אוניברסיטת חיפה 15.12.2025

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

השיעור השבוע נפתח בתרגיל כתיבה קצר בהשראת המפנה הלשוני. התלמידים והתלמידות התבקשו לתאר רגש ללא שימוש בשמו ולאחר מכן השאר ניסו לנחש על מה מדובר. המטרה הייתה להראות כיצד השפה חורגת מהמודל של ייצוג ישיר.

מאחר ובשבוע שעבר היינו בהרכב חלקי-מאוד, התחלנו עם חזרה על המהלך של שבוע שעבר, המעבר מהודאות הקרטזיאנית של האני החושב (שקודמת לוודאות של קיום האל) לרעיון של מות האלוהים, האובדן של אמת המידה המוחלטת, גורם הסמכות. 

עשינו תרגיל כתיבה קצר ומשעשע, בו התלמידים כתבו שיבושים לאמרות המפורסמות "אני חושב משמע אני קיים" ו"אלוהים מת! אנחנו הרגנוהו". כמה דוגמאות: "אני מרגיש משמע אני קיים", "אני חולם משמע אני קיים" (נועה טענה שכל הביטויים האלה נשמעים יותר טוב בלשון זכר מבלשון נקבה. עודדנו אותה להמשיך לחקור ולכתוב על המחשבה הזו). לאחר הדלקת הנרות קאואה קרא: "סנטה קלאוס מת! אני אכלתי אותו".

וברוח השיבושים, עברנו ממות האלוהים למות המחבר וקראנו את שני העמודים הראשונים במסה המפורסמת של בארת. התחלנו לראות רמזים לאינטרטקסטואליות ולגלגול נוסף של אובדן גורם הסמכות.

יהיה מסקרן לראות כיצד תמשיך הקריאה בטקסט מאתגר זה, שמהווה צעד החוצה מהתפיסה המונולוגית שבה עסקנו עד כה. 

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

עסקנו בשני תחומים שונים אך משלימים: הפילוסופיה הרציונלית של רנה דקארט והניתוח הספרותי-רגשי של שירה עברית מודרנית.

בחלק הראשון העמקנו בהיגיון השלישי של דקארט, שבו הוא מנסה לבסס ודאות לאחר שלב הספק המתודי. למדנו כי דקארט טוען שבשכלו של האדם קיים רעיון של שלמות ואינסוף, רעיון שלא יכול לנבוע מאדם שהוא סופי ומוגבל. מכאן הוא מסיק שרעיון זה הוטבע בנו על-ידי ישות מושלמת – האל. ההוכחה הזו נועדה להבטיח שהאל איננו מרמה, ולכן התבונה האנושית והידע המבוסס על רעיונות ברורים ומובחנים הם אמינים. דרך מהלך זה דקארט מחזיר אמון בשכל, במדע וביכולת שלנו להכיר את העולם.

בחלק השני של השיעור קראנו את השיר "האמנם" של לאה גולדברג, וניתחנו את קול הדוברת, הפונה אל עצמה ואל הקורא בשאלות של תקווה וספק. השיר עוסק בכמיהה לחיים של פשטות, אהבה ושלום פנימי, אך גם בהכרה בכך שאין ודאות שימים כאלה אכן יבואו. ראינו כיצד השאלות הרטוריות מבטאות געגוע וחשש, וכיצד בהמשך השיר, דווקא על רקע התקופה הקשה שבו הוא נכתב, מופיעה קריאה לחיות את ההווה במלואו: לראות, לגעת, לאהוב ולהודות על הקיים, גם אם הוא זמני ושברירי. השיר מציע עמדה קיומית מפוכחת, שאינה מתעלמת מהכאב והמציאות הקשה, אך בוחרת בחיים ובהתמסרות אליהם.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

