מכללת תל-חי 12.05.2025

שבוע מספר 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

השבוע היינו במשימת החלימה של הסופרים.

קראנו בורחס ודברנו על המשימה שהציב הות'ורן לעצמו לתאר חלום כמו שהוא מבולגן, חסר מטרה ומלא רישומים של פרטים קטנים.

כשקראנו סוף הספר על אליס בארץ הפלאות דיברנו על התיאור של לואיס קרול את החלימה (של אחותה של אליס, בעקבות סיפורה של אליס) כחוויה של מלאות חושית מלאה של צליל, מראה ואפילו מגע.

בשיחה על היכולת למלל חלומות הם אמרו שהם דווקא חולמים לפעמים חלומות מסודרים וכרונולוגיים (בדומה לקטע שקראנו מעגנון).

קראנו את הביקורת על תיאורי החלומות של ז'ורז' פרק וניהלנו דיון אם הם מסכחמים לטענה שחלום מסופר מלא שתיקות והיסוסים.

בסיום הם כתבו חלומות אבל לא הספקנו לעבוד עם זה - נמשיך בשבוע הבא.

בפילוסופיה המשכנו לאחר הפסקה של שבוע לקרוא את דיקרט ולעסוק בשאלה של ודאות ושל הקוהרנטיות של ספק גלובלי. חזרתי והזכרתי להם את שלושת שלבי הספק של דיקרט וראינו כיצד דיקרט מגדיל בהדרגה את קבוצת הטענות שהוא מטיל בהן ספק עד כדי ספקנות גלובלית או כמעט ספקנות גלובלית. חלק מהתלמידים התקשו בהתחלה להבין מדוע טענות מתמטיות או לוגיות אינן מוטלות בספק בעקבות טיעון החלום, מה שגרר דיון מעניין על מתמטיקה כמדע אפריורי ועל השאלה אם יכלה להיות לנו מתמטיקה אחרת או אם בכלל אנו יכולים להעלות על דעתנו מתמטיקה אחרת. הסברתי להם באיזה מובן אנו יכולים להסתכל על טענות מתמטיות ובעיקר על טענות לוגיות בסיסיות כטענות הכרחיות, כלומר כטענות הנכונות בכל עולם אפשרי. אולם ראינו כי למרות זאת דיקרט מעלה אף את טיעון האל הרמאי, את האפשרות הקלושה שהוא מוטעה כל פעם מחדש על ידי אל כזה וכך את האפשרות שהקוגניציה שלו למעשה פגומה מהיסוד. את שני הטיעונים האחרונים – טיעון החלום וטיעון האל הרמאי – הצגתי בצורה פשוטה של מודוס טולנס. לאחר מכן דנו באפשרות של ספקנות גלובלית, השלב שדיקרט נמצא כאן כרגע, והגענו למסקנה כי ספקנות כזו מפריכה את עצמה. שהרי אם ספקנות גלובלית הייתה נכונה, ולדקארט אכן לא היה שום ידע, אז הוא לא יכול היה לדעת שספקנות גלובלית הייתה נכונה; הוא לא יכול היה לדעת את ההנחות של כל טיעון התומך בספקנות גלובלית. הוא לא יכול היה לדעת למשל שספק האל הרמאי מהווה בסיס אמיתי לפקפק בכל האמונות שלו. אם הספקן הגלובלי טוען שאנחנו לא יכולים להשיג ידע אז הוא טוען טענה שלפי דבריו אין אנו יכולים לדעת. מכאן נראה שספקנות גלובלית סותרת את עצמה או מחלישה את עצמה. הספקן הגלובלי הוא קצת כמו מישהו שמנסר את הענף שעליו הוא יושב. מכיוון שדיקרט לא היה ספקן אמיתי אז לא נראה כי כל זה בכלל הטריד אותו. המסקנה שלנו הייתה שכדי לפקפק באמונה מסוימת נראה כי אנחנו צריכים לקבל אמונות אחרות שאיננו מפקפקים בהן. התלבטתי כאן אם לקרוא יחד קטעים מעל הוודאות של ויטגנשטיין אבל ויתרתי. לבסוף נתתי להם דף עם כמה שאלות הבנה ויישום לצד הטקסט של דיקרט ומה שדיברנו בכיתה. הם רק התחילו לענות והשיעור הסתיים.   

