דם, יזע ובדיקות ! זו היתה מנת חלקנו בפתיחת שנה"ל השביעית בבית החינוך למדעי הרוח של תלמידי בת ים באוניברסיטת ת"א – באלו המילים בדיוק פתחנו, בשנה שעברה, את סיכום השבוע הראשון של בית החינוך למדעי הרוח
לתלמידי תיכון של העיר בת ים באונ' ת"א.
אז נגיף הקורונה כבר מאחורינו אבל הדם והיזע שאליהם הצטרפו השנה גם דפיקות לב מואצות ממשיכים ללוות אותנו גם השנה בפתיחתה של שנת הלימודים השמינית בבית החינוך.
צריך לומר את האמת, קידום מדעי הרוח עומדים לנגד עיניהם של פחות ופחות אנשים במע' החינוך ומחוצה לה והמאבק על הנגשתם לתלמידים הולך ונעשה מורכב משנה לשנה.
אבל אנחנו ממשיכים בשלנו ומתעקשים מחויבות עירונית לדבר, על אחריות מנהלים לעניין ועל הרצון והעניין של כל תלמידה ותלמיד שמגיעים אלינו.
כך היה וכך ימשיך כל עוד 'דרך רוח' שלנו תמשיך לפעול!.
אז אחרי הפתיחה הסוערת הנה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
איזו פתיחת שנה משמחת זו הייתה!
אחרי מפגש מליאה מלהיב שבו אנחנו היינו הבוגרים(!) נכנסנו לנושא השנתי שלנו - ארספואטיקה. התחלנו במילה הקצת מסובכת הזאת שלרובנו זה היה המפגש הראשון איתה. באסוציאציות עלו מילים כמו - הרס וערס - ששתיהן היו פתח לשיחה, הרס - בגלל ההגדרה של רומאן יעקובסון ש"השירה היא אלימות מאורגנת כלפי המבע הרגיל", וערס בגלל ערספואטיקה - שבכל מקרה הייתה בתכנון לשיעור. המשכנו עם המקור הלטיני של המילה אצל הורטיוס וספרו "אמנות הפיוט" שעקרונות ועצות שלו משמשים אותנו עד היום, ועם שאלות שהמושג מעלה ביחס לתהליכי יצירה ומקורותיה, לקשר בין היצירה והחיים עצמם, לדיאלוג בין האמן לקוראים, לתפקיד השירה והספרות... והתעוררו גם שאלות ביחס לקשר בין אמנות ופוליטיקה - גם במובן המחאתי וגם במובן של יחסי כוח בתוך עולם האמנות.
משם עברנו לתרגיל כתיבה: ההנחיה הייתה לכתוב תיאור מהימן למציאות של חוויה אחת מהקיץ או מהיום הראשון ללימודים (בדרך של שיר, סיפור או דיאלוג) ולשלב בתיאור תחושות/מחשבות/שאלות שמתעוררות בו ביחס לכתיבה עצמה. עלו מגוון של חוויות ודרכי ביטוי שלהן והתעכבנו על היבטים ארספואטיים שלהן (למשל, הודיה שנסעה לאילת כתבה "זנחתי את הכתיבה ועברתי למצב שינה", הדר כתבה על הנסיעה להולנד ולקחה במודע תבנית סיפורית מסוימת, ליאור כתבה על צניחה חופשית - היום שבו נגעה בענן - והכניסה חיים לצירוף השחוק הלב דופק כשכתבה "הלב פאקינג דופק", אלעד כתב על הקשר בין שליטה בשפה לבעיות בתקשורת והמשפט החותם שלו "ברגע שאיעלם, המילים שלי יישארו" לקח אותנו לשיחה על האמנות שמאפשרת חיי נצח... ודיברנו גם על היומרה לספר "דברים כהווייתם" שהיא ריקה מתוכן ושאנחנו בוחרים מה אנחנו "גוזרים" מתוך המציאות).
אחרי ההפסקה המשכנו עם אריק אבר בפואטרי סלאם "מכתב גלוי למשורר (סלאם) צעיר", שם שמתייחס לרילקה ו"מכתבים למשורר צעיר" (ובשיר עצמו גם לחזי לסקלי ו"שירה" - שתי דוגמאות שלקחו אותנו לשיחה על הדיאלוג שיצירות מקיימות עם יצירות אחרות), וביקשתי שיכתבו לעצמם את העצות לכתיבה שאריק אבר נותן לנו בשיר. השיר הזה הלהיב את כולם ועורר מלא שיחות - על דימוי של משוררים, על הדיאלוג בין יוצר לקהל, על תפקיד השירה, על בחירה של מילים, ואח"כ כל אחד כתב טקסט קצר לפי אחת ההצעות לכתיבה (תכתוב בפרטי פרטים, ברמיזה, במטפורה; תכתוב אהבה, אכזבה, כישלון; תכתוב כמו מי שאתה אל מי שאתה רוצה להיות... תזמיני פיצה עם הייקו...). גם כאן עלו טקסטים יפים ומפתיעים שעוררו הרבה שיחות - ליאור כתבה דיאלוג מתוחכם שמשאיר בסימן שאלה את הציפייה לדפיקה בדלת, אם תהיה מאהוב או משליח הפיצה, ניקול כתבה אל מי שהיא רוצה להיות והזכירה לה לשמור על החלומות ועל יצר הסקרנות והשאיפה לחקור, אלעד כתב דיאלוג עם הילד שבו - שלקח אותנו לשיחה על מגוון היתרונות של גישה ישירה לילד/ה שבתוכנו, ושוב נזכרנו גם ב"פרידה הקטנה" ובדברים שאבא שלה ראה שוב בזכותה...
