שבוע 16 בבית החינוך שלנו בתל חי. 'מחזיקים בשיניים' עם הזום וחולמים על החזרה לקמפוס המזרחי :
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
הקדשנו את המפגש לזלדה. אחרי הצגת הביוגרפיה של המשוררת עיינו יחד בשיריה וקראנו בקול בסבב שירים שמצאו-חן: "רצון שיכור, מסוכסך", "סר מר המוות", יש כי אראה את עצמי", "הסתרת נפשך", "ידידות", "כל שושנה", "שלומי", "משירי הילדות". מתוך השירים עלו היתמות של זלדה, השאיפה למסתורין, הדתיות.
בהמשך צפינו בפרק הדוקו 'אישה פשוטה זלדה' מסדרת 'העברים' וכל תלמידה העלתה על הכתב מחשבות בעקבותיו. נראה שהפרק קרב את הדמות של זלדה לתלמידות ויצר סקרנות רבה ביחס לשירתה.
דברים שכתבה התלמידה נועה צפריר בעקבות הפרק של 'העברים' על זלדה: "מעולם לא הייתה לי חיבה עזה לזלדה. המקום הרוחני והנעלה שלה יצר תחושה של התנשאות והתבדלות. כמעט שלא יוצא לנו לשמוע את קולה, ותמיד שמעתי את שיריה מגרונות של אחרים ולא התחברתי.
אחרי הפרק והקשב שהוא איפשר אני מרגישה שאני מבינה קצת יותר את האישה שהיתה זלדה.
המודל הנשי של "אישה ביתית, רפה״ נכפה עליה מילדותה, מהגיל הרך שבו איבדה את אביה, דרך הטיפול באמה ולאחר מכן מות בעלה.
היא מתארת את השיר כ-״יקר בידידי.״ היא מדברת רבות על השירה כאומנות, כעולם שלם. מציאות פלאית ומפחידה, אך עם מקום משלה בעולם. בשירה היא מוצאת את המקום להעלות את הדברים הפשוטים, התמוהים, שהיא רואה ממקומה ה״פשוט״, למקום נשגב. היא מעבירה בראשה שיחות שלמות בעולמה שלה, מציירת ברוחה חברים פרי דמיונה- מלאה במראות ורגש, מצמצמת את ההזדקקות מהעולם הגשמי. בכוחות עצמה יצרה עולמות שלמים- צמאה לאמת, חוקרת, שואפת לפענח את העולם כבלשית.
זלדה מציגה עצמה כדמות ביישנית ומופנמת introverted) ). כמו רבים מהמשוררים, היא מצטיירת בסרט כמתבוננת בדברים מהצד, אך עם זאת צמאה למגע, לידיד. אני חושבת שלאחר פרסומה, לאחר היציאה מהבית (״סינדרלה, הופיעה ממשכנות החרדים״, אומר חיים באר) ״נכפתה״ עליה נוכחותם של אנשים רבים ושונים. בטח הרגישה שונה, באור הזרקורים, מהאנשים סביבה. חשבתי על הביקור של חווה אלברשטיין בביתה של זלדה ועל החיוך על הפנים- רציתי לשבת שם בביתה הקטן- שבנתה ועטפה בחום כאשר נותרה לבדה, עשתה את בחירותיה לבד- לשבת בסלון ולהקשיב לשיר "לכל איש יש שם" שוב, ושוב, ושוב.
בפרק בלט השיח על מוות, שאותו עוטפת ומרפדת זלדה בסמלים ובמטפורות. למשל בשירה ״פרידה״ היא כותבת: ״להיפרד מן העננים״ שהם מוטיב חוזר ומתפתח לאורך כתיבתה כולה. על העננים היא כותבת, שהיא רוצה לטייל אליהם אבל ״משקולת בתול הענן״, ״ירושלים תלויה על ענן״,״כפוגעת על העננים והשקיעות״, ״פן יבלע ענן".
העננים נמצאים תמיד, משאב חינמי אך גם רחוק מעין כמותו. לדעתי הוא מבטא את הילדותיות, הסקרנות והאמונה. כילדה (כחולמת) שאפה להגיעה לקצה האמונה, אך גם לחקור את האומנות, מבלי לתת לה להשחית ולהרחיק אותה מהעולם עצמו. בסוף, לקראת המוות היא מוכנה ״להיפרד מן העננים״". (כתבה נועה צפריר).
בכיתה יא' של אילה ליבנה/ליאור לם:
אמש היה השיעור האחרון שלנו ביחד, החל משבוע הבא אילה חוזרת מחופשת הלידה. את השיעור הקדשתי לטהרת תרגילי הכתיבה והיה כיף משובח!