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

פתחנו את החלק הפילוסופי בסיכום של הטענה הדטרמיניסטית בנוגע לאחריות מוסרית. אם אין לאדם את החופש לבחור את מעשיו, כיצד נוכל לייחס לו אחריות על מעשיו? כיצד נגנה אותו אם יפעל בדרך רעה, וכיצד נשבח אותו אם יפעל בדרך טובה? זו אכן שאלה מרכזית לכל מי שאוחז בתפיסה דטרמיניסטית.

      בנקודה זו עברנו לפגוש את אחד ההוגים המעניינים והמרכזיים במסורת הפילוסופית האירופאית והרציונליסטית – ברוך שפינוזה. התחלנו בהצגה כללית של האיש, מספר פרטים ביוגרפיים והסיטואציה ההיסטורית בה פעל. סיפרנו מעט על היותו בן למשפחת אנוסים ועל החרם שספג מהקהילה היהודית. מכאן עברנו להציג את תפיסתו הדטרמיניסטית. קראנו יחד את 'משל האבן' המופיע ב'איגרת אל שולר', בו מסביר שפינוזה באופן ציורי ופשוט את אשליית הרצון החופשי: "והוא הדין באותה חירות של בני האדם שהכל מתפארים בקניינה, ובאמת כל כולה אינה אלא בכך שבני האדם יודעים את שאיפתם אבל אינם יודעים את הסיבות שמכוחן הם מופעלים." האם שפינוזה מסיר אחריות מוסרית מהאדם עקב תפיסתו הדטרמיניסטית? זו שאלה מעניינת במיוחד שלוקחים בחשבון ששמו של החיבור המרכזי שלו הוא 'אתיקה'.

מכאן עברנו להציג את עיקרי תפיסתו הפילוסופית של שפינוזה תוך הכרות עם מושגיה המרכזיים: עצם, תואר ואופן. בשבוע הבא נטעם מקריאה  ב'אתיקה' של שפינוזה.

     בחלק הספרותי התאחדנו באופן לא רגיל עם קבוצת יב' שלנו. התכנסנו שתי הקבוצות בכיתה, יחד עם המורים לשיעור משותף. פתחנו את השיעור בסבב הכרות: כל אחד יאמר את שמו וטקסט ספרותי\פילוסופי אהוב עליו. היה סבב מעניין במיוחד. האם הטקסט שבחרנו לומר מעיד עלינו משהו?

      התחלקנו לקבוצות, יא' ויב' מעורבבים,  וכל קבוצה קיבלה שני טקסטים לדיון.

 הטקסט הראשון הוא שיר של בורחס 'הגורמים'. השיר מציג תמונה היסטורית, פילוסופית, תרבותית לפיה כל המאורעות החשובים והמשמעותיים בהיסטוריה, כולם הביאו לרגע הנוכחי, להווה בו אנו נמצאים כרגע "כל הדברים הללו נדרשו כי שידינו תיפגשנה"

הטקסט השני הוא שיר של אלי אליהו, 'פגישה'. באופן דומה, גם אליהו מציג את האירועים הנוראיים של המאה הקודמת כמצע שעליהם צמח רגע הפגישה " כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים הָיוּ צְרִיכִים לִקְרוֹת כְּדֵי שֶׁנִּפָּגֵשׁ עַל הַסַּפְסָל  הַזֶּה, אֲנִי וְאַתְּ, וְעִם זֹאת, כָּל כָּךְ מְעַט."

התכנסנו במליאה כדי לדון בעולה משני השירים. החיבור לדטרמיניזם בו דנו קודם הוא מתבקש. האם הדברים הוכרעו מראש? האם כל האירועים, כל המלחמות, כל ההיסטוריה היא אך שרשרת סיבתית הכרחית שהובילה לרגע בו אנו נמצאים? האם זה היה בלתי נמנע? האם זה יכול היה להיות שונה? המורים במחזור יא' חלוקים בעניין זה...

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

נפגשנו אתמול בהרכב מצומצם, התלמידים בין בגרות לבגרות וגם מי שהגיע - הגיע מותש. אחרי ששמענו את כל תלאותיהם סיון העבירה מצגת יפה על כתיבת העבודה להערכה החלופית. המצגת הניחה תשתית ברורה ונראה שעזרה לתלמידות להתמקד.

אחרי זה פתחנו בשעת סיפור. הקראתי לתלמידים את סיפור הילדים שלוש השאלות המבוסס על סיפורו של טולסטוי. ניקולאי הילד מבקש להיות אדם טוב ומתייעץ בחבריו - סוניה האנפה, פושקין הקוף וגוגול הכלב. עצרנו לברר מה כל אחד מהם מרמז בשמו ובחיה שנבחרה לגלם אותו. ניקולאי מבין שכדי למצוא את התשובה לשאלה איך להיות טוב, עליו לשאול שלוש שאלות שהחיבור ביניהן יענה על השאלה הראשונית. ביקשתי מהתלמידות לכתוב שלוש שאלות שהיו שואלות על מנת לענות לעצמן על השאלה - איך להיות טובה. הן כתבו - איך להתגבר על הרגשות שלי (אנוכיות, כעס...)? איך לבחור בין שני אנשים שצריכים עזרה? איך לדעת מה באמת אנשים צריכים? מה לעשות כששני דברים חשובים מתנגשים? והשאלה הכי מעניינת (לדעתי) למה להיות טוב? - שאלות טובות! דיברנו על תשובות אפשריות, המשכנו בקריאת הסיפור וראינו שניקולאי שאל שאלות אחרות - מהו הזמן הכי חשוב? מי הכי חשוב? מה הכי חשוב? החברים של ניקולאי מציעים לו פתרונות לא מספקים. הוא מחליט ללכת להתייעץ עם הצב הזקן, לב (לא מקרי) שמתעלם משאלתו וממשיך לעדור בגינתו. מפה לשם יורד גשם סוער, הם שומעים פנדה שזקוקה לעזרה, ניקולאי מציל אותה ואז היא מספרת שהגורה שלה נשארה לבד ביער. ניקולאי יוצא באמצע הסערה ומציל גם את הפנדה הקטנה. כשנגמר הגשם ויוצאת השמש ניקולאי נזכר שלא קיבל מענה לשאלותיו. לב הזקן משיב לו שהוא כבר קיבל תשובות. ושוב, עצרנו והתלמידים כתבו מה לדעתם התשובות לשאלות האלה ושוחחנו על כך. המשכנו בקריאה, והתלמידים - יותר משהופתעו מהתשובות עצמן - הופתעו שיש תשובות! הם היו בטוחים שהסיפור יסתיים באמירה בסגנון "האמת נמצאת בלב שלך", ולא שתהיה תשובה חד משמעית לשאלות האלה. דיברנו על הבדלי תפיסות המוסר שנגזרים מהנחות היסוד האלה. אשאיר את הסוף פתוח ולא אגלה מה ענה לב הזקן.

בחלק השני של השיעור הצטרפנו לכתה י"א, פעם ראשונה לשנה זו! ביקשתי מכולם לומר את שמם וטקסט אהוב, משימה שמיד מסייעת לתלמידים למצוא שותפים לעולמם הפנימי. לאחר מכן חילקנו את הכיתה כולה לשלוש קבוצות מעורבות. כל קבוצה קראה שני שירים, של בורחס ושל אלי אליהו העוסקים בכוחה של שרשרת הנסיבות להוביל למפגש אנושי. בקבוצה שאני ישבתי איתה היתה שיחה ערה וכנה, ראשית בניסיון להבין את השירים, ולאחר מכן לדון בהם. 

סיימנו את המפגש בהצגה קצרה של התלמידות את התובנות שעלו בהן מהקריאה.