אוניברסיטת חיפה 28.04.2025

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

אתמול היה לנו מפגש עמוס בפעילות. התחלנו בהרצאה קצרה של עומר על הפילוסופיה של קאנט, בשאלה שבה אנחנו דנים ארוכות, "מהי מוסריות", ובמקרה הספציפי הזה - האם יש לאדם תכלית משל עצמו, ובאילו מקרים הוא מהווה כלי בלבד. אחר כך דנו בשאלת הקשר שבין הבחירה למוסריות - האם עצם הבחירה שאדם מבצע, היא שהופכת אותו ליצור מוסרי.

לאחר מכן עברנו לדבר על ההצגה שראינו בשבוע שעבר. ביקשנו מהתלמידים לכתוב ביקורת על ההצגה, ולחבר לפחות שאלה אחת שהיו רוצים לשאול את היוצר לקראת הביקור שלו ב-12.5.

בחצי השני של המפגש התחלנו להתכונן למטלות סוף השנה. ביקשנו מהתלמידים לחשוב עם עצמם על שאלה מוסרית כלשהי הקשורה לאחת היצירות הארוכות שלמדנו - האודיסיאה או מקבת - ולנסות לחבר את השאלה עם אחת התאוריות הפילוסופיות שלמדנו. לחלופין, הם התבקשו לכתוב שיחה דמיונית בין אחת הדמויות מהיצירות לבין אחד הפילוסופים שעליהם למדנו. אחרי שחשבו וכתבו מחשבות ראשוניות הם נפגשו לדבר בקבוצות על הרעיונות לקראת הפיתוח שלהם בשבוע הבא, שיהיה ביחד עם סדנת המסה שנקיים באותו זמן.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

בשיעור שעבר סיימנו לקרוא את ״האורח״, והשבוע במפגש נותר לנו לדבר על הסיפור, לסכם, ולנסות לראות אם הקריאה המכוונת של כל תלמידה מניבה עוד תובנות. בכללי, לאורך קריאת הסיפור, נהניתי מהמעורבות של הכיתה והתרשמתי שהסיפור מעניין אותם ושהקריאה מעורבת וקשובה. אחרי דיון פתוח בתחושות ובמחשבות בעקבות הקריאה, רציתי שנתחקה אחרי כמה מ״ערוצי תשומת הלב״ שהתלמידות הופקדו עליהם. רותם, למשל, בדקה את הופעתם של פרטים היסטוריים/הקשר היסטורי בסיפור. שאלתי אותם איך מהזווית הזאת בלבד אפשר להפיק תובנות מהסיפור, והוזכר האופן שבו סיטואציית הכיבוש הצרפתי באלג׳יר באה לידי ביטוי בסיפור, דרך נוכחות בו זמנית של צרפת ושל אלג׳יר, של בו זמניות מתוחה. אליען התבקשה לחשוב על כותרת הסיפור, אז דיברנו על סיטואציית האירוח, שלא ברור מי האורח ומי המארח, ובכל אופן היא די אירונית. קיוויתי שנוכל לחשוב על סוף הסיפור ועל התוקף המוסרי שלו, גם דרך הערוצים האלה.

בסוף, בנושא הזה, הצגתי את מאמרו של א.ב. יהושע על הסיפור וקראנו מתוכו כמה שהספקנו.

לאחר ההפסקה קובי לכאורה הסיט את הדיון לניטשה ולאופן בו ניטשה "שבר" את החשיבה הפילוסופית ובמקום לחפש אחר כוללים בהשראת האידאה האפלטונית, או הרציונליות של גרנט ועוד, טען 'תפקידה של הפילוסופיה להציב את האדם הפרטי במרכז, למרוד בכל מיני וריאציות של כוללים כמו מדינה, לאום, דת, אידיאולוגיה, משפחה, מערכת חינוך. האדם צריך למרוד בכוללים אלו , בכוח שהם מפעילים עלינו. בנקודה זו חזרנו לסיפור של קאמי וראינו את האופן שבו קאמי בסיפור מתייחס לדמות הראשית פעמים כדארו (שמו האישי) ולפעמים כמורה ( תפקידו במדינה), וגם שאר הדמויות מוגדרות ע"פ תפקוד חברתי: הערבי, האסיר, הז'נדרם.

