המגמה המשולבת
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
בחלק הראשון בשיעור עסקנו שוב בסיפור חבר מושבעים שכמותה וכעת ניסינו לראות את החלק השני בסיפור חלק החקירה. ראינו כיצד גם כאן הסיפור למעשה מתפצל לשניים, הסיפור של הגברים והסיפור של הנשים. האחד עוסק בצדק קשיח, רציונליות, חובה, אתיקה. מקצועית ואילו השני עוסק באמפתיה, חמלה, מחויבות אנושית. ראינו כיצד שתי הגישות עשויות להעמיד תשובות שונות לדילמה. לאחר מכן ניגשנו להמשך קריאה במיתוס של סיזיפוס. הגענו לשאלה מה מבחין את היצור האנושי משאר הישים הקיימים, מדוע רק בהקשר אנושי אפשר לדבר על מושג של משמעות. הדיון לקח אותנו להשמעת שירו של חנוך לוין העץ הוא גבוה ודיון בו ביחס למה מבחין את האדם מהטבע בשיר, גם כאן הדיון לקח אותנו לשירו של נתן זך ראיתי ציפור רבת יופי, ניסינו להבין מה החוויה שמתאר זך והאם רנו יכולים להתחבר אליה , מה הציפור רבת היופי שלנו. בהמשך לכך ביקשנו מהתלמידים לחשוב על חוויה מפעימה שהיתה להם ולהביא אותה אחרי ההפסקה.
את החצי השני של השיעור פתחנו עם תערובת מילים ומשפטים שהקרנתי על הלוח. ביקשתי מהכיתה לבחור את אלו שמעניינים אותם, ולומר למה. רבקה בחרה ״מילה סלטבית״. אדם: ״ילדיי ונכדיי״. חביב צירף יחד את ״כל הדבר הזה״ ו״צורה״, ותמר את ״לחינם״, ״עתיד״ ו״בכל זאת״. היה מרתק לראות כמה פעיל הפוטנציאל שיש בכל מילה, אילו אפשרויות אפשר להתוות מהן. כשהמשכנו לקריאת הסיפור עצמו, ״דאגתו של אבי המשפחה״ של קפקא, היה מעניין לראות איך האפשרויות שנרמזו על ידי המילים הבודדות התממשו או התבדו בסיפור. ניסינו לבדוק את הטקסט המשונה מכל מיני כיוונים: מי הדובר? מי הנמען? מהו הדבר הזה, אודרדק, שמדברים עליו ואילו ניסיונות נעשים כדי להגדירו? מה מציק בו כל כך? סיימנו עם מושג ה״הזרה״, שהצעתי לכלול בדיון. בשיעור הבא ננסה לבדוק איך הוא יכול לשמש אותנו כאן.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
מה ההבדל בין לשון השירה ללשון של טקסטים כתובים אחרים, ולמה השאלה למה התכוון המשורר אינה רלוונטית? אל חוויית המפגש עם שיר והאפקט שלו עלינו נכנסנו עם "הגיבונים" של נתן זך, שמהתל בנו באמצעות שימוש במונחים אנציקלופדיים. לאט לאט השיר נפתח בפנינו (עילאי אמר שהשורה הראשונה הפילה עליו שעמום, לילך הצביעה על השינוי שמתרחש בשורה ה-6, עימי אמרה שההשוואה לפקידים מצחיקה), ספרנו חרוזים, ירדן הפנתה את תשומת לבנו לפסיחות המתוחכמות, והשלמנו את הדיון בניסיון לכתוב בעצמנו שיר שמתבסס על שני מושגים שבחרנו מתוך "שוק מושגים" שהעלינו באופן אסוציאטיבי (משום מה "חניכיים" זכו להיכנס למספר מכובד של טקסטים). בחלק השני של השיעור דיברנו על מהי אהבה עפ"י אגמבן. תרגמנו יחד פיסקה העוסקת בפרטיקולריות של מושא האהבה (ויטה שאלה למה לא מלמדים ככה בבי"ס), ובזכות שאלה של לילך על הקשר שבין "הגיבונים" לאגמבן סיימנו עם מחשבות על הפרטיקולריות של כל יצירת אמנות בעלת ערך אל מול ההכללה התפלה.
מגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
בין הבגרות שלנו, בפילוסופיה, שהייתה בשבוע שעבר, לבגרות במתמטיקה שמתקיימת השבוע - הלחץ מורגש. בכל זאת הגיעה קבוצה אמיצה ומוכת בחינות לשיעור, וניצלנו את אחד מהמפגשים האחרונים שלנו ביחד לסגירת חובות: זמן רב הבטחתי לעסוק בפילוסופיה פוליטית, וכך עשינו. המפגש היה מוקדש לביקורת הדמוקרטיה.
התחלנו במשל הקברניט של אפלטון, בו הוא מעלה טענות כבדות משקל ביחס לשיטת המשטר השנואה עליו: ראשית, ההמון אינו בעל הידע הראוי לקבלת החלטות מדיניות; לא רק זאת, ההמון גם אינו מוכשר לזהות מי הוא זה שכן מחזיק בידע המתאים; ועל כל אלו - קל לשטות בהמון, ובעלי אינטרסים שונים יכולים לנצל זאת לטובתם. כרגיל, אפלטון רלוונטי מאוד גם לימינו אנו.
עברנו לבחון הצעה למשטר חלופי - אפיסטוקרטיה, שלטון מבוסס ידע ויכולת. שאלנו האם ניתן לבסס סף מסוים של ידע כתנאי הכרחי להשתתפות בבחירות, או לחילופין - לדרוש מסכת של מבחנים והכשרות המהווים תנאי לאיוש משרות פוליטיות. הביקורות היו רבות, כמובן, והעמקנו ברעיונות אלו - על הפחדים הכרוכים בהם, הקשיים ביישומם, וגם היתרונות האפשריים. סיימנו בשני נתיבים אפשריים להגנת הדמוקרטיה: האחד אינסטרומנטלי, המבקש להציג את המנגנון הדמוקרטי ככזה המבטיח את התוצאות הטובות ביותר, והשני אינטרנזי - בטענה שללא קשר לתוצאותיה של הדמוקרטיה, היא השיטה המוסרית היחידה, משום שרק היא מאפשרת את קיומה של הזכות למעורבות פוליטית.
עוד היינו רחוקים מלמצות את הדיון כשתם זמננו ונפרדנו לשלום. בשבוע הבא נעבור לשמוע את הרצאותיהם של כותבי עבודות הגמר, שצלחו את הפרויקט הגדול הזה, וזה כבר ממש אקורד הסיום שלנו.
Comments