שבוע חמישי בבית החינוך שלנו. הפעם התארחנו ב'תרבוטק' הנפלא של בת ים :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
האם הצייר הרג את אשתו או שהאמנות הרגה אותה? מיהו המספר שלנו, שמעורר בנו כ"כ הרבה חשדות? למה הטירה המפוארת ננטשה לאחרונה? ומה בין הצריח ו"אימת הריק"? "הדיוקן הסגלגל" המשיך להעסיק אותנו, עם היריבות הגדולה שבין האמנות לחיים, פלישת הסיפור הראשי לסיפור המסגרת, קטיעת המסגרת (במותו של המספר?) והניגודים המרובים המתקיימים בו (וגם נטרפים). בניגודים שבין חיים ומוות רעות ואיתי מיקמו גם את הטירה עצמה, שפעם היו בה חיים ועכשיו אין. ג'ניפר כתבה על הניגודים בין חוץ לפנים שבאים לידי ביטוי גם ביחסים של הצייר ואשתו - הוא ראה את היופי שלה ובגלל זה חשק להנציחה בדיוקן, ואילו היא הייתה מעוניינת בפנים שלו, ודיברנו גם על התעתוע שבניגוד בין מציאות לדמיון כשהמציאות היא הטירה הממשית בסיפור והבדיונית היא בסיפורים של אן רדקליף (שמוזכרים בסיפור שלנו). אח"כ יצאנו לתרגיל צילום של "אימת הריק" (בעקבות העבודה של חיימי פניכל ובעקבות תיאור הצריח בסיפור). מאחר שהיינו בתרבוטק, כולם יצאו לצלם בקניון בת ים, והצילומים היו הזדמנות נהדרת לדבר על תרבות הצריכה, על הרעש החזותי שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו, על כמויות האשפה הבלתי נתפסות, הקיום המלאכותי (תאורה לא טבעית, "בקרה אקלימית") וגם על הניסיונות להסתיר את ה"אפל" - כמו פיגומים וקירות חשופים (אחד הצילומים חשף חלק תחתון כזה, אז דיברנו דרכו על חללים שמשקפים מבנה נפשי, של אגו, איד וסופר אגו). בחלק מהצילומים המוצרים השתקפו על המרצפות - אז לקחנו את זה לכיוון ההפוך ועשינו תרגיל מדיטציה קצר דרך התבוננות במרצפות (בעקבות הספר "פתיחות מלאה וספק" של אסתר פלד). אח"כ ראינו סרט אנימציה קצר על "הדיוקן הסגלגל" וקטעים מתוך הסרט "פרנקנשטיין" (מ-1931) ודיברנו על הסכנה שב"לשחק" את אלוהים. סיימנו עם תרגיל כתיבה - כ"א בחר נקודת מבט וז'אנר וכתב ספין אוף לסיפור. ליהי בחרה לכתוב את יומנה של אשת הצייר בשבועות האחרונים לחייה, רעות, איתי וליאור החליטו לפתוח בחקירה משטרתית בעקבות היעלמותו של המספר האלמוני והציבו כמה כיווני חקירה (כולל חשד מבוסס לאחריותו למותם של מאות אנשים).
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות ) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
בשבוע שעבר קראנו את פתיחת פרק ב בפוליטיאה, ובה גלאוקון טוען טענות קשות על אופיו של המוסר – שאינו טוב כשלעצמו אלא רק כאמצעי להשגת תכליות מסויימות, שאין לו ערך של ממש עבור האדם החזק שאינו זקוק להגנת החוק, ושאיש לא היה דבק בו אלמלא חשש מעונש. היום התחלנו לקרוא את תשובתו של סוקרטס לאתגר שהציב בפניו גלאוקון. התחלנו ב"משל האותיות" של סוקרטס שמציע, כמו בבדיקת ראייה, להתחיל מקנה המידה של המדינה ורק בהמשך להתקדם למידות הקטנות יותר של האדם הפרטי. כדי לגשת לשאלת הצדק המדיני ערכנו היכרות עם מושג האוטופיה (ועם התאומה הכמעט-זהה שלה, דיסטופיה), ונתנו לתלמידות תרגיל: לכתוב מדוע יש צורך במדינות, ולחשוב על שלושה עקרונות בסיסיים לכינון מדינה צודקת. התלמידות חזרו עם רעיונות מעולים: הם דיברו על פחד מבדידות, על צורך ברשת ביטחון חברתית, על היעילות שבחלוקת אחריות בין אנשים שונים, הציעו שהיכולת לכונן חוקים היא שמגדירה את היצור האנושי ואפשר לראות בה את "מותר האדם מהבהמה", והתווכחו אם מדינה צודקת היא כזו שמצליחה לשמור על זהותה כ"דמוקרטיה אמיתית" או דווקא כזו שמונהגת ביד רמה על ידי שליט חכם.
אחרי ההפסקה המשכנו עם תשובת סוקרטס וראינו שלפיו המדינה משרתת בראש ובראשונה את ההיגיון הכלכלי של חלוקת תפקידים יעילה. לכן, הוא טוען, מדינה "טובה" היא כזו שבה כל אחד עוסק במה שהוא טוב בו. הטענה הזו העלתה כל מיני שאלות בכיתה – מי מחלק את התפקידים? מה קורה אם אני טובה בכמה דברים? מה קורה אם מה שאני טובה בו הוא לא מה שאני אוהבת לעשות? מה הופך תפקידים מסוימים ליותר חשובים או יוקרתיים מאחרים?