בחצי הראשון של המפגש ביקשתי מהכיתה לחזור ולקרוא את התחלות המסות האישיות שלהם, ואת השאלות שחברות הכיתה המטירו. על פי שיטת העבודה של ארנה קזין, את ה"תשובות" לשאלות שעניינו והפעילו אותן ביקשתי שיכללו בהמשך הכתיבה או בשכתוב הקטעים. בזמן שרוב הקבוצה כתבה ביקשתי מאחת התלמידות, שהטקסט שכתבה בשבוע שעבר עדיין לא מצא את הסיטואציה הקונקרטית שמתוכה יישאלו השאלות המופשטות, לחזור לסבב כתיבה נוסף ובעזרת השאלות ששאלנו אותה להעמיד סיטואציה של ממש. לקראת סוף השיעור התקבצנו למעגל והקשבנו לשני טקסטים, שלה ושל תלמיד נוסף, ושמחתי שהפעם כתבה טקסט מצוין, עם דוברת ברורה וסיטואציה שניכר שתתחבר בהמשך לשאלה הכללית שהיא ניסחה ולפסקה הקודמת המופשטת יותר שכבר כתבה. בשלב הבא, אחרי שסיפורי ההתנסות יגובשו, כל הכיתה תתבקש לנסח גם את החלק הזה, הכללי יותר שפותח את הסיטואציה האישית לבחינה ״ציבורית״.

בחצי השני התחלנו לעסוק במסגרת הדיון באפיסטמולוגיה בגביע הקדוש, עמנואל קאנט. התחלנו בשיחה כללית על הקשר בינו לבין אפלטון ליום, האופן בו כמו שני אלו הוא מחפש אחר מה שמתקיים בשיח אבל אין לו עדות אמפירית כשלעצמו. כדי להמחיש זאת בתחילה הבאתי שתי דוגמאות: משרוקית כלבים שהצליל שיוצא ממנה. זמין רק לכלבים, ומערכת הפעלה כביטוי למערכת שמציבה גבולות פעולה למחשב. בהמשך לכך שוחחנו על המהפכה הקופרניקאית של קאנט במסגרתה האובייקט מתכונותיו הם לא חלק מהמפגש האמפירי עם העולם אלא מעוצבים תחת המחשבה האנושית. בהמשך לכך ניסינו תחת דוגמאות שונות עד כמה הסדר המציאות שאנו כה רגילים לו , אין לו ביטוי אמפירית והוא למעשה ביטוי לשכל האנושי שמסדר את העולם בצורה מסוימת. ניסינו להבין שתי תכונות מרכזיות לסדר הזה,: אוניברסלית ואוטומטיות. לאחר חנוכה נמשיך להתמודד עם המהפכה הקופרניקאית.

בכיתת הספרות הערבית של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

בחלק הראשון של המפגש עבדנו על כתיבת הצעות מחקר עבור רוב הסטודנטים. הדרישה בהצעות המחקר היא לכתוב את פרטי היצירה הספרותית, ולאחר מכן לנסח שאלת מחקר שהסטודנט מתכוון לעסוק בה במהלך שלבי הכתיבה.הסטודנטים כבר בחרו את הסיפורים והרומנים שעליהם רצו לכתוב, ולאחר מכן הנחיתי אותם בכתיבת שאלת מחקר, והשלמנו את המשימה במלואה. נותרו שלוש הצעות שממתינות לכך שבעליהן יבחרו ליצור עמי קשר להשלמת המשימה עד לתאריך 22.12.2025.

בחלק השני של המפגש הצגתי לסטודנטים סיפור שכותרתו „הכניסה והקורבן” מאת הסופרת אנואר אל־אנואר. סיפור זה עוסק בביטויים מגדריים בחברות פטריארכליות וגבריות, ומתמקד בעיקר בנושא המנהגים והמסורות בהקשר של מין, דת והקדושה. לאחר קריאת הסיפור הפניתי סדרת שאלות, והתפתח דיון מרתק מאוד בין הסטודנטים, ובייחוד בין האדי ושאר הסטודנטיות, סביב מושגים חברתיים ודתיים רבים.כך הגענו לסיום המפגש, ולאחר מכן עברנו להדלקת נרות לרגל חג האורים. חג שמח לכולם.