אוניברסיטת בן גוריון 02.07.2025

שבוע 30 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

מסיבת סיום יב'

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות:

המפגש האחרון שלנו לתשפ"ה היה יוצא דופן. התכנסנו אחרי טקס הסיום המצחיק והמרגש של מחזור ו'. עדי חילקה את התלמידות.ים לזוגות (אקראיים להפליא) והנחתה להקדיש כרבע שעה להיזכרות. ביקשנו לשחזר לפחות 10 מושגים, טקסטים, רעיונות, שמות, פעילויות או נקודות שזכורות מכל שלב של השנה, מפילוסופיה או מספרות. במהלך סבב ההקראה צפה, באופן מרומז, סוגיה שהטרידה את כולנו לאורך השנה: חיכוכים בתוך הכיתה, בין התלמידות.ים או בין קבוצות של תלמידים.ות. בחרנו להנכיח אותה במפורש ולגלוש בספונטניות לשיחה כנה וביקורתית, קצת קשוחה לרגעים, על המוחשיות של המתחים, ועל ההשלכה הבלתי-נעימה שלהם על החוויה בכיתה. הצענו לתלמידות.ים להקדיש שאלה למחשבה: אילו נושאים מקטבים, מבחינת דעות, את הכיתה? התלמידים.ות היו קצת המומים.ות, או לכל הפחות ממולאים.ות בפיצה, ורק לתלמיד אחד הייתה הצעה בעקבות ויכוח קטן וסוער מקבוצת הוואטסאפ הכיתתית (לגבי הרעיון של חזרה פתאומית לשיגרה בתום לחימה). אז עברנו לדיון כללי יותר, וכל אחת מאיתנו דיברה מהזווית שלה על היתרונות של למידה בחברותא, ועל התנאים הדרושים לשמירה על סביבת למידה בטוחה ונעימה. היה חשוב לשתינו להדגיש שכדי להכיל אי-הסכמה בדיון צריך לכל הפחות להניח שהצד השני ראוי להילקח ברצינות ומעוניין לקדם את השיח, ועדי הדגישה את החשיבות של הגישה הזאת גם לחיי היומיום. הדיון הזה השתלב בחלק מהסיכום שלי (תמר) – אבל זה קרה אחר כך. קודם הנכחנו יחד את התחושות של כולנו בעקבות השיחה, סיימנו בנחת ובליווי פילים ורודים את סבב ההיזכרות של התלמידות.ים, ואז עברנו לסיכומי המורות.

עדי הציגה רשימה יפיפייה של 25(!) טקסטים שקראנו ועיינו בהם בשיעורי הספרות, ברצף שהדגיש קשרים חדשים בין היצירות והנושאים. אני תיארתי את תוואי השטח הפילוסופי שראינו לאור ארבע נקודות ייחוס: מושאים ומוטיבציות פילוסופיים, ההבחנה בין תופעה וממשות, הישארות מעבר לשינוי ומה הוא אדם. נזכרנו יחד באנשים ובסיסמאות. בסיכום-הסיכום שלי ניסיתי לענות על השאלה "מה היא פילוסופיה?": ראינו אותה השנה בעיקר בתצורת תשובות לשאלות מתוך גישה רפלקטיבית, כללית וביקורתית, וביקשתי להציג אותה גם בתור צורת חיים של שאילת שאלות כאלה, ודווקא לגבי מושגים לגביהם כבר יש לנו תשובה. חזרתי אל את הסבת-תשומת-הלב הביקורתית שפתחנו בה כהזמנה לאימוץ גישה פילוסופית ללמידה, כזאת שכרוכה יותר בשאילה פעילה של שאלות מבניסוח תשובות או היאחזות בהן. הגישה הזאת רלוונטית ביתר שאת וביתר עדינות לגבי מושגים שמובן מאליו שיש לנו איזושהי הבנה לגביהם (כמו שינוי, כמו זהות, כמו שיגרה). חילקנו תעודות באופן קז'ואלי תוך תנועה בכיתה ונפרדנו לבינתיים, בלי טקס מיוחד ובציפיה למפגש הבא.