעיות רבות. דיברנו בהקשר הזה במלון של הילברט ולהפתעתי חלקם הכירו את הסיפור הזה. הנחה שנייה שעניינה אותם היא המעבר בין ישות הכרחית לאלוהים. חלקם קיבלו את המסקנה שיש ישות הכרחית אך לא הסכימו לקבל שזה אלוהים. היה לנו כאן דיון מעניין בשאלה מה זה יכול להיות, היו תשובות שונות כגון אלים מהמיתולוגיה או סתם סיבה. לשאלה אם זה יכול להיות משהו מדעי הבחנתי בין הסבר מדעי, הנשען על תנאי התחלה וחוקי טבע, להסבר לא מדעי, אולי במונחים של כוונות ומטרות. בסופו של דבר שאלתי אם הטיעון משכנע אותם, חלקם אמרו שכן וחלקם אמרו שלא אבל התקשו להצביע לומר מדוע. אמרתי כי אותי הוא פחות משכנע, ולו משום שהוא נשען על הנחה שקשה מאוד להצדיקה - עקרון הטעם המספיק (שלכל עובדה קונטינגנטית יש הסבר או סיבה). 

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

     את החלק הפילוסופי פתחנו בנושא חדש ואחרון לשנה זו. 'חופש ודטרמיניזם' של טיילור. על הלוח 3 משפטים: "לאדם יש בחירה חופשית", "האדם בוחר את מעשיו בעצמו", "שום דבר אינו קובע את רצונו של האדם". מסכימים? התלמידים מביעים ספקות לגבי המוחלטות של המשפטים. ברור שאנחנו לא תמיד, לכל הפחות, אחראים על מעשינו ובוחרים אותם ובהחלט שישנם דברים שקובעים את רצונו של האדם. הקדשנו את פתיחת השיעור לדיון זה וקינחנו ב'אתנחתא פסיכולוגית', סרטון המציג את 'ניסוי המעלית'. האם אנחנו מחליטים לאיזה כיוון נפנה כשאנחנו נכנסים למעלית? מסתבר שלא...

      משם המשכנו לקריאה צמודה בטקסט של טיילור. הדיון סבב סביב תפיסת הסיבתיות המוצגת ממש בראשית הדברים 'מצבו של העולם ברגע הזה הוא בדיוק כפי שהוא בגלל הרגע שקדם לו, וכן הלאה...". התלמידים מתחילים להבין את משמעות התפיסה הסיבתית הנוקשה ואת ההשלכות שלה על החיים שלהם. נמשיך מנקודה זו בשיעור הבא.

      בחלק הספרותי אלעד המשיך את הקו הסיבתי. אם אירוע א גורם לאירוע ב' ומביא לקיומו, אם לא ניתן להבין את אירוע ב' לבלי להבין את אירוע א' שגרם לו, מה זה אומר עלינו, על חיינו ואיך זה בא לביטוי בשירה?

קראנו את שירו של אלי אליהו 'הבריחה'. אצל אליהו, הסיבתיות היא סיבתיות התורשה. האם מדובר בדטרמיניזם קשוח גם כאן? האם נגזר על האדם להיות תוצאה של התורשה שלו, או שמא יש לו את האפשרות "להתרחק מבשורות הבשר, מנבואות התורשה?"

מכאן עברנו לשירו של שמעון אדף, 'שדרות'. גם אדף מתמודד עם שאלת הסיבתיות, אך הפעם לא זו התורשתית אלא זו של מוצאו של האדם. האם נגזר על האדם להיות תוצר של מקום מוצאו? 'לקח לי עשרים שנה לאהוב את החור באמצע שום מקום הזה' אומר אדף, האם הייתה לו ברירה?

קינחנו בתרגיל כתיבה כהרגלנו, התלמידים התבקשו לכתוב סיפור קצר על דמות שמביאה לביטוי את המקום ממנו הגיעה, אמיתי או בדוי. סיימנו את השיעור בנקודה זו.

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

נפגשנו למבחן מתכונת בתל חי. מודה שלפני גם אני סבלתי ממיחושי בטן ופיק בירכיים... את השיעורים האחרונים הקדשנו ללמידה לקראת ועברנו על כל החומר מכל השנים. בימים שלפני המבחן קבוצת הוואטסאפ היתה פעילה במיוחד, ויניב אפילו הגיע לספריה לתרגל כתיבה. נעמי, בתשובה לשאלותייך: לא זיהיתי שיש נושא מסוים שבאופן גורף היה קשה לכולם. עבור חלקן, יום הוא מוקש רציני, ורובן נבהלות מצירוף המילים 'אידאליזם טרנסצנדנטלי' (למרות שהתוכן על פי רוב מובן).

מחציתם סיימנו את המבחן בזמן סביר ובתחושה טובה, תלמידה אחת התקשתה ממש ויצאה מבואסת ומתוסכלת. שלוש בנות נבחנות מחר.

מקוות מאוד להשלים את הבדיקה עד השיעור ביום שני כדי לעבור על נקודות בעייתיות. בינתיים אני מזהה שלמרות שדיברנו על כך שוב ושוב, הן מתקשות להבין את המוסר הקאנטיאני. 'הצבת' הדילמה המוסרית בתבנית הצו הקטגורי צריכה להוביל לתשובה מוחלטת וחד משמעית, והן ממש מתקשות לקבל את זה. מבחינתן הוא מביא לשיקול דעת אישי בו הפתרון לדילמה יכול להתפרש לכאן או לכאן.

נקווה לטוב, ונאחל לעצמנו שמתכונת ובגרויות יהיו הקשיים שלנו בחיים...