אוניברסיטת חיפה 29.12.2025

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

האם תיתכן שפה פרטית? התחלנו בניסיון כזה - בתרגיל כתיבה שקנדריק לאמאר (הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר, ומי שנחשב לממשיכה של טוני מוריסון) סיפר שקיבל בשיעור בחט"ב והשפיע על יצירתו בהמשך - כל אחת כתבה טקסט קצר שמובן רק לה ונתנה למי שלידה לקרוא. ליהי, למשל, כתבה על משחק מילים עם חברות, שבמסגרתו השימוש במילה "בית" היא קוד שמשמעותו מצב רוח טוב. הלל בחרה במשפט מסדרה, יערה כתבה שיבוש לשוני שנשאר במשפחה בעקבות שיפוצים בבית, ועוד. דיברנו על השאלה המרכזית הנוגעת לשפה פרטית, עד כמה היא פרטית, בהינתן שהיא לא יכולה להישאר רק בינינו לבין עצמנו כי קהל מסוים בהכרח יבין אותה. ומשם חזרנו לקריאה צמודה בקטעים נרחבים מתוך "מות המחבר" של בארת - מסה בהחלט מאתגרת שהקבוצה שלנו עמדה בה בגבורה. יולי אמרה שהקישור לתחביר (השפה שמתייחסת ל"אני" במשפט כאל נושא ולא כאישיות) הוא רעיון מעניין, וכך גם הפרידה מהיומרה לפענח טקסט.

תהינו על הפוטנציאל לביטוי אינדיבידואלי בהינתן שכל כתיבה נעשית מ"כתיבות מרובות", ועל הכלים שבארת מציע לנו כקוראים בהינתן ש"המרחב של הספרות פתוח לשוטטות, לא לחדירה". התעכבנו על "חדריה של התרבות" - מהם אותם אינספור מרחבים שמספקים לנו "רקמה של ציטוטים" (וקישרנו גם בין טקסט וטקסטיל, כפי שעושים בארת ודרידה). עומר קישר בין "מות האלוהים" של ניטשה ל"מות המחבר" בגלל הסירוב לאלוהים ולנגזרותיו (החוק, המדע), ואמר שגם דקארט נוכח פה - כי בארת, כמוהו, מציע מהלך של ספק רדיקלי. עם כוחנו כקוראים, ועם המחשבה על כך שכוחו היחיד של סופר הוא "לערבב בין הכתיבות, לסכסך אותן... לדעת שה'דבר' הפנימי שהוא מתיימר 'לתרגם', הוא בעצמו מילון שלם כבר...", יצאנו לתרגיל כתיבה נוסף - השיר "תחזית" של יהודה עמיחי היה מילון המילים שלנו, וכל אחד כתב טקסט קצר שעושה שימוש במילים רק מתוכו. יצאו טקסטים נהדרים! ואחרי ההקראות שלנו, קראנו את השיר של עמיחי, קריאת פינג פונג. 

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

ביום שני היה רצף נפלא של שיעורים! התחלנו בלקרוא עם עופר את הרופא וגרושתו לעגנון. העמקנו באובססיה החמורה של הרופא למאהבה לשעבר של דינה, וניסינו למצוא את הפער בין מה שמתחולל במוחו למה שקורה במציאות. שמנו לב גם לתפיסת העולם המעמדית המקובעת האופפת את הרופא המחזר, והנושא גרר שיח על מה ראוי ומה שגוי לחפש במושא אהבתנו. בעודנו נסחפים עם שיגיונותיו של הרופא, ניסינו להכיר ולאפיין את דמותה של דינה, ואת התקופה בה נכתב הסיפור. השפה העגנונית בה הסיפור נכתב שבתה גם היא את ליבנו ושלחה אותנו אל מחוזות תלמודיים ומקראיים. לאחר מכן קראנו עם גל את ''מסכת על טבע האדם'' של דיוויד יום, התחלנו ב''על התבונה'' ודיברנו על היחסים בין האידיאות והיחס הסבוך והמתעתע במיוחד הלא הוא סיבתיות. עברנו יחס יחס וקישרנו אותו למוחו ההוזה של הרופא מהשיעור הקודם, וגילינו מדוע שגה והגיע למסקנות כה שקריות אודות המציאות. דיברנו על היכולת המופלאה של הפילוסופיה לשכנע אותנו בנפלאות הרציונל, ולאחר מכן לשבות אותנו בקסמי הניסיון. עשינו גם סקירה קצרה מושגית בפילוסופיה אודות מה זה קונטיננטלי ואנליטי, אפריורי ואפוסטריורי וכו'.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

את השיעור התחלנו בהאזנה לסרטון שקובי עשה ואשר סיכם את עיקרי הדיון בדקארט. לאחר מכן התלמידים נדרשו לענות על מעין שאלת בגרות . הם קיבלו שאלה אחת שמבקשת לנתח את המשמעות של ,אני חושב משמע אני קיים" מזוויות שונות. כמו כן שאלה אחת שהציגה להם   ציטוט של דקארט אותו התבקשו להסביר. לאחר מכן התחלנו לדון בקאנט, עשינו זאת דרך קריאה בירמיהו יובל , בעיקר התייחסנו בקריאה למשמעות המהפכה הקופרניקאית של קאנט אפיסטמולוגיה. 

חצי השני של השיעור המשכנו בעבודת כתיבת המסות-עבודות-חקר. התחלנו בקריאה של המסה ״ידוע שהתימנית חמות במיטה״, מאת יונית נעמן. קיבלתי את הרושם שהטקסט תפס את תשומת לב הכיתה, והתעורר דיון לגבי המתח העדתי שבטקסט והאם הוא נוכח באופן זה בחיי התלמידות בכיתה, או לא. עצרנו אחרי קריאת השיר של ויזלטיר שמופיע במסה וגם סביבו התפתח דיון: האם השיר מיזוגני? האם גזעני? האם הוא שיר מחאה? האם הדובר בשיר מודע או לא מודע? איזה שימוש הוא עושה במוסכמות הסונטה? מה היחס שלו לדמות האישה שבשיר? בשבוע הבא נמשיך לקרוא ונראה מה יחס הדוברת במסה לשיר.

אחרי הקריאה, בתקווה שהרחבת מאגר המסות שלנו תשפיע השראה גם על הכיתה, ביקשתי מהן לחזור לכתיבה. הפעם להידרש לשאלה הגדולה שאיתה יצאו לדרך. אני אסביר: באופן אידיאלי, הייתי מעדיפה שהכיתה תמשיך לפרט ולשכלל את הסיפור האישי שאיתו התחלנו בכתיבה. אבל החשש שלי הוא שיתעורר קושי בחיבור החלק האישי לחלק ההגותי של המסה, ואני בודקת את האפשרות של העמדת מבנה גס לטקסט, ואז הרחבת כל אחד מהחלקים. לכן המשימה היתה לעשות רפלקציה על הסיפור האישי ועל השאלה ולכתוב - מה אני שואלת בעצם? מה מעניין אותי בנושא הזה? איזה קשר אני מוצאת בין הסיפור שתיארתי לשאלה הזאת? זאת, אני מקווה, תהיה מעין חוליה מקשרת שמוליכה גם לדיון התיאורטי שיבוא בהמשך הטקסט.