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות ) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
מרגש וגם מלחיץ לפתוח שנה עם כיתה חדשה, אבל בשניים זה הרבה יותר כיף וקל. אני ועומר הקדשנו את המפגש הראשון להיכרות איתנו, עם הקונספט של כיתה רב-תחומית ועם התוכנית שבנינו לשנה זו, בה נעסוק בעיקר ביוון הקלאסית.
התלמידות והתלמידים הפתיעו אותנו מאוד בידענותם, ברצינותן ובתחומי העניין המגוונים שלהם. נראה שזכינו בכיתה באמת מעולה. דיברנו מעט על סוקרטס (שחלק מהתלמידות הכירו את סיפור הוצאתו להורג - מדהים, לא?), ולאחר מכן
חזרנו אחורה לפילוסופים הקדם-סוקרטיים, וניסינו לאפיין את השאלות היסודיות מהן נולד תחום הדעת שנקרא פילוסופיה. שאלנו מה בין צורת המחשבה הזו, בתקופה שבה עוד אין לה גבולות דיסציפלינריים ברורים, לבין החשיבה הדתית.
בתוך כך דיברנו גם על המיתולוגיה כצורה אחרת של חקר האמת, של שאילת שאלות על העולם ושל מתן משמעות לתופעות הממלאות אותו באמצעות סיפורים. בעקבות זאת צללנו למיתוס הלבירינת, שיש בו כל מה שאפשר לבקש מיצירת ספרות טובה, ונצחונו של תזאוס על המינוטאור הוביל אותנו חזרה לחופי הפילוסופיה, עם הפרדוקס הקלאסי של ספינת תזאוס. הדיון בפרדוקס היה ער וחכם ואיפשר לנו להכיר קצת יותר את הנפשות הפועלות בכיתה.
בשבוע הבא נמשיך לעסוק יחד בפילוסופיה הקדם-סוקרטית ונתחיל לשלב גם כתיבה.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס
פתיחה משמחת וזורמת לשנת הלימודים החדשה בכיתת יא' פילוסופיה. התחלנו בפתיחה יפה באולם: ליאור ועלמה דיברו. היה מרגש ומעניין.
בכיתה שמענו דבר ראשון על חוויות החופש של התלמידות (והתלמיד). היה משמח. ובמיוחד משמח לשמוע תלמידות שלא דיברו בכל השנה הקודמת משוחררות ומפטפטות.
לאחר מכן הצגתי את הנושא השנתי: אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה. הדוגמאות שנתתי התחילו ברמת הפשטה גבוהה ולאט לאט התכווננו לדרגה המתאימה.
כשהתחלתי להרגיש שאני מאבד קשב, נתתי תרגיל.
חילקתי את התלמידות לזוגות. כל זוג התבקש לחשוב על משהו שהוא יודע (לא ללמוד דבר חדש) ולחשוב על דרכים ללמד אותו.
התלמידות יצאו לחצי שעה הכנות ואז התחילה חגיגה.
למדנו איך רוקדים במסיבת ריקודים סובייטית וניתחנו את שיטות הלימוד (רקדנו ביחד, שמענו הסברים), למדנו באופן פרודי באמצעות סטנד אפ מכוכבת חדשה: נערה שלא פצתה פה בשנה שעברה.
היה מדריך לרוצח מתחיל, איך להיות ביץ'. נכון: הנושאים לא אינטלקטואליים וגם לא רציתי שיהיו.
העיקר היה למצוא את מתודות ההוראה ואת אופני הלמידה שלנו מתוך האינטואיציות של התלמידות.
הרווחנו לימוד ומסיבת פתיחת שנה גם יחד.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
מאתגר אך מספק. ולו במידה ולפרקים. געגוע גדול לטל הוא הדבר העיקרי שחשתי במבטיהן (או בחוסר מבטיהן) במהלך החצי הראשון של השעור הראשון. טבעי ומובן. בחצי השני של השיעור הראשון חלה התעוררות.
השיעור הראשון התחיל בכך שהפניתי אליהן את השאלה 'מהם חיים טובים לדעתן?' (בדיעבד, זו אולי היתה פתיחה בנימה אישית מידי עבור תלמידות שבקושי מכירות אותי. ואכן, ההיענות היתה מאוד נמוכה).
אח"כ עברנו לדיון בתיאוריה המוסרית ובהקשרה לחיים הטובים. הצגתי בפניהן את שני תפקידיה של התיאוריה המוסרית: ביסוס והצדקת אמונותינו אודות החיים הטובים/ראויים וארגון מסגרת שיטתית לאותן האמונות.
כשניסיתי לשתפן לא היתה היענות מיידית. רק לאחר שחזרתי מספר פעמים על השאלה וניסיתי לפשט אותה יותר היתה (לעתים) תגובה.
בחלק השני של השעור הראשון הצגתי בפניהן הבחנות שונות שקיימות במוסר ודנו בהן: ההבחנה בין חוץ-מוסרי לבלתי מוסרי ובין מושגי חובה למושגי ערך. בהבחנה האחרונה ניכרה עליה בהשתתפות.
אחרי ההפסקה הצגתי את ההבחנה בין שתי הרמות של הדיון האתי: האתיקה הנורמטיבית אל מול המטא-אתיקה. הצגתי בפניהן דוגמאות לכל אחד מסוגי הדיונים. עמדתה של ג'ודית ג'רביס תומסון (וחוקרות נוספות) בעניין ההפלות ועמדתו של פיטר סינגר בעניין זכויות בע"ח כדוגמאות לדיונים באתיקה נורמטיבית ואת העמדה האמוטיביסטית והספקנית כדוגמאות לדיונים מטא-אתיים.
לקראת סוף השיעור, כשחלה ירידה ברמת הקשב שלהן וביכולות הדיבור הרצוף שלי, חילקתי את המקראות.
Comentarios