התחלנו בכתיבת רצף של חמש דק סביב השאלה "מה שלומי". כל אחת התבקשה לשתף במשפט אחד. המשפטים של כולן היו כמו התחלה של שיר.
המשכנו לתרגיל סביב קטע מהגלגול בו מתואר ערב שגרתי של המשפחה מאז היהפכותו של גרגור לשרץ. כל אחת התבקשה להתייחס לקטע כאילו היה תמונה ולכתוב את מה שרואים.
אחרי התרגיל הזה כל אחת כתבה מה החסירה מהתמונה .היה מעניין לראות למה כל אחת שמה לב בתור הקטע. התרגיל השני עסק גם הוא בתמונה משפחתית.
הראתי לבנות צילום של הצלמת רלי אברהמי מתוך הפרויקט "מצב משפחתי". (מצורף גם כאן).
בהתחלה הבנות היו צריכות לכתוב רשימה של כל הפרטים שהן שמות לב אליהם בתמונה. כל משפט היה צריך להתחיל במילים "שימו לב". לאחר מכן כל אחת התבקשה לכתוב מה חסר לה בתמונה, כל משפט היה צריך להתחיל במילים "איפה ה.." או "הייתי רוצה לראות יותר".
אחרי תרגיל זה עשינו סבב בו כל אחת הקריאה שתי משפטים מכל תרגיל. בתרגיל השלישי לחלק זה של השיעור הבנות היו צריכות לבחור דמות אחת מהתמונה ולכתוב איך היא רואה את התמונה היום חמש שנים אחרי שצולמה.
הדמויות הנבחרות היו האבא, הילדה הקטנה, הכלב ואפילו הרימון בקערת הפירות. מחויכות יצאנו להפסקה, אחריה המשכנו לחלק יותר מסכם של הסמסטר האחרון.
קראנו ביחד את השיר "תמונה" של דליה רביקוביץ. כל אחת שיתפה במשפט שנגע בה. לאחר הקריאה ביקשתי מהבנות לכתוב שיר שמורכב אך ורק מהמילים המופיעות בשיר זה ושנושא השיר יהיה קשור לסיכום הסמסטר האחרון.
להלן כמה שירים נבחרים:
"מראשית הקיץ ועד סוף הסתיו
היינו הילדות שוהות בכיתה
הרהרנו בשמש, בשמים ובעננים
הוגות סיפורים, שואלות ומשיבות תשובות"
"היינו ילדות, גולשות מראשית הסתיו האפור ועד סוף הקיץ הצהוב.
הוגות סיפורים, שואלות שאלות ומשיבות תשובות.
היינו אוהבות ואהובות.
היינו יוצאות אל השדה הקרוב.
היינו ילדות.
אנחנו ילדות, ואנחנו פורחות, מראשית הסתיו האפור ועד סוף הקיץ הצהוב."
"והייתי הים בסוף הקיץ הצהוב
בשמים עננים ובהם סיפורים
ירוקים ירוקים
שהכחילו בכיתה האפורה
השמש בנו ובה שושנה
ידעה לשאול ואנחנו להשיב תשובות
עיניים קרובות גלשו כמו נהר
פרחו, הרהרו, עד שכחה
והעננים בי שכשכו
והשהות הייתה אוהבת"
היה מרגש מאוד לקרוא את השירים של הבנות.
סיימתי בלשתף אותן על החוויה שלי בסמסטר האחרון וגם הן אמרו כמה מילות פרידה.
היה כיף לשמוע על החוויה שלהן בזמן המשותף שלנו.
אין ספק שיצאתי עם חשק לעוד.
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
נפגשנו בזום ולשמחתי כולם הגיעו. המשכנו בקריאה בסיפור רצ'טטיב לטוני מוריסון. המפגש השני בין טווילה לחברתה רוברטה והמפגש השלישי שבו הן העלו זכרונות.
עקבנו אחרי המפגשים שאפיונו מתואר גם דרך תיאור המסעדה/ דיינר שבו עבדה הגיבורה. עברנו על אופן ההזכרות של הדמויות והמשכנו בקבוצות בשאלה מה היה מטלטל בהזכרות ובשוני בזיכרונות שלהן.
עם האיסוף היו בעיות טכניות אצלי ולכן התאספנו שוב לתרגיל כתיבה בזכרון. כתבנו זכרון ב 8 שורות ויצרנו ממנו שיר פאנטון (או פנטום), יצאו דברים מעניינים.
