חזרנו השבוע למסכים. מנסים בכל כוחנו למצוא את היתרונות לדבר ולפעמים בהחלט מוצאים. יחד עם זאת, ברגע הראשון שנוכל, ונראה שזה הולך ומתקרב (אופטימיים חסרי תקנה שכמונו 😊) נחזור להיפגש פנים אל פנים.
וזה מה שהתרחש אצלנו אמש:
מחזור ב' (יב')
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) - השלמנו את מהלך הלמידה אודות הגישות השונות לחקר הלאומיות. חזרנו אל הטיעונים של הייסטינגס ואנדרסון, וערכנו יחד את ההשוואה בין הגישות השונות. בהמשך לכך, ביררנו את הדומה והשונה בין שתי הגישות, והגדרנו יחד כיצד מסכמים ומנסחים את ההשוואה. כתרגיל מסכם לשיעור כתבו התלמידות את ההשוואה בין הגישות.
ספרות (ד"ר מורן פרי) - כבר מראשית הקריאה באודיסאה, יצא ליבנו לפנלופה. אולי בשל הכוח הנשי הקבוצתי, אולי סערת הרגשות התקופתית; הבידוד, הריחוק, המעצורים... כך או כך, כל משפט בסיומו של שיר י"ג, הוביל אותנו היישר לדיון בפנלופה. סופה של האודיסאה, בהקשר הזה, צרמה לנו מכל; החזרה המאוחרת, לא השיבה את אודיסאוס לזרועות פנלופה לנצח. החזרה המשיכה בסימן החסר ופנלופה נשארה שוב מאחור.
פנלופה מקבלת את עזיבתו בשנית של אודיסאוס בהכנעה ובאמפתיה. החוסר מתגבר והסיפור לא נשלם עבורה. כדי לערוך תיקון מסוים, גם אם מאוחר, פנינו לאתגר התרגום של אבי אקושטי.
דוגמא לכך לפניכם:
ייאושה של פנלופה
זה לא שלא זיהתה אותו באורה המרצד של הלהבה; לא היו אלה
סחבות הקבצן, מעטה התחפושת- לא. הסימנים היו מובהקים:
הצלקת על ברכו, התעוזה, הערמה המשתקפת בעינו.
בהולה, גבה שעון אל הקיר, היא תרה אחר תירוץ,
זמן מועט, כך שלא תאלץ להשיב, להיכנע.
האם היה זה הוא, אם כך, אשר כילתה למענו עשרים משנותיה,
עשרים שנים של יחול וחלום, בשביל הגבר הזה, המרוד, ספוג הדם ולבן הזקן? היא התמוטטה אילמת אל מושבה,
בחנה לאיטה את קטל המחזרים על הרצפה כמו דימתה בעיני רוחה
את תשוקותיה זנוחות מתות שם. ואמרה "ברוך הבא",
צליל קולה הדהד באוזניה- זר, מרוחק.
בפינה, נולה מילא את תקרת החדר בסורגי צללים; וכל הציפורים שארגה
עם חוט שני בוהק בעלווה מוריקה. כעת, בליל זה של השיבה, לפתע הפכו חיוורות ומושחרות,
חגות מטה בשמיים התפלים של מאבקה התמידי.
פילוסופיה (יותם שטינבוק) – חזרנו על פילוסופית המוסר של אריסטו ושל מיל. לאחר מכן דיברנו קצת על המבחן המתקרב ובאופן ספציפי על המסות, שהתלמידות יתבקשו לכתוב במסגרת מבחן הבגרות.
מחזור ג' (יא')
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - המשכנו לקרוא קריאה צמודה במניפסט הקומוניסטי, ניסינו לעמוד על המחשבה הדיאלקטית של מרקס ואנגלס ביחס לבורגנות ולקפיטליזם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתלהבותם מהעושר שהביאה הבורגנות, עמדה שחושפת גם את האמון הלא ביקורתי שלהם בתפיסה של קידמה, ובאימוץ של השיח האירופוצנטרי והאוריינטליסטי המבחין בין מזרח ומערב כהבחנה בין ברבריות וציוויליזציה - הבחנה שאף מובילה להדגשה מפורשת של חדירת השווקים הבורגניים האירופים לסין, במסגרת מלחמת האופיום הראשונה כתשע שנים קודם לכן.
