שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון "גדול נפש", לפי המינוח וההגדרה של אריסטו, הוא מי ש"חושב את עצמו זכאי לגדולות, והוא אמנם זכאי לאלה." הזכאות היא הן למעשים גדולים, במובן של יכולת ומיומנות שמאפשרות לאדם לבצע אותן, והן זכאות לכבוד שניתן על המעשים האלה אחרי שנעשו. לעומתו מעמיד אריסטו את "שפל הרוח", מי שזכאי לגדולות אולי לא פחות מגדול הנפש, אך מבטל את עצמו ונמנע או מעשיית המעשים הגדולים או מהכבוד שניתן עליהם או מ

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התחלנו את השיעור בהחלטה נחושה לסיים לעת עתה את הקריאה ב"כה אמר זרתוסטרא" על אהבה עצמית כדי שהפילוסופיה לא תפגר אחרי הספרות, שבה סיימנו כבר מזמן את העיסוק בנרקיס ואכו. ניגשנו לשני הקטעים שנותרו, בניסיון למלא אחר ההנחיה של פרנץ רוזנצווייג לקריאה בספרו "כוכב הגאולה" – לפרוץ קדימה, ולא להתעקש להבין הכול לפני שמתקדמים. אספנו התרשמויות ודברים שצדו את העין – האנליזה הפשוטה של הציוו

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה (אופק והדר): כעשרים דקות לפני תחילת השיעור תפסו אותנו האזעקות, והדר ואני הצטופפנו במקלט ביחד עם חצי מבית־הספר. כתוצאה מכך, גם מניין התלמידים שנשארו איתנו בתום האזעקה היה בערך מחצית, ולכן החלטנו להעביר שיעור משותף. קראנו קטע קצר מתוך ״הדרשה על ההר״ שבברית החדשה, העוסק באהבה לאויבים (מתי ה 43-48, מייד אחרי ״להפנות את הלחי השנייה״). לפני הקריאה הסברתי בשתי מילים על הברית החדשה הקדושה לנוצרים ביחד עם התנ״ך ועל דמו

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו טקסט של עמנואל קאנט מתוך ״על השלום הנצחי״, שעוסק במצב של שלום לעומת מלחמה. השאלות שנשאלו: למה כתוב ״שלום״ ולא ״שלום של מדינה״? מה זאת אומרת ״אינו ערובה לכך שהיא לא תפרוץ״? מה היה קורה אם לא היה שלום? למה מלחמה היא מצב טבעי ושלום לא? האם קראנו את הטקסט בגלל המצב? מה זה אומר ״מצב טבעי״? למה הטקסט מדבר על מלחמה? השאלה האחרונה נבחרה. אדם - אופק הביא את זה בכוונה בגלל המלחמה. עדי - בגלל שעכשיו מלחמ