השאלות על דרכה של המדינה להפיק תועלת מכישרונותיהם הטבעיים של אזרחיה הובילו אותנו לתרגיל יצירתי: כל תלמיד/ה התבקשה לכתוב נאום תודה על זכייה בפרס כלשהו שמגיע לה. הפרסים שחולקו היו מצחיקים ומקסימים ומגוונים במיוחד! תלמידה אחת מצטיינת במיוחד ברגישות, ואחרת העניקה לעצמה פרס על חוסר טאקט. אחת כתבה על יכולתה להקשיב ולהכיל בלי למהר לענות, ואחרת קטפה דווקא את פרס ה"מדברת-ללא-הפסקה-ויש-לי-דעה-על-כל-דבר-תתמודדו". היה לנו נאום על חוסר החלטיות (שלווה בהתלבטות ארוכה אם לקרוא מהמחברת או לנאום בעל פה), ונאום על ספונטניות שנקטע בטרם עת בשל החלטה פתאומית לנסוע לטבריה. אין ספק שנוכל להקים יחד מדינה לתפארת.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס
שיעור מגוון ועמוק. אני מחלק לתלמידים את העמוד הראשון של ההגיונות ובמשך שעה וחצי מדברים על שתי הפסקאות הראשונות. אנחנו קוראים, לא מבינים את המילים, אני מסביר ואנחנו נותנים דוגמאות מהחיים שלנו.
כשהייתי קטן וראיתי תמרור עם שלושה עיגולים; אדום צהוב ירוק ("רמזור לפניך"), אמא לי אבא שזה "רמזור לאופניים". הזוי, אני מספר להם, שקלטתי רק עשרות שנים אחר כך, שזה לא זה 😊.
כל תלמיד מביא דוגמה ואנחנו מבינים איך אפשר לבנות מגדל כוזב הבנוי על ההנחות הבעייתיות.
בחלק השני אנחנו מורידים ווליום. כל תלמיד ותלמידה מביאים מהספרייה ספר שמדבר עליהם ואנחנו משתפים בסבב.
בחצי השעה האחרונה עלמה מגיעה לשיחה משותפת על לימודים, רגשות ועוד. אני ממש מרוצה.
ולעלמה, המון תודה על הדחיפה הטובה שלי והעזרה בלהתכוונן לקראת שיעורים טובים יותר.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
התוכנית: לדבר על ההבדל בין שני סוגי קריאה: קריאה אקראית תוך שוטטות בספריה לעומת קריאה מכוונת מטרה (חיפוש טיעון/ציטוט מסוים וכו'). ללמד כמה סוגי טיעונים בלוגיקה (היסק בדרך החיוב, היסק בדרך השלילה, סייג, היתלות באילנות גבוהים, הסתמכות על ההמון, הבאה ליידי אבסורד והנחת המבוקש) וכמה עקרונות טיעון (עקרון הנאמנות, הבהירות, הנייטרליות והחסד). ואז, לעבור לשתי מטלות: א. קריאה אקראית בספר שמסקרן את התלמידות, בחירת פסקה עד עמוד מתוכו, הצגתם בפסקה, וכתיבה עצמאית של פסקת תגובה תוך הקפדה על עקרונות הטיעון. ב. קריאה בספרים שונים בספריה תוך חיפוש חלק מסוגי הטיעונים שלמדנו. והצגתם בכתב.
ושוב, הפער בין התוכנית למציאות: אחרי כחמש דקות של ההקדמה שדנה בהבדל בין סוגי הקריאות, הגיחו פתאום שתי התלמידות שנדמה היה כי כבר פרשו. משכך, חזרתי למענן, בפעם השלישית, על ההקדמה בדבר חשיבות הדיאלוג בכלל והדיאלוג הסוקרטי בפרט. הן לא הביעו רצון לשתף-פעולה ב'התנסות בדיאלוג' שקיימתי עם שאר התלמידות בשיעורים הקודמים אז שאלתי אותן מהי עמדתן נגד דיאלוגים והתפתח דיון קצר ביתרונות וחסרונות הדיאלוג.
אח"כ, ללא הצלחה מרובה, ניסיתי להסביר מהו טיעון שכושל ב'הנחת המבוקש'. ואז עברנו להסבר אודות שאר סוגי הטיעונים. יצאנו להפסקה בה התברר, בעקבות שיחות אישיות שעלמה קיימה עם התלמידות במהלך השיעור הראשון, שהתלמידות שנדמה היה שפרשו, אכן פורשות. אחרי ההפסקה (בה הן פרשו) נתכנסנו לשיחה עם עלמה כדי לברר את תחושותיהן של התלמידות הנותרות שהעלו חלק מקשייהן.
אחרי השיחה הצגתי את עקרונות הטיעון והמטלות ואז עלינו מחדר הלימוד לספריה. המרחב הספרייתי השרה רוגע על כולנו. אחת התלמידות מצאה ספר שכבר קראה בעבר ורצתה להראות דרכו הבדל בין טיעון תקף לטיעון הלוקה בכשל 'הנחת המבוקש', מה שהצליח להתיר את החידה שנותרה בלתי-פתורה במהלך השיעור הראשון. תלמידה אחרת בחרה ספר על מיינדפולנס ורצתה לטעון שהעצות שם לא עוזרות. ותלמידה אחרת בחרה ספר שמציג עמדה בעד כנוּת ורצתה להציג מולה את חסרונות הכנוּת. סייעתי להן בתחילת הכתיבה. את המטלה הן יגישו בשיעור הבא.
ความคิดเห็น