ניסינו גם לחשוב באופן ביקורתי על ההנגדה שעורכים מרקס ואנגלס בין הבורגנים הריאקציונרים כהנגדה שבין קוסמופוליטיות ולאומיות, ועמדנו על האופן שבו דווקא העמדה הגלובלית של הבורגנות, זו המעוניינת "לבנות לה קן בכל מקום ולתקוע יתד בכל מקום", היא לאומית במובהק, וזאת כפי שעולה מתוך המחשבה המרקסיסטית עצמה, זו המצביעה על כך שהמדינה זהה לבורגנות. המשכנו בזיהויה של הבורגנות כמי שעסוקה בהיפוך ושינוי מתמיד של אמצעי הייצור ודפוסי הצריכה, כחלק מהבטחת ההתמדה של הרווח, ובצורך של הבורגנות לייצר משברים מתמידים ביחסים הכלכליים על מנת לשמר את כוחה - סתירה שמתוכה, טוענים מרקס ואנגלס, נוצרים כלי הנשק שיובילו להחרבתה של הבורגנות.
ברגע זה עברנו, יחד עם מרקס ואנגלס, להפניית הזרקור אל התגבשותו של הפרולטריון, זה ההופך לסחורה, שאיננו אלא ספח למכונה. עמדנו על האופן בו דמויות שונות בחברות הטרום- קפיטליסטיות נשאבות אף הן לתוך הפרולטריון ההולך וגדל בשל אי יכולתם לעמוד למול התעשיות הגדולות, ומשם עברנו אל האופן שבו הופך הפרולטריון לסובייקט ההיסטורי המניע את המהפכה כנגד הבורגנות, זאת בעקבות האפשרות לזהות את האינטרסים המשותפים המלכדים פועלים שונים במקומות שונים (וזאת על אף שמרקס ואנגלס עצמם מצביעים על כך שהמאבק שונה בכל אתר ואתר - נקודה שכפי שהערנו תסייע לנו בהמשך בהבנת המאואיזם).
סיימנו בקביעה כי המאבק המעמדי הוא תמיד מאבק פוליטי, שכן הוא זה שביכולתו לערער על הזיהוי המוחלט שבין מדינה ובורגנות.
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו עם צפייה בדקות הראשונות של הסרט "זמנים מודרניים". דיברנו קצת על צ'רלי צ'פלין ובעיקר על מצבו של האדם אל מול המכונה, שנועדה לשרת אותו אבל השתלטה עליו, על העובדים שנמצאים תחת פיקוח מתמיד של המנהלים, ובכלל - על ההתקדמות הגדולה של המודרניות ועל צדה האחר, האפל, המוביל את האדם למצב קיומי של חוסר ודאות, ניכור והלם. חזרנו לאותו משפט בודד של קפקא מיומן המסע שלו: "האנשים קופאים, כאשר הרכבת חולפת", והפעם ראינו בו גם את הולדת המבט מתוך אותו שיתוק פיזי, את הרגע שבו האדם הופך לצופה, למבקר המצביע בעצם עמידתו על "הרכבת החולפת" מה שפותח אופציה לעמדה סרבנית.
עם האפשרות של לא לשתף פעולה חזרנו לגרגור סמסה, ודרך מאמר של גלילי שחר על השעון של סמסה והדיקטטורה של הזמן, ראינו כיצד באותו בוקר שבו התעורר גרגור סמסה וגילה שנהפך לשרץ אמיתי, הוא למעשה השתחרר מסמן מודרני אחר - השעון. בהקשר זה עלה גם עניין גירושו של גרגור סמסה לחדרו ע"י אביו בסוף חלק א', גירוש שלווה בנפנופי מקל ועיתון, מונח שבעצמו נגזר ממושג הזמן, בעברית כמו גם בגרמנית.
אחרי ההפסקה המשכנו בקריאה צמודה של חלק ב'. עשינו הפסקה קצרה שבמהלכה כל אחת כתבה שלושה משפטי מפתח מתוך אותו חלק והסבירה מדוע בחרה בהם (רעיון שלקחתי מקובץ מערכי השיעור על "הגלגול" שיעל ועדו העלו לדרייב).
כך התחדדה תשומת הלב למפתח שנמצא כעת מצדה השני של הדלת (מה שהפך את חדרו של גרגור לכלא לעומת החופש שהרגיש בו עד אז), לתחושת הגועל של האחות כלפיו, לשינויים בטעם האוכל ולטשטוש ראייתו, לכך שבני המשפחה הפסיקו לדבר איתו ואליו - סממן דרמטי הקשור לאחריות שלהם בשלילת אנושיותו, שמנו לב גם לשינויים שעוברת האחות, ש"מעמדה השתפר פלאים בבית" כפי שציינה אחת מאיתנו, תהינו ביחד על מהו/מיהו אותו שרץ והגענו למסקנה שמאחר שאין שום קטגוריה כזו זוהי הבניה חברתית, ועוד עלו הקשרים הנוגעים לרלוונטיות של היצירה הזו לנו ולימינו, גם בגלל ההיבטים הקשורים לעולם המודרני וגם בהקשר של מערכות היחסים בינינו לבין הסביבה הקרובה לנו.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - חזרנו לריבועי הזום. התמקמנו במצב של פוסט תלונות, מקבלים את סיטואציית הלמידה. וכך היה. פתחנו הפעם בשירו של אבידן "ערב פתאומי", וחיברנו את השיר לשאלות מטפיזיות וקיומיות: החרדה מפני המוות המוחשי בגיל הזיקנה, האם הקיום הוא סוף פסוק? האם משהו ממשיך להתקיים? ושוב הבעיה הקלסית של הקשר בין גוף לנפש – כך טעמנו כיצד אפשר לבטא בדרך אמנותית (בשירה) שאלות כבדות משקל.
