שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה שוב מפגש בזום אתמול. שוב אי וודאות. שוב אזעקות. ואני מרגישה שאני כבר לא מחזיקה את החיים הכפולים האלה: מלחמה וטירוף מסביב, אבל הציפייה לקיום שגרה נורמלית לכאורה עומדת בעינה. בערך עם הדברים האלה פתחנו את השיעור לששת התלמידות והתלמידים שהואילו להיכנס לזום. או אולי מדויק יותר להגיד שהיו אלה ששה ריבועים בצבעים שונים שחלקם אפילו ענו כשדיברנו איתם. עוד לפני המעבר לזום התכוונו לקיים

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי האם תיתכן שפה פרטית? התחלנו בניסיון כזה - בתרגיל כתיבה שקנדריק לאמאר (הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר, ומי שנחשב לממשיכה של טוני מוריסון) סיפר שקיבל בשיעור בחט"ב והשפיע על יצירתו בהמשך - כל אחת כתבה טקסט קצר שמובן רק לה ונתנה למי שלידה לקרוא. ליהי, למשל, כתבה על משחק מילים עם חברות, שבמסגרתו השימוש במילה "בית" היא קוד שמשמעותו מצב רוח טוב. הלל בחרה במשפט מסדרה, יערה כתבה שיבוש לשו

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השיעור השבוע נפתח בתרגיל כתיבה קצר בהשראת המפנה הלשוני. התלמידים והתלמידות התבקשו לתאר רגש ללא שימוש בשמו ולאחר מכן השאר ניסו לנחש על מה מדובר. המטרה הייתה להראות כיצד השפה חורגת מהמודל של ייצוג ישיר. מאחר ובשבוע שעבר היינו בהרכב חלקי-מאוד, התחלנו עם חזרה על המהלך של שבוע שעבר, המעבר מהודאות הקרטזיאנית של האני החושב (שקודמת לוודאות של קיום האל) לרעיון של מות האלוהים, האובדן של א

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי מהי הנקודה הארכימדית שלי? (או: מה אני עושה כדי למצוא את ה-center שלי?), עם תרגיל הכתיבה האישי הזה התחלנו את השיעור. איילת כתבה על טקסים קטנים שעיקרם - "ברגע שאת לא חושבת, את נרגעת", שחר כתבה לצייר, לשמוע מוזיקה... וכך, עם הפתיחות שנוצרה, חזרנו לדקארט - לספק כמקום המלא בחרדה, לחיפוש אחר הבסיס הוודאי שהוא רגעי. קראנו קריאה צמודה את ההיגיון השני. תהינו מה אומרת הנכונות להכיר בכך שא