בהמשך סיימתי סבב שיחות אישיות. היה מעניין וחשוב ובעיקר ההבנה העמוקה שנוצר משהו נעים בקבוצה והיא משמשת מוקד של תמיכה ושייכות לרובם.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש העמקנו את הדיון בדילמה של ניצחון מהיר במחיר של צדק במלחמה לעומת שמירה על צדק במלחמה במחיר של הארכת המלחמה. העלינו ובחנו בהקשר הזה את הדוגמה של הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי.
בחלק השני של המפגש ראינו הרצאה של פיליפ זימברדו בטד על "אפקט לוציפר" וקיימנו דיון על הדברים. במרכז ההרצאה עמדה השאלה איך אנשים טובים ונורמליים (לפי הגדרות פסיכולוגיות) יכולים להפוך לאנשים רעים ולבצע דברים קשים ואיומים; עד כמה המעבר הזה מטוב - או, לפחות, מנורמלי - לרע מגיע מבפנים ועד כמה הוא תלוי בנסיבות חיצוניות ומערכתיות. בלב הדיון הוצג האירוע של התעללות של חיילים אמריקאים בעצורים עיראקים בכלא אבו-גרייב.
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
המפגש אתמול לא הצליח להתקיים במלואו. התחלנו לדבר על הטקסט של וירג'יניה וולף, "חדר משלך", אבל עם הרבה מאוד תקלות טכניות. קראנו מעט מההקדמה של הספר ולאחר מכן ניתנה לתלמידות מטלת כתיבה עם השאלה: האם "חדר משלך" רלוונטי לחיי?
אחרי עוד מעט הבהרות בנוגע לספר ולתפיסה של וולף המשיכות הבעיות הטכניות ונאלצתי לסיים את השיעור מוקדם יותר.
שלחתי לתלמידות את הפרק הראשון של הספר עם המלצה לקרוא ומתוך הפרק לענות של השאלה.
לאחר השיעור קיבלתי כמה מהתשובות של התלמידות (שבאופן מפתיעה היו מגוונות) וניכר שכתיבתן משתפרת ממטלה למטלה.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו בחזרה קצרה על השיעור הקודם לטובת מי שלא היו. שלחתי להם טקסט של ספר ב' מה'פוליטאה', ונתתי משימת קריאה: הם צריכים לקרוא את הטקסט ולסכם את כל הנקודות שעולות שם באשר לבניית מדינה, לכתוב לפי הסדר בטקסט שאלות, תשובות הנחות בקצרה. הדגמתי להם על הטקסט כיצד אני מנפה את מה שלא חשוב ומחלצת את האמירה הפשוטה שמובאת בטקסט. חילקתי אותם לארבעה חדרים ובהם קבוצות קטנות.
שתי קבוצות התבקשו לסכם עבור כל הכיתה את העמודים של בניית המדינה- מדוע קמה מדינה, מה יהיה אופייה וכולי, עד הצורך בשומרים. שתי קבוצות השניות- את החלק של טיב השומרים וחינוכם. בזמן שהסברתי להם איך לסכם, זה לא נראה מבטיח, נראה כקשה להתנעה, אך המשכתי בכל זאת. כשנכנסתי לחדרים ראיתי שרובם כן עובדים וחלקם אולי קצת אבודים או הולכים בכוונה לאיבוד.
מצד אחד אני חשה שהזום מאפשר את הבריחות האלה וזה לא פשוט. מצד שני, גרעין גדול מאוד עבד, ובסוף ביחס לכיתה זה אותו דבר. הרי תמיד בכיתה יש את אלה שמגיעים עייפים ושמחים לזרום עם זה שאחרים משתלטים על הדיון.
אחרי ההפסקה עברנו על הסיכומים של הקבוצות שעשו את החלק הראשון. הם עשו את זה ברמה גבוהה! הם הבינו והציגו את זה כמו שצריך. ממש. אבל בשלב ההצגה, אלה שהציגו את זה והשתתפו היו אולי ארבעה או חמישה בעוד אין לדעת אם השאר הקשיבו או לא. הרוב היו כבר בלי מצלמות. יצאתי איתם מדי פעם לדיונים קטנים, על נושאים מהדיון-איך נראה להם המודל שכל אחד עושה מה שטוב בו, לעומת המודל הקיבוצי הישן של שותפות שלא מבוססת כשרון, אבל סך הכל... היה מתיש... בסוף סיימנו את מה שרציתי להעביר ושחררתי אותם רבע שעה לפני מה שתכננתי. נו מיילא... עברנו עוד יום של זום.
Comments