דיברנו על המוזיקה של השיר, ואפילו שמענו את המשורר עצמו מקריא אותו – מתוך ההקראה המוטעמת שלו למדנו על פרשנות השיר בעיני המשורר עצמו. אחר כך ניסינו להבין מהי מטפיזיקה לאור הקריאה באנציקלופדיה המקוונת לפילוסופיה של סטנפורד. המושג קצת איים עלינו וניסינו להתחקות אחר שורשיו. לבסוף הדגמנו מהן שאלות מטפיזיות: האם יש חופש בחירה? מהי תכליתו של האדם? האם יש אלוהים? מהי ידיעה? וכד'.
ראינו שכל עמדה ביחס לשאלות הללו היא עמדה מטפיזית, וייתכן שנכון יהיה לומר כי ההבנה, ולא הידיעה, היא פרי המחשבה המטפיזית. החלק השני של השיעור הוקדש לפרק "אלוהים" בספרו של טיילור "מטאפיזיקה".
סיימנו לקרוא שני שליש מהפרק, ובשבוע הבא נסכם ונסיים אותו.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) - התחלנו את המפגש עם "ג'ני כלת הפירטים" של ברכט, בתרגום שלונסקי. דיברנו על השיר ואיך התרגום נשמע להם, ואז צפינו בלוטה לניה מבצעת את השיר מהסרט "אופרה בגרוש".
מתוך זה דיברנו קצת על ברכט ועל קומוניזם וקראנו ממש טיפה מההתחלה של המניפסט, כהכנה לדיון ב"האומר כן/האומר לא" בשבוע הבא. לפני ההפסקה חזרנו על "כל הנהרות", ומיד אחריה עשינו סבב שכל אחד אומר מה הוא לא כ"כ אוהב בספרים. לקראת סיום צפינו בקטע ממופע מחול של Yoan Bourgeouis, שהבנות כבר כתבו עליו התנסות כתיבה לפני שבועיים, וכל אחת הציגה בקצרה את מה שכתבה. בהתנסות הכתיבה של השבוע ביקשתי מהן לכתוב על בחירה של מישהו אחר, שקרוב אליך, בחר, ועל הסיבות האישיות והחברתיות שהובילו לבחירה הזו.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - ליווינו את שיעור הפילוסופיה של כיתה י״א בצפייה בסרטונים על סוקרטס, אורח חייו, משפטו ומותו. מהי בדיוק המחויבות לבחינה עצמית? מה הם העקרונות המנחים חקירה כזו?
מה מקור הערך שלה וכיצד היא מעניקה ערך לחיי האדם? השיעור נעשה סוער משעה שפנינו לעסוק בביקורתו של סוקרטס על ההמונים, ועל דעותיהם, להן אין הוא נותן משקל. האם ביקורתו של סוקרטס על הדמוקרטיה מוצדקת?
מספר תלמידות ביקשו לדחות את עצם הטענה שדעות יכולות להיות נכונות/לא נכונות. האם בחינה ביקורתית של עמדה זו תעניק לה ביסוס או דווקא תוביל לדחייתה? בעזרת מספר דוגמאות ראינו שזה לא פשוט.
הניסיון להגן על הטענה שלכל אחד זכות לדעתו (מלבד הזכות הטריוויאלית לדבר שטויות) הוביל אותנו לאבחנה בין טענה ערכית לטענה עובדתית, כמו גם לקשיים לבסס אבחנה זו באופן חד. תלמידה נוספת הציעה נימוק חדש: אם רק דעת הפילוסופים נחשבת, ההמונים מצופים לציית להחלטות של הפילוסופים בלי להשתתף או להיות מוזמנים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות. אם כך, זה דווקא סוקרטס שרואה באדם עדר צאן ולא מציע כלים לשנות זאת, בניגוד לאיך שהוא מציג את עצמו! גם טענה זו העלתה דיון מעניין, ואחריה, תלמיד נוסף הציע שאי אפשר להתעלם מהעובדה ההיסטורית שבפועל, דיקטטורות פשוט לא הוכיחו עצמן כעדיפות על פני דמוקרטיות.
מה לעשות שאנשים יכולים לטעות. זה בדיוק מה שקבלת דעת ההמונים מבקשת לתת לו מענה. גם פילוסופים יכולים לטעות.
Commentaires