ראינו שאפשר לפרש זאת באופן ניטשיאני , להבין את הדילמה של המורה דארו כמאבק בין היותו נציג המדינה לבין היותו אדם פרטי עם מוסר משלו. ביקשנו מהתלמידים לאחר השיחה המרתקת אתם על כך שיכתבו מעין מבוא לעבודת חקר שמציג את מה שדיברנו. התלמידים ברצינות מקסימה (כן יש גם כזו) כתבו על אחת פתיחה משלה לעבודת חקר כזו. היה יפה לראות את משלב הכתיבה המתפתח אצל כולם, לא פחות מזה העובדה שכל אחד ואחת הדגיש היבט שונה בפתיחה. רצינו לעבור לדקארט אבל היה כבר 7.50, נתראה.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

את השיעור הקדשנו ל"מקבת", כהכנה לקראת המפגש עם עמית אולמן (פדרו גראס), ממייסדי הפואטרי סלאם בארץ ומי שביים את המחזות "העיר הזאת" ו"מקבת". התחלנו עם השיר שלו "נביאים", ועם "מפרש לבן" של ג'ימבו ג'יי, ודיברנו קצת על שירה מדוברת כפעולה פרפורמטיבית של השפה. ראינו גם את הטריילר של "העיר הזאת", ואז עברנו לשקספיר (עם הבדיחה הידועה על אותה קשישה אנגלייה שלראשונה בחייה בגיל 80 פלוס הולכת לראות מחזה של שקספיר, את "המלט", וחושבת שהוא "מחזה נחמד רק חבל שיש בו יותר מדי ציטוטים"), ול"מקבת". התחלנו עם סיפור העלילה - על הגנרל המהולל מקבת שנתקל בנבואה שהוא יהיה למלך, רוצח את המלך, מבין שהדרך היחידה שלו לשמור על המלוכה היא ע"י המשך הרציחות... ובעקבות הנרי אונגר העלינו את הבעיה הפרשנית שהמחזה מציג - איפה הטרגדיה? בהינתן שהמחזה לא נענה לדפוסים של טרגדיה קלסית כדוגמת "אנטיגונה" ו"אדיפוס המלך", ושהעובדה שמקבת בעצמו נהרג היא לא טרגית, בהינתן הדרך שעבר עד שם... - והתמקדנו בפתיחה עם שלוש המכשפות (שמצד אחד היא יוצאת דופן ומצד שני הולמת את רוח התקופה, ימי השיא של ציד המכשפות).

צפינו בגרסאות שונות של הפתיחה (מתוך המחזה שעלה באנגליה ב-1979, מתוך הסרט "הטרגדיה של מקבת" של ג'ואל כהן, ומתוך "מקבת" של עמית אולמן), וגם קראנו את הפתיחה במקור ובתרגומים עבריים שונים - של טשרניחובסקי ודורי פרנס. התעכבנו על העולם שהמכשפות מציעות, עולם שבו "טינופת היא יופי ויופי טינופת". עילאי אמר שזה עולם שאין בו מוסר, עזרא אמר שזה עולם של כאוס, וראינו כיצד בכוונת המכשפות להתניע את הכאוס הזה באמצעות מקבת. ואם אנחנו נמצאים בעולם של כאוס, איך אדם אמור לפעול? ומה קורה לאדם הסביר כשלפתע מוצעת לו אפשרות שהוא מעולם לא חשב עליה? עמדנו על ההבדלים בין התגובות של מקבת ושל בנקו, זיהינו את המעבר המיידי של מקבת לעולם ההזיה, והתייחסנו גם לסיפור הכלאורה סתמי של המכשפות, עם אשת הספן והערמונים והנקמה חסרת הפרופורציות של המכשפה (דווקא) בספן האומלל. עם המשך הקריאה, ראינו שהמכשפות למעשה לא מציעות נבואה אלא את האפשרות שעומדת בפני האדם (שהרי כבר ידוע שמקבת יחליף את ראש שבט קודור), ומכאן גם זיהינו את מבנה העומק של המחזה שעוסק בשאלת הרע ואיך אדם אמור להתמודד עם הרע. המשכנו בצפייה בגרסת המחזה לפי אולמן, עד הרצח של דאנקן.

מילות מפתח : בטח, הנה מילות המפתח, שמות היוצרים ושמות היצירות מהטקסט השלושה עשר: