אוניברסיטת חיפה 05.06.2023

במגמת ספרות:

בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:

בחלק הראשון המשכנו את הדיון על הסרט נשים קטנות בגרסתו האחרונה בעקבות הצפייה בשבוע שעבר.

מיקמתי את הדיון בסרט בהקשר של שאלה רחבה יותר על מקומה ותפקידה של תרבות פופולרית בעיצוב של תפיסות ודימויים מגדריים. נשים קטנות הוא ספר לילדות ונערות שזכה לעיבודים קולנועיים רבים והוא שייך לתרבות הפופולרית גם מצד מעמדו בספרות ילדים ונוער וגם משום עיבודיו הקולנועיים.

מהר מאד נפתח דיון סוער על האופן בו מיוצרים דימויים מגדריים בקולנוע ובתרבות הילד. היה מעניין לראות איך המודעות הביקורתית הפמיניסטית שרכשנו השנה ניכרת בדיון.

מכאן  חזרנו לנשים קטנות. תיארתי את ההשפעה הרבה של הספר על דורות של קוראות ברחבי העולם ולשם דוגמא סיפרתי להם על הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה – להפתעתי לא הכירו אותם כלל  - והקראתי שני קטעים שבהם מתואר התפקיד המכריע שהיה לספר נשים קטנות בחיי הגיבורות, שתי ילדות איטלקיות בנפולי בשנות החמישים והשישים.

התייחסנו לכמה מאפיינים של הספר שייחודיים לספרות נשים, למשל העובדה שהוא מתאר סיפור חניכה של ארבע אחיות ולא של דמות יחידה. כמו כן עמדנו על כך שהספר הוא נאיבי ומאפייניו הפמיניסטיים הם מוגבלים לזמנו ותקופתו. הסרט, לעומתו,  מעניק פרשנות פמיניסטית מרחיקת לכת לספר גם ברמת הנרטיב, גם בעיצוב הדמויות וגם בדרך שבה הוא מצולם.

היה דיון מעניין.

אחרי ההפסקה קראנו יחד סיפור ילדים, אמורי אשיג אטוסה מאת נורית זרחי, שמספר על ילדה שמסיימת בית ספר לקוסמים ונכשלת במבחן הסיום הרשמי ולעומת זאת מצליחה להתמודד עם מבחן התבגרות פנימי. הסיפור הוא נפלא, ונהלנו דיון פרשני מעניין בפרטיו, בעלילה, באיורים ובמחוות הרבות ליצירות ספרות אחרות.

כך נפרדנו מהשיעור הכמעט אחרון.

בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי:

שיעור ספרייה. ממשיכים לעבוד על עבודות החקר.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של קובי אסולין:

שברנו שגרה אתמול וקיימנו אצלי בבית מפגש סיכום 3 שנים. אחרי פתיחה קולינרית חשובה כל אחד מהתלמידים הביא טקסט או רעיון שהוא לקח  מהשנים הללו. ניסיתי לפתח דיון מסביב לזה, לא ממש הצליח, מרגישים שהאמפיריציזם ניצח וריחות הים, החוף והארטיקים שולט כבר במחשבות התלמידים. לאחר מכן העלינו "זכרונות" משלוש השנים הללו, קשקשקנו צחקנו ואפילו קצת שרנו לצלילי הפסנתר את השיר שכל שנה אני איכשהו דוחף להם , "העץ הוא גבוה.... " , היתה פגישה שמחה וגם קצת עצובה כי מתחילים. להרגיש פרידה. להתראות.

בכיתה יא' של עומר בן דוד:

בשבוע שעבר סיימנו לקרוא ב"המיתוס של סיזיפוס", והשבוע שבנו לעסוק באבסורד מנקודת מבט נוספת - זו של תומאס נייגל. קראנו את המאמר הקצר של נייגל על האבסורד מתוך "שאלות עלמוות". מבעד למאמר למדנו כיצד ניתן לדון באותה הסוגייה בשתי שפות פילוסופיות שונות לחלוטין - הכתיבה הפיוטית והנרגשת של קאמי, אל מול הניתוח האנליטי הדקדקני של נייגל. איזו דרך עדיפה בעינינו? הקרבות, ביחס לשאלה זו, היו עקובי דם ואבסורד, והסכמנו לבסוף שלא לנו ההכרעה (ואולי אפילו הסכמנו חלקנו, בלחישה, ששני הסגנונות בעלי ערך).

מבעד למאמר של נייגל זכינו, לראשונה, לדון גם בכמה ממושגי היסוד בעיסוק הפילוסופי בשאלת משמעות החיים: אובייקטיביזם מול סובייקטיביזם, פרפקציוניזם מול אפרפקציוניזם... שאלנו למצבו של סיזיפוס, הגיבור המיתולוגי שנעשה לאבטיפוס של חוסר משמעות. ניסינו לחשוב מה גורם לחייו של סיזיפוס להיות מחוסרי משמעות, ואיזה גורם בסיפור ניתן היה לשנות בכדי להוסיף משמעות לחייו. האם חייו של סיזיפוס היו נטענים במשמעות אילו בכל פעם שהיה מגלגל את הסלע במעלה ההר, היו נוספים בדרך פלא עשרה שקלים לקופת צדקה? ומה אם, כחלק מהעונש שקיבל, היה מושתל במוחו של סיזיפוס שבב שהיה גורם לו לרצות בגלגול האינסופי של האבן? האם אז היה גורלו שונה בעינינו?

הדיון היה עמוס ומעניין. בין לבין, הספקנו גם להגיש את העבודות המסכמות של השנה, ולארח ארבעה תלמידים משכבת ט', שהגיעו ליום התרשמות, והיו פעילים וחמודים מאוד. בסך הכל, שיעור-כמעט-אחרון מוצלח לשנה.

בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:

בחלק הראשון סיכמנו את הסיפור רצ׳יטטיב. התחלנו בסקירה של אמנות שחורה עכשווית שמתכתבת עם הנושאים בהן עוסקת טוני מוריסון. לאחר מכן התחלקנו לשתי קבוצות ועשינו חידון בקיאות ידידותי!

בחצי השני של השיעור דיברנו על המהפכה שניטשה עשה בפילוסופיה. דיברנו על הביקורת שלו על המוסר האירופאי המנוון (לשיטתו), ועל מה בדיוק הוא מציע כאלטרנטיבה למוסר.