מכללת תל-חי 26.01.2026

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

פתחנו את השיעור בסבב גילטי פלז'ר, כהכנה לשיעור על מיל שבין השאר מבחין בין הנאות איכותיות לכאלה שלא. בין הנאות מסדרות גרועות ואוכל נחות, צצה גם הנאה אחת (שבהחלט ראויה לכינוי 'גילטי') - להציק לפלסטינים ברשת כי כולם מחבלים. זה מסוג הרגעים המאתגרים עבורנו כמורות. מצד אחד האמירה והאופן בו היא נאמרה מבקשים לייצר פרובוקציה, ומצד שני אי אפשר שלא להתייחס, ומצד שלישי ההתייחסות חייבת להיות מדויקת אחרת היא נופלת בפח הפרובוקציה.

פתחנו את הנושא בקצרה, ופתאום העמדה הפכה קצת מורכבת יותר (מחבלים כי אין להם ברירה). מה שהיה יפה בעייני הוא שהאמירה לא הייתה מקובלת על מרבית הכיתה, תלמידה אחת סיפרה על פלסטיני שגר ביישוב שלה וקבעה שאסור להכליל. נצטרך לחשוב איך לגעת בנושאים טעונים כאלה באופן יזום ולבנות את התשתית המחשבתית המתאימה.

המשכנו בשיעור. נוכח אמירות בשיעור הקודם (קודם) על הסובייקטיביות של המוסר ואי התאמתו למציאות ניסיתי אני לייצר פרובוקציה וקבעתי שחצי כיתה מקבלת 100 בכל מקרה ולחצי השני יורדות 20 נקודות. כנראה שהאמינות שלי לא גבוהה בעיניהם כי זה לא יצר את האפקט שייחלתי לו: יש צודק ולא צודק (וצריך לנסות לנסח אותו).

המשכנו למיל. חזרנו על עקרון האושר היותר גדול של התועלתנות והוספנו את עקרון הנזק של מיל. שאלנו מה זה אושר? והתשובות: ביטחון, כסף, משמעות, שיפור בתנאים. קיימנו דיון על מימוש עצמי, שמשום מה לא לגמרי התחבר להם עם אושר. 

 חמושים בשני אלה שלחתי את התלמידים לקריאה בפרק השני של מיל. לפני השיעור אילה ואני היינו חלוקות בשאלה האם הם יכולים להתמודד עם טקסט פילוסופי, והחלטנו פשוט לבדוק את זה בכיתה. רוב רובם לא מסוגלים ולכן אחרי הקריאה בזוגות קראנו ביחד. גילינו שמיל מבחין בין הנאות נחותות להנאות גבוהות. דיברנו על ההבדל שבין קריאת ספר לארוחה טובה. היה לי חשוב לחבר את החירות (ולשם כך עקרון הנזק) כתנאי בסיסי לאושר (לכל בני האדם, גם הערבים). בשלב הזה נגמר לנו הזמן ויצאנו להפסקה.

אחרי ההפסקה חזרנו לעבודה אישית על הסיפור של אורסולה לה-גווין, המפנים עורפם לאומלס. על דף גדול התלמידות התבקשו לצייר מעין שמש גדולה כשעל הלוח אילה ציירה גם כזו עם שאלות רפלקסיה ומחשבה על הקריאה, כמו למשל: מה השאיר חותם? הרגיז?

​מה אתם יודעים על העיר? מה מאפיין אותה? היית רוצה לגור שם?

​לתושבות ולתושבות העיר אין שמות, מדוע?

מה זכור מהדיון בכתה? מה השתנה במחשבה?

מה ניתן להשוות בין אירועי הסיפור לאירועים במציאות?

וכן, הלאה. 

​לצערנו הספקנו לעבור על התשובות ממש בקצרה.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

התחלנו את השיעור בידיעה השמחה שאין יותר חטופים בעזה ונתנו מקום לנושא ותלמידים סיפרו ושיתפו קצת על התקופה שעברה עליהם מ-7.10. 

לאחר-מכן, התחלנו את שיעור הפילוסופיה בקפיצת זמן מהפילוסופים של יוון העתיקה לעבר עמנואל קאנט. אך עוד לפני שהתחלנו לדבר על קאנט, העליתי מספר סיטואציות יומיומיות המציגות דילמה בעלת השלכות לא חמורות (אם בכלל) – "הודעתי לבי"ס שאני חולה למרות שרק אין לי כוח", "העליתי לאוטובוס וראיתי שטר במסדרון, האם אקח את הכסף לעצמי", "האם לתת לחבר להעתיק במבחן שהמורה יצאה ולא רואה" וכיו"ב... לדיון שהתפתח בעקבות כל סיטואציה היו כמה מטרות: גם שתלמידים ישתפו חוויות דומות שקרו להם ויספרו כיצד הרגישו כשנדרשו לקבל החלטה ובכך לעזור לפתח אצלם את התיאור האישי ולהאיר את הדילמות המוסריות "הקטנות" שהם נתקלים בהם כל הזמן (כפי שאנו מתרגלים בכתיבה המסאית), ומצד שני, רציתי לעורר את השאלה האם מעשה הוא מוסרי בפני עצמו או תלוי בתוצאות המעשה. נדמה שאינטואיציה של התלמידים רבים בחנה את המעשה רק מתוך השלכותיו. בצורה בוטה במקצת, עלתה הנקודה כי אם אין השלכות נוכל לקבל כל מעשה ואין ערכים מוחלטים, כלומר ניתן לשקר, לרמות, לגנוב.... תוך הדיון דיברנו על מניע פנימי מול מניע חיצוני למעשים שלנו ושאלנו כל העת במה אנו יכולים לשלוט - בכוונת המעשה, באופן בו מתממש בפועל או בתוצאותיו. הדיון סביב הסיטואציות והמקרים האישיים הצליחו לערב את התלמידים בדיון שנמשך ולקח חלק נכבד בשיעור. לבסוף בחלק האחרון של שיעור הפילוסופיה, הצגתי מי היה קאנט וקראנו יחד את תחילת מאמרו "מהי נאורות" כדי להבין את גישתו קצת יותר טוב, כאשר הוא טען שנאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו שהוא אשם בה, ועם אמרת המחץ שלו – "העז לדעת!" 

בשיעור ספרות התחלנו בסטראוטיפים. ביקשנו שיחשבו על סטראוטיפ ויכתבו תיאור לפי הסטראוטיפ (שם, מקצוע, ילדים, מגורים...) היו לנו צמחונים ובלונדיניות, חבורות רחוב ואשכנזים. היה מצחיק ובטוב טעם. בהתחלה הם אפילו היו קצת נבוכים ואז נפתחו. דיברנו על הצדדים האנושיים בלשייך אנשים כדי להישמר מסכנות לעומת הבעייתיות בחיים המשמרים סטריאוטיפים ולא להכיר אנשים באופן אישי.

משם עברנו לקריאה ברצ'טטיב של טוני מוריסון. הסיפור (קראנו את תחילתו והוא משך את הלב). קורא להתבוננו בתנועה הבין גזעית של החברות טווילה (המספרת) ורוברטה. היה נראה להם בהתחלה שברור מיהי השחורה ומי לבנה ואז זה השתנה. שמנו לב לנקודת המבט הילדית של טווילה על אימא שלה תחילה גאווה ביופיה ואז בושה על מי שהיא ובהמשך ההבנה שלנו הקוראים מהו מקצועה ולמה אינה יכולה לגדל בת וגם המפגש שמנו לב גם למפגש בין האם החולה של רוברטה לבין האם המוחצנת שהיה גרוע ומביך לבנות, למרות שציפו לו.

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

ממשיכים בחזרות על מטאפיסיקה לבגרות – מה יש בעולם? ומה בין עולם הדימויים לבין עצמים מוחשיים אך לא אמיתיים ומהי אמת עקיפה? אליעזר הציג ארבע רמות הכרה שונות – רמה ראשונה – דמיון, ניחוש. רמת הכרה שנייה – אמונה או סברה. רמת הכרה שלישית – חשיבה הסברתית, דיסקורסיבית. רמה רביעית – תבונה טהורה, חשיבה דיאלקטית. משם התלמידים התבקשו לחשוב על יישום מעשי של רמות ההכרה בחיים שלנו – ניסינו לבחון את השימוש בהכרות ביחס למזג האוויר, לפי הצעת התלמדים. משם המשכנו לשאלה הגדולה  - האם יכול להיות שאדם יודע את הטוב ועושה רע? עלו שלל דוגמאות, מנאצים ועד סיגריות, איך אפשר לדעת מה טוב ומה רע ובכל זאת לעשות רע? מכאן עברנו לדיון על אקטואליה וידיעות חדשותיות – איך אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים על מה שקורה במציאות? בחנו זאת דרך ארבע רמות ההכרה – אינסטגרם, מהדורות חדשות – מה מעמדן? ומהתלמידות עלתה שאלה מעניינת – מה מעמדו של המורה? ומכאן העלו התלמידות שאלות על מקומו של האלהים – איך הוא נכנס בתפיסה הזו? האם הדרגה הרביעי מקבילה לידיעת אלהים? בהמשך ראינו את הגישה של אפלטון על הפילוסוף שמכיר את הדברים כפי שהם, ותרעומת עלתה מהיציע – איך הוא יכול להגיד את זה? על מה זה מבוסס? כל אחד יכול להגיד את זה על עצמו. האמוציות עלו וזה סימן גם של למידה טובה וגם שהם יזכרו את זה בבגרות.

בחלק הספרותי, פעלנו בהתאם להצעה מעניינת של התלמידים בשבוע שעבר – הם שאלו אם אני כתבתי מסה והציעו שנקרא אותה. אז קראנו יחד את המסה "תפילה על קו התפר", שכתבתי על השסע החברתי בישראל (עם דיון קטן בבית החינוך החביב שלנו). כפי שאנו עושים על כל סופר – סיפרתי להם קצת על הרקע של המחבר ומה מאפיין את כתיבתו, בבדיחות כמובן. משם עברנו לקריאה, שנעה סביב ביטויים ספרותיים שונים של קרע, שסע ופילוג ובוחנת את ההתממשות שלהם בתוך החברה הישראלית. ראינו את העבודה עם הדימוי – איך משתמשים בדימוי מילולי כדי לבחון מציאות חיים. בהמשך המסה מסופר על החיים האישיים שלי, על הילדות והנערות שלי ועל החזרה בתשובה. הייתה אווירה אינטימית ומרגשת מאוד. אחרי הקריאה יצאנו לתרגיל כתיבה עם התנסות דומה – הם התבקשו לכתוב רשימה של ביטויים ומושגים שקשורים לנושא שהם כותבים עליו. אחר כך לקחת דימוי אחד ולכתוב אותו כפסקה על הנושא שלהם, איך הדימוי נכנס אל